מסכת תענית דף ב׳ עמוד א׳

מתני' מאימתי מזכירין גבורות גשמים שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם ובגמרא מפרש טעמא אמאי קרי ליה גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה שנאמר עושה גדולות וגו':

סימן קללה בחג הן כדאמרינן במס' סוכה בפרק הישן (סוכה דף כח:) מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו וא"ל אי אפשי בשמושך כלומר כשהגשמים יורדין לסוכה הכל יוצאין ונראה שאין הקב"ה חפץ שנשתמש לפניו ואמאי מתחילין להזכיר גבורות גשמים בחג ונראה שהוא מתפלל שיבא מטר בחג:

לא אמרתי לשאול שיתפלל על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר:

אלא להזכיר שמתחיל להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים:

בעונתו כלומר בזמנו:

אם כן ואמאי פוסק בפסח מלהזכיר:

גמ' תנא היכא קאי כלומר מדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה להאי תנא דחייבים להזכיר והיכא חזינן דמחייב להזכיר:

התם קאי מזכירין גבורות גשמים כו' במסכת ברכות:

מתני' מאימתי מיום טוב האחרון של חג. שמיני דלא יתבון בסוכה ואפילו האידנא אינו אלא מדרבנן משום ספיקא ואע"ג דבקיאינן בקביעא דירחא גזרה שמא יחזור הדבר לקלקולו או משום מנהג אבותינו בידינו כדאי' פ"ק דביצה (דף ד:) ולכן מדכרינן אבל כל שבעה לא שהגשמים בימי סוכה סימן קללה הן כדתנן פרק שני דסוכה (דף כח:) משל לעבד וכו':

אם כן אם אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו אף בקיץ יזכירו ומה אתה נותן סימן מי"ט הראשון ור' אליעזר אומר בברייתא בגמרא כל הקיץ אם בא להזכיר מזכיר דלעולם בעונתו משמע מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל בי"ט ראשון חובה לרצות לפני שאלה שכל הבא לבקש מקדים ומרצה ואסימן קללה לא קפדינן ורבי יהושע קפיד:

התם קאי פירוש בסדר זרעים בברכות פרק אין עומדין (ברכות דף לג.) וליתני התם מאי שנא כו' כלומר אמאי תנא הכא במועד מאי דתני התם בסדר זרעים:

אלא תנא מראש השנה קא סליק פירוש ור"ה הויא בסדר מועד ואם תאמר ואכתי ליתני בסדר זרעים וי"ל דהכא עיקר דאמר בחג נידונין על המים ואורחא דמילתא לרצות לפני שאלה לכך שביק עד הכא אבל בסדר זרעים אומרים מזכירין גבורות גשמים אפשר דמשמע לעולם כמו תחיית המתים או הבדלה בחונן הדעת:

וליתני מאימתי מזכירין גשמים מאי גבורות גשמים אמר ר' יוחנן שיורדין בגבורה תימה התם בברכות פ' אין עומדין (שם) קתני כי הכא מזכירין גבורות גשמים ושואלין הגשמים וכו' אמאי לא קא מקשה כמו הכא וליתני מזכירין על הגשמים מאי גבורות ויש לומר שאני הכא דהוי עיקר סדר של גשמים באיזה זמן מתחילין לאומרו ומאימתי פוסקין מלאומרו ומשום הכי פריך הכא טפי מהתם:

וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה וזה גבי בריאת עולם וכי היכי דהאי חקר בבריאת העולם רוצה לומר בגבורות כמו כן הכא גבי גשמים האי חקר נמי רוצה לומר גבורות אכן יש להקשות אמאי נקט גבורות טפי מכח וכמו כן הוה ליה למימר מאימתי מזכירין כח גשמים או ליתני גדולות גשמים וי"ל דמן הדין נקט גבורות משום טעמא דאיכא כח ואיכא גדולה אי נמי משום דהברכה מתחלת בגבורה להכי נקט גבורות:

שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח וא"ת והא אמרינן (סנהדרין דף קיג.) דמפתח הגשמים נמסרין לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים וכן לאלישע דכתיב (מלכים א י״ז:כ״ג) ויאמר אליהו חי ה' וגו' דה"נ אומר בפירקין דלקמן (תענית דף כג.) וי"ל דהא דקאמר שלא נמסרו לשליח אינו ר"ל שלא נמסרו מעולם דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם:

וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה פירוש שהוא בעצמו עשה וא"ת מהכא משמע דליכא אלא שלשה מפתחות וא"כ יש להקשות והא כתיב (ירמיהו נ׳:כ״ה) פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו ומשמע נמי שלא נמסרו לשליח וכמו ההיא וישמע אליה אלהים וגו' וא"כ אמאי לא חשיב לה וי"ל דלא חשיב כי אם אותן מפתחות של טובה ולהכי לא קא חשיב מפתח של זעם וא"ת דמשמע מהאי קרא דפתח ה' שלא נמסר מפתח של זעם לשליח והא אמרינן (פסחים דף קיח.) יורקמי שר של ברד הוי וי"ל מכלי זעם אחרינא קאמר שלא נמסרו לשליח אבל משום ברד לא דאותו של ברד נמסרו:

(אידי) [אהדא] דתנן במתניתין מאימתי מזכירין גבורות גשמים מקשי תנא היכא קאי דקתני מאימתי כלומר מי הזכיר שנזכיר גבורות גשמים עד שיאמר מאימתי.

ושנינן תנא מר"ה סליק דתנן ובחג נידונין על המים ולפיכך תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ואמאי תני גבורות כלומר מה גבורה יש בגשמים.

וא"ר יוחנן שיורדין בגבורה שנאמר בענין המטר עושה גדולות עד אין חקר וגמר חקר חקר מברייתו של עולם שנאמר בורא קצות הארץ אין חקר לתבונתו.

וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה מיכן סמכו לומר גבורות גשמים ופריש במתני' בתפלה ואמרי' ומנא לן שלא תהא הזכרה זו אלא בתפלה. ופשטנא מדכתיב [ולעבדו] בכל לבבכם וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו'.

ודייקינן איזו היא [עבודה] בלב שבשבילה המטר יורד הוי אומר זו תפלה.

וא"ר יוחנן שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח אלא הם בידו של הקב"ה מפתח גשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וגו'.

פרק ראשון מאימתי מאימתי מזכירין גבור׳‎ גשמים מפ׳‎ בש״ס דלהכי קרי ליה גבור׳‎ גשמי׳‎ לפי שיורדין בגבור׳‎ שמפתח של גשמי׳‎ לא נמסרי׳‎ בידי שליח אלא כדי לרדות בהם את הבריו׳‎ שחיי בני אדם בעה״ז תלויי׳‎ בהם וקבעוהו חכמי׳‎ בתחיית המתי׳‎ לפי ששקולה כתחיית המתי׳‎ שהוא ענין דומה לו שהזרעי׳‎ נקברי׳‎ תחת הקרקע צומחי׳‎ ע״י הגשמי׳‎ ויוצאי׳‎ בכמה והוא ג״כ לראייה טל תחיית המתי׳‎ כדאמר בכתובות ק״ו מחטה לענין שאמר הכתוב ויציצו מעיר כעשב הארץ וגם שבני אדם כשהגשמי׳‎ נעצרי׳‎ ומזונותיה׳‎ נמנעי׳‎ הם נחשבי׳‎ למתי׳‎ והקב״ה מחיה אותם על ידי הגשמי'. ועוד שכל ענין החסדי׳‎ שבברכה זו מבטל מערכת הכוכבים ולפי׳‎ נקראת ברכת גבורות וכן ענין ירידת גשמי׳‎ ולפי׳‎ קבעוה בברכת תחיית המתי׳‎ וכן תמצא באותה ברכה שמזכיר ג׳‎ פעמי׳‎ מחיה המתי׳‎ והאחרון שבברכה הוא בלבד על תחיית המתי׳‎ ממש באמרו ונאמן אתה להחיות מתים וע״ד הנגלה הראשון הסמוך לגבורת הגשמי׳‎ הוא על ענין שאמרנו שמחיה בני אדם ע״י הגשמי׳‎ שמכין בהם מזונותיהן והשני הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות והקב״ה מאריך ימיה׳‎ וישלח דברו וירפאם. וה״ג שאומר מלך ממית ומחיה הוא על המתים שמתו ממש שהוא מחיה בעה״ז ע״י נביאיו כמתי׳‎ שהחיה אליהו ואלישע ועל אותם שמחיה בעול׳‎ הנשמות אח״כ אומר על העתיד לבא ונאמן אתה להחיות מתים ועל זה שנינו בברכות מזכירין גבורת גשמי׳‎ בתחיית המתים:

ובש״ס בעי תנא היכא קאי דקתני מאימתי מזכירין ופירושו הנכון דכל כי האי גוונא שאין חיובו מפורש בכתו׳‎ מעיקרא אית ליה לתנא למתני חיובא והדר תני ומנא דתיובא והיינו דבעי׳‎ בברכות גבי ק״ש תנא היכא קאי דקתני מאימתי דמעיקרא ה״ל לפרושי חיוב ק״ש דאע״ג דכתיב בשכבך ובקומך ההוא בדברי תורה הוא במשמ׳‎ שישנן תמיד ומהדרי׳‎ דאקר׳‎ קאי שזה מקובל היה וידוע ביניה׳‎ דכי כתיב בשכבך ובקומך על חיוב ק״ש הכי נמי אתמהי׳‎ היכא קאי דקתני מאימתי דהא מדרבנן הוא וצריך למתני חיוב הזכרה מעיקרא מה שאין כן בסוכה ולולב ושופר שחיוב׳‎ מפורש בכתו׳‎ ולא הוצרך התנא לשנות אלא הלכותיהן ואמרי׳‎ דהת׳‎ קאי דתנן מזכירי׳‎ גבורת גשמי׳‎ בתחיית המתי׳‎ והא דתנייה התם משום דמיירי התם בעניני סדור הברכות והתפלות וגם שברכות היא תחל׳‎ סדר זרעי׳‎ שענינ׳‎ תלוי כברכה וגשמי׳‎ ואקשי׳‎ ולתניי׳‎ התם מאי שנא דתנייה והדרי׳‎ אלא תנא מר״ה סליק דתנן ובחג נידונין על המים ואיידי דתנן ובחג נידונין על המים תנא נמי מאימתי והא ודאי לפום פשטה לא אתיא שפיר האי תירוצא למאי דבעי׳‎ היכא תני חיובא דהזכר׳‎ גשמי׳‎ אבל ודאי דהשתא נמי סביר׳‎ לן דעיקר חיובא התם בברכות תניא ליה מטעמא דאמרן אלא דקשיא לן דכיון דההיא בסדר זרעי׳‎ והא בסדר מועד לא הוה נטיר ליה עד הכא דלתני השתא מאימתי אי לאו דהכא בסדר מועד הדר תני רמיזא ובחג נידונין על המים ומניה סליק דרגיל בפומא דרבנן כדקתני הכא מאימתי ואע״ג דבתרי מסכתות קיימ׳‎ לן אין סדר קים לן שרגילין היו המסכתו׳‎ לשנות זו אחר זו ולא בערבוביא ופרשי׳‎ בדוכתי אחריני והיינו דנקיטינן בהאי פירוק׳‎ בתרא מר״ה סליק ואלו בפירוקא קמא אמר התם קאי ודוק:

והמשנה הראשונה ממנו תבאר לנו בפרט זמן הזכרת גשמים מאימתי הוא מתחיל ואמר על זה מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר"ל מוריד הגשם ולא שאל היכן מזכירין אותן מפני שסמך על מה שכבר התבאר במסכת ברכות ל"ג א' שבתחיית המתים מזכירין אותה מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים ר"ל שכל חיי העולם הזה תלויים בה וכן בתלמוד המערב סמכוה על המקרא דכתיב יחיינו מיומים וסמיך ליה ויבא כגשם לנו ומה שקראם גבורות גשמים פי' בגמ' מפני שיורדים בגבורה ורומז על בואן הרבה פעמים שלא בזמן ירידתם מדרך הטבע להשגחת האל על בניו לרוב תפלתם כדכתיב ויצו עליו במפגיע ובדרש אמרו אדם כובר חטים בכברה לשיעור מועט מתערבים זה בזה וגשמים יורדים טפה טפה מהלך כמה שנים ואין מתערבים זה בזה שאלמלא כן היו מטשטשות את הארץ ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג והוא שר' אליעזר סובר מאחר שנסוך המים בחג ונטילת לולב לרצות על המים שאנו נדונים בה בחג הם באים ר"ל שאנו מתחילים לשבחו ית' דרך רצוי ופיוס קודם שנשאל כדי שתהא שאלה שלנו באה אחר רצוי וכמו שאמרו הזכרה רצוי שאלה הוא ראוי לנו לשבח באותו דבר שאנו עתידים לשאול ולהזכיר אותו בתפלת החג אע"פ שאין אנו שואלים בחג ר' יהושע אומר מי"ט האחרון שמאחר שאין אנו רוצים בהם בחג אין ראוי להזכירם והוא אמרו מאחר שהגשמים בחג סימן קללה שהרי אנו חייבים לאכול בסכה והגשם מונענו בכך ואע"פ שמלילה ראשונה ואילך רשות מ"מ אין דרך בני אדם להעביר שעתם במיני תרגימא וכן שחיוב שינה מיהא כל ז' ואי אפשר לז' בלא שינה ואף ידעת קצת גאונים שפירשו שלא נאמר עליהם סימן קללה אלא לילה ראשונה מ"מ אינן סימן ברכה ומתוך כך הם גורסים בדברי ר' יהושע הואיל והגשמים בחג אינן סימן ברכה מ"מ אף לדבריהם אפשר לפרשה לר' אליעזר עצמו שאמר סוכה כ"ז א' י"ד סעודות אדם חייב לאכל בסכה כלומר הואיל ולדידך מיהא סימן קללה הם למה הוא מזכיר או שמא מטעם שינה כמו שכתבנו שעל כל פנים לענין שינה זמן קללה הם והלכך למה הוא מזכיר עד י"ט האחרון שאין בו סכה ומ"מ בכניסת יום האחרון שנפקע חיוב סכה הוא מזכיר והשיבו ר' אליעזר אף אני איני אומר שישאל אלא שיזכיר דרך רצוי לשאלה כענין הלולב ונסוך המים והזכרה זו אינה אלא כעין מי שאומר שהוא מוריד הגשם בעונתו והשיבו ר' יהושע א"כ יזכיר אף בימות החמה ומ"מ לדעת ר' אליעזר כך הוא שכל השנה הוא רשאי לומר כך אלא שמיום הראשון של חג הוא מחייב בהזכרתה מטעם רצוי שאלה כלולב וכנסוך ולר' יהושע הזכרה להדיא בדבר שאין בו סימן ברכה באותה שעה אין ראוי להזכיר ואין הלכה כאחד מהם ופסקו הענין בגמ' שמתחילים בהזכרת גשמים במוסף של יו"ט האחרון ר"ל שמיני עצרת ובפסח מתחילים להזכיר טל בי"ט הראשון כמו שהוזכר זמן זה במשנה שניה ומה שאין אנו דוחין בפסח עד יום האחרון כדרך שאנו עושים בגשמים פי' בתלמוד המערב כדי שיצאו כל המועדות בטל ושאלו שם ויזכיר מבערב ותירץ לאו כל עמא תמן כלומר שטרודים הם במלאכה ובצרכי י"ט ונמצאו זה מזכיר וזה אינו מזכיר ושאלו עוד שם ויזכיר בשחרית והשיבו אף הוא סבר שהזכירה מבערב כלומר ולשנה אחרת יזכיר מבערב השתא מן גודא חמי לון דלא מדכרי' בקמיתא ומדכרין בבתריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ואף ביום אחרון של חג לגשמים פי' דוקא בתפלת מוסף שאף זו מבערב העם טרודים במלאכת האבד ובצרכי י"ט וי"מ טעם אחר לתפלת מוסף מפני שנתישבה דעתו של אדם יותר מבתפלת שחרית וכונה שלה גדולה משל שחרית וכמו שאמרו בדרש שמעה י"י צדק זו ק"ש הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה זו תפלת מוסף ובזמן שעושים שני ימים מתחיל להזכיר בח' ספק ז' וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק וזמן הזכרה זו אין בו חלוק בין יחיד לצבור והוא שאמרו בתלמוד המערב אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור כלומר עד שיגיע זמנה לש"צ גם כן וי"מ בה עד שיכריז עליו ש"צ כדרך שנוהגים בה היום:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינים הבאים עליה בגמרא אלו הן:

זמן הזכרה זו כבר בארנו במשנה בברכת תחיית המתים ושאלה ר"ל ותן טל ומטר היא בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת וכבר כתבנוה בחמישי של ברכות:

בפרש"י בד"ה מאימתי כו' קרי ליה גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה שנאמר כו' עכ"ל ובד"ה לא אמרתי כו' שמוריד גשמים הס"ד וד"ה וליתני התם כו' עד ד"ה מאי שנא דשבקיה כו' נמחק ומד"ה בחג הוי דין כו' עד ד"ה ואיידי דתנא כו' נמחק כצ"ל:

תוס' בד"ה א"כ אם אתה כו' ור"א אומר בברייתא כו' ובד"ה וליתני מאימתי כו' שיורדין בגבורה תימה כו' כמו הכא וליתני מזכירין גשמים מאי כו' ובד"ה ג' מפתחות שלא נמסרו כו' כצ"ל:

אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב (דברים יא, יג)? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּפִלָּה. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כו:) התפלה תקנו אותה כנגד התמיד, ולכן נרמזו אותיות תמיד בתוך אותיות 'לב' כי למ"ד בי"ת במילואם המילוי הוא אותיות 'תמיד' כי נרמז התמיד שהוא התפלה בתוך אותיות לב. גם תמצא בין אות ב' של לב לאות למ"ד יש ט' אותיות [גדהוזחטיכ = 72] שהם מספר 'חכמה' [72] לרמוז שצריך לאדם חכמה שיתחכם להבין שיחתו בתפלה. גם נראה לי בס"ד המזבח נקרא 'לב' מפני שהוא ל"ב אמה על ל"ב אמה, ומספר אותיות מזבח נ"ז כמנין הברכות שבשלש תפילות שמונה עשרה [19×3=57], דהתפלות הם כנגד תמידין הקרבין על גבי המזבח.

וּמַאי אִירְיָא דְּתָנִי 'גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים', לִיתְנִי 'מַזְכִּירִין עַל הַגְּשָׁמִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה. נראה לי בס"ד אמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן כח.) 'בני חיי מזוני במזלא תלייא' ופירשו גורי האר"י ז"ל חיי מחכמה, מזוני מבינה, בני מדעת, וידוע שפע החכמה יורד לחסד העומד תחת החכמה בקו ימין ושפע הבינה יורד בגבורה ושפע הדעת בתפארת ואמר לקמן רבי יוחנן 'גְּשָׁמִים הַיְנוּ פַּרְנָסָה' וכיון דשפע הפרנסה יורד מן הבינה לגבורה לזה אמר על הגשמים שיורדין בגבורה. ועוד נראה לי בס"ד חלק תיבת בִּגְבוּרָה לשנים וקרי בה ג"ב ור"ה כלומר אחור אותיות 'ורה' שהם אותיות 'דקה' והוא מטר הדק שהוא העיקר המרוה את הקרקע, וכמו שאמרו לקמן (תענית ד.) 'עוּרְפִילָא אֲפִלּוּ לְפַרְצִידָא דְּתוּתֵי קָלָא מְהַנְּיָא לֵיהּ' ופירש עוּרְפִילָא גשמים דקים, ואותיות 'ורה' הם 'רוה' לרמוז כי טפה הדקה היא מרוה את הארץ והזרעים שבתוכה, וזהו שאמרו שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה 'בגב ורה' כלומר שיורדין טיפות דקים הנרמזים בגב של אותיות 'ורה'. גם נראה לי בס"ד אומרו שֶׁיּוֹרְדִין בִּגְבוּרָה רוצה לומר שעושים מלחמה בגבורה עם הקליפות, כי בגשמים יִתְפָּרְדוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן מן ניצוצי קדושה שבדומם שיתבררו ויעלו ממנו.

שְׁלֹשָׁה מַפְתֵּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁל חַיָּה, וְשֶׁל גְּשָׁמִים, וְשֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. נראה לי בס"ד ענין המפתח וענין השליח הוא, כי כשברא הקב"ה את העולם ברא כח הטבע והוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם בכל דבר ודבר וכמו שכתב בעל קערת כסף 'בְּרָאוֹ אַךְ בְּיַד טֶבַע מְסָרוֹ' ולכן דרשו הראשונים 'אֱלֹקִים' גימטריא 'הַטֶּבַע' [86] דהטבע הוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם. אך לזה כח הטבע שהוא השליח צריך לו כח אחר לעורר אותו כדי לעשות פעולתו וזה הכח שהוא המעורר את הטבע נקרא 'מְפַתֵּחַ' ובכל כח הטבעי שבעולם קשר הקב"ה עמו כח המעורר הזה הנקרא 'מְפַתֵּחַ' ורק בשלשה אלה שהם חיה וגשמים ותחיה לא קשר עם כח הטבע את הכח המעורר שנקרא 'מְפַתֵּחַ' אלא נשארה התעוררות הטבע בשלשה אלה בידו יתברך שהוא יתברך גוזר ואומר, והטבע עושה הפעולה שלו בכל דבר משלשה אלו. ועל פי זה נראה לפרש בס"ד רמז הכתוב (דברי הימים א' כט, יא) 'לְךָ הֳ' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת' פירוש הַגְּדֻלָּה זה מפתח התחיה שהוא בְּטַל שהוא חסד הנקרא גדולה, וְהַגְּבוּרָה זה מפתח גשמים שיורדין בגבורה, וְהַתִּפְאֶרֶת זה מפתח של חיה לשון פארות.

שֶׁל חַיָּה, דִּכְתִיב (בראשית ל, כב) "וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". קשא רבי יוחנן נקיט חיה דאיירי 'בלידה' והפסוק של וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ איירי 'בהריון' ואיך יליף הא מהא? ועוד יש להקשות קושיית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מפסוק (בראשית כט, לא) 'וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ'? ונראה לי בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים האחת מחמת חולי וחולשה, והשנית עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביצה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועל ידי כך נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביצה השמאלית שקולטתו ומתעבה בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולטין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנזכר כל זה בספר הברית (מאת פנחס אליהו הורוביץ מוילנא) במאמר י"ז פרק ב' יעוין שם. והנה נודע כי מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הוא כך דלפעמים אין זרע הבעל יורה כחץ ולכן אינו מגיע עד אשכול הביעין ולכך לא יעשה פועל של הריון כלל וזהו מצד חולשת זרע הבעל, ולפעמים יהיה מחמת חולי וחולשת הביעין של האשה דאף על פי שזרע הבעל יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעין אין הביעה קולטתו ואינו נקשר ואינו נדבק בה מחמת חולשתה ועל כן הזרע נפסד ונופל שם ולכך אין לה הריון כי במה יהיה הולד אם לא תהיה הביעה קולטת הזרע להיות נקשר בתוכה ונדבק בדפנותיה כאמור לעיל, וזו היא מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הן מצד הבעל הן מצד האשה. ברם יש מניעת הריון מצד עקרות שיש בגוף האשה מעת יצירתה בבטן אמה, והוא כי אשכול הביעים המונח באוצר רחם האשה יש עליו כח הסגר שהוא כמו קליפה ומסך מבדיל ומעכב כנגד האשכול של הביעים באופן שאפילו זרע הבעל יורה כחץ אינו נוגע באותם הביעין שבאוצר הרחם כלל. ובזה תבין מה שאמר הכתוב (שמואל א' א, ה) 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ' ולפי פשוטו יפלא והלא הפתח פתוח והזרע הולך שם דאינה אטומה חס ושלום, דאם אטומה, איך ישמש בעלה עמה? והלא יהיה הזרע לבטלה! ומאחר דהיה משמש בעלה עמה מוכרח שהיה פתח פתוח, ואם כן מה זה ההסגר דקאמר 'וַהֳ' סָגַר רַחְמָהּ'? אך הוא הדבר אשר כתבנו, שיש כמו מסך מבדיל ומעכב כנגד הביעין שלא יהיה נוגע הזרע בהם אף על פי שהוא נכנס לפנים ועשה ה' לה כן מעת יצירתה כדי שאחר כך יוסר ההסגר הזה בנס ותתעבר בשמואל על ידי תפלה, ובאופן זה היו אמותינו עקרות שהיה להם כח הסגר זה מעת יצירתם בבטן אמותם. וכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשת ויצא בפסוק (בראשית כט, לא) 'וַיַּרְא הֳ' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה' אין נופל לשון פתיחה אלא במקום שיש הסגר, והענין הוא כי שרה רבקה ולאה היה להם הסגר של עקרות מבטן אמם כדי שיתפללו האבות עליהם ויולידו בנס שהקב"ה מתאוה לתפילתם אך רחל לא היה לה מעת יצירתה הסגר של עקרות כי די בלאה שבעבורה יתפלל יעקב אבינו ע"ה, אמנם אחר שנשא יעקב אבינו ע"ה את שתיהם ועשה את רחל עיקר ולאה טפילה לה בדין הוא שישתנה הדבר הזה שצריך להיות העקרות אצל רחל ולא אצל לאה, לכך אחר הנשואין פתח הקב"ה רחמה של לאה שהסיר אותו הסגר שהיה לה מעת יצירתה ועשה עקרות אצל רחל, והרב ז"ל הטעים שם דברים אלו על פי משל ונמשל יעוין שם. ולפי זה העקרות שהיתה ברחל לא היתה מצד הסגר שהיה לה מעת יצירתה כי היא נוצרה בטוב ורק זה נתחדש לה אחר נשואין שעשאה יעקב אבינו ע"ה עקרת הבית, וכמו טעם הרב אוהל יעקב ז"ל הנזכר אך צריך לומר העקרות שלה היתה מסיבה הנזכר לעיל שנעשה לה חולשת הביעין שלא יהיו קולטין הזרע ובזה לא שייך לשון פתיחה דאין כאן הסגר אלא הוא ענין רפואה, ולכן השתא מה שאמר ברחל (בראשית ל, כב) 'וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' אין פתיחה זו של 'הריון' אלא מוכרח לפרש פתיחה זו על 'הלידה' כי מעת ששמע אליה אלקים בענין ההריון שגזר שתקבל הריון גזר באיזה יום ובאיזה שעה יהיה פתיחת רחמה בלידה שתוליד את העובר אשר תתעבר בו, כי לחיבתו של יוסף הצדיק ע"ה מעת שגזר על הטיפה שיהיה נוצר ממנה בבטנה של רחל גזר על שעת לידתו באיזה זמן יצא מבטנה לאויר העולם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (קהלת ז, א) 'וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ' כי מיום הלידה נגזר יום שיצא בו מן העולם. נמצא זה הפסוק של רחל מדבר בפתיחת הרחם של לידה ולכך הביאו לענין רבי יוחנן דמדבר בזה ולא הביא פסוק של לאה דכתיב 'וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ' ששם מדבר בפתיחת הרחם להריון ואינו שייך לענין זה דרבי יוחנן שהוא מדבר בפתיחה של לידה.