רבן שמעון בן גמליאל [השלישי]
דור שלישי לתנאים. בנו של רבן גמליאל דיבנה אביו של רבי יהודה הנשיא.
הרבה סבלו בדורו מן הגמוני רומי שמשלו בארץ ישראל, וכך אמר: אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה, שאם באנו לכתוב את כל הצרות והניסים אין אנו מספיקין! כוונתו לומר: מתוך שהם תדירים היינו צריכים לעשות יום טוב בכל יום. שבת יג:
הוא רשב"ג שקנס את רבי מאיר שיאמרו את דבריו בשם "אחרים אומרים", ורבי נתן הבבלי בשם "יש אומרים".
חבריו: רבי מאיר ורבי נתן הבבלי, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר, רבי יהושע בן קרחה. תלמידיו: בנו רבי, ורבי אלעזר בנו של רשב"י.
מסירות נפש
תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות רומי גזרה על ישראל שלא למול את בניהם ובאותו הזמן נולד רבינו הקדוש.
אמר רבן שמעון בן גמליאל אביו: הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו למול את בנינו ורשעים הללו גזרו עלינו שלא למול, האם אנו מבטלים גזרתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ומקיימים גזרתו של אותו רשע! מיד עמד רבן שמעון בן גמליאל ומל את בנו.
כשהודיעו הדבר להגמון שהיה השר הממונה מכוח קיסר רומי בעיר, שלח לקרוא מיד לרבן שמעון בן גמליאל!
שאל אותו ההגמון: מפני מה עברת על גזרתו של הקיסר ומלת את בנך?
השיב לו רשב"ג: כך ציוונו הקדוש ברוך הוא.
אמר לו ההגמון: הרבה כבוד יש לי עליך שאתה ראש לאומתך אלא גזרתו של הקיסר היא ואיני יכול להנחיך!
אמר לו רשב"ג: מה אתה רוצה לעשות? אמר ההגמון, אני רוצה שנשלח את הילד ואת אימו אצל הקיסר, והוא יחליט מה לעשות! אמר לו רשב"ג, עשה כל מה שאתה חפץ.
מיד שלח ההגמון את רבינו הקדוש ואת אימו אל הקיסר.
הגיעו לבית הארחה כלומר לבית מלון של אנטונינוס בן אסוירוס ובאותו הזמן נולד אנטונינוס. נכנסה אימו של רבינו הקדוש אצל אימו של אנטונינוס.
שאלה אותה אימו של אנטונינוס, מה מעשיכם כאן?
אמרה לה אימו של רבינו הקדוש, כך גזרו שלא למול את בנינו ואנחנו מלנו את בני ומוליכין אותנו אל הקיסר לדעת מה ייעשה!
שמעה אימו של אנטונינוס את דבריה ואמרה: אם רצונך, קחי את ילדי הנולד ותני לי את ילדך ולכי מלטי את נפשך ואת נפש בנך מאת הקיסר! מיד עשתה כדבריה והלכה לקיסר.
נכנס אותו ההגמון לקיסר עם אימו של רבי ואמר: אדוני הקיסר, אשה זו עברה על גזרתך ומלה את בנה, הבאתי אותה אליך כדי שתחליט מה לעשות לה ולבנה!
ציוה הקיסר לבדוק אם התינוק מהול ונמצא שאינו מהול. כעס הקיסר על אותו הגמון ואמר לו האם באתה לעשות ממני צחוק!
באותה שעה ישבו אצל הקיסר שריו הגדולים ואמרו לקיסר, אנו מעידין שבנה של זו האשה היה מהול אלא אלוקיהם קרוב להם וכיון שקוראים ומתפללים לעזרתו מיד הוא עונה להם, שנאמר: מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו"! דברים ד, ז"
מיד ציוה הקיסר להרוג את אותו ההגמון, ביטל את הגזירה ושלח את רבינו הקדוש ואת אימו לשלום.
כשחזרו לביתו של אנטונינוס, אמרה אימו של אנטונינוס הואיל ועשה לנו הקב"ה נס על ידי, ולבנך על ידי בני, יהיה הקשר ביניהם לעולם!
בשכר אותו חלב שינק אנטונינוס מאימו של רבינו הקדוש, זכה להיות הקיסר בעצמו, שימש את רבינו הקדוש, למד תורה מפיהו וירש העולם הזה והעולם הבא.
גדולתו
שנו חכמים: משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה.
משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה.
משמת רבי עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה.
משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה, כמו שנאמר: "עטרת חכמים עשרם, א ולת כסילים א ולת". משלייד, כד
משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה.
משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים, ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא! שהיה מקטני חסידים.
משמת בן עזאי בטלו השקדנין.
משמת בן זומא בטלו הדרשנין.
משמת רבן שמעון בן גמליאל, עלה גובאי ורבו צרות.
משמת רבי הוכפלו צרות ובטלה ענוה ויראת חטא. סוטה מט:
ענוותנותו
כשהיו יושבים שני גדולי הדור רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה, עוד ישבו הרבה חכמים על ספסלי בית המדרש. ישבו לפניהם רבי אלעזר בנו של רשב"י ורבי יהודה הנשיא בנו של רשב"ג על הארץ, והיו מקשים ומתרצים בסוגיות הנידונות בבית המדרש.
אמרו חכמי בית המדרש יושבי הספסלים בתמיהה: מתורתן של רבי אלעזר ורבי יהודה אנו שותים והם יושבים על הקרקע! התקינו להם ספסלים והושיבו אותם עליהם.
אמר להן רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי לחכמים: פרידה אחת, כלומר גוזל אחד יש לי ביניכם ואתם מבקשים לאבדה הימני! רשב"ג חשש שמא תשלוט בו עין הרע על ידי שהתפעלו מחכמתו והעלוהו לשבת על הספסל! הורידו את רבי יהודה בחזרה לשבת על הקרקע. אמר רבי יהושע בן קרחה לחכמים בתמיהה: וכי מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב ימות! כלומר: האם אין חשש לרבי אלעזר שאביו רשב"י כבר נפטר, שתשלוט בו עין הרע! הורידו בחזרה גם את רבי אלעזר לשבת על הקרקע.
חלשה דעתו של רבי יהודה ואמר: האם הוא חשוב כמוני שאתם חוששים לו לעין רעה! עד אותו היום כשהיה רבי יהודה אומר שמועה היה רבי אלעזר מסייעו ומביא לדבריו ראיה. מאותו זמן שראה רבי אלעזר שרבי יהודה אינו מחשיבו כראוי, מה עשה! כשרבי יהודה היה מתחיל להקשות מיד היה משיב לו רבי אלעזר תירוץ והיה אומר לו, בכדי למנוע הרבה קושיות שאין בהם ממש אני מתרץ לך אותם מיד.
חלשה דעתו של רבי יהודה מכיון שראה שרבי אלעזר גדול ממנו בתורה.
בא רבי יהודה לאביו וסיפר לו את צערו! אמר לו רשב"ג: בני אל ירע לך, משום שרבי אלעזר ארי בן ארי ולמד הרבה תורה מאביו ואתה ארי בן שועל.
כך אמר רבי יהודה על אביו רשב"ג: שלושה ענוותנין הן: אבא, בני בתירה ויונתן בן שאול. ב"מ פד:
אימרותיו
רבן גמליאל ר"ג הזקן, בן בנו של הלל הזקן היה אומר: עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אמדות.
שמעון בנו רבן שמעון בן גמליאל מעשרה הרוגי מלכות אומר: כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא. רבן שמעון בן גמליאל המדובר, נכדו של רבי שמעון הנזכר במשנה הקודמת, אביו של רבינו הקדוש אומר: על שלושה דברים העולם עומד, כלומר: ישובן של בני אדם מתקיים. על הדין, כלומר: לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. על האמת, כלומר: שלא ישקרו אחד לשני.
על השלום, כלומר: שלום בין המלכויות ובין אדם לחבירו. שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו פרקי אבות פרק א' משניות טז – יח]- בשעריכם. [זכריה ח
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (7)- שבת יג ע"ב ↗“וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם מַחְזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ וְהָיְתָה מְסִיחָה כׇּל אוֹתוֹ מְאוֹרָע. וְאָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ מַה הוּא אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִילּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה…”
- סוטה מט ע"ב ↗“אָזְלָא (וְדַלְדַּלָהּ) [וְנָוְולָה], וְאֵין שׁוֹאֵל וְאֵין מְבַקֵּשׁ. עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן — עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.”
- בבא מציעא פד ע"ב ↗“וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא סְמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַדַּעְתֵּיהּ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי. בְּאוּרְתָּא הֲווֹ מָיְיכִי לֵיהּ שִׁיתִּין נַמְטֵי, לְצַפְרָא נָגְדִי מִתּוּתֵיהּ שִׁיתִּין מְשִׁיכְלֵי דְּמָא וְכִיבָא.”
- פרקי אבות פרק א' משניות טז
- דברים ד, ז ↗“כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃”
- משלי יד, כד ↗“עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃”
- זכריה ח ↗“וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר׃”
מקורות בתלמוד
- שבת יג: ↗
- סוטה מט: ↗
- ב"מ פד: ↗
- פרקי אבות פרק א' משניות טז