מסכת פסחים דף קי״א עמוד א׳

1חוץ מן המים. ור' יוחנן אמר: אפילו מים. אמר רב פפא: לא אמרן, אלא חמימי לגו קרירי, וקרירי לגו חמימי. אבל חמימי לגו חמימי, וקרירי לגו קרירי לא.

2אמר ריש לקיש: ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו. אלו הן: הנפנה בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים, והשותה מים שאולין, והעובר על מים שפוכין, ואפילו שפכתו אשתו בפניו.

3הנפנה בין דקל לכותל לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות, אבל אית ליה ארבע אמות לית לן בה. וכי לית ליה ארבע אמות, לא אמרן אלא דליכא דירכא אחרינא, אבל איכא דירכא אחרינא לית לן בה.

4והעובר בין שני דקלים לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים, אבל פסקינהו רשות הרבים לית לן בה. השותה מים שאולין לא אמרן אלא דשיילינהו קטן, אבל גדול לית לן בה.

5ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן אלא בשדה, דלא שכיחי, אבל בעיר, דשכיחי לית לן בה. ואפילו בשדה נמי לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושיכרא לית לן בה.

6והעובר על מים שפוכין לא אמרן אלא דלא אפסקינהו בעפרא ולא תף בהו רוקא, אבל אפסקינהו או תף בהו רוקא לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי, אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני, אבל רכיב חמרא וסיים מסני לית לן בה.

7וה"מ היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אע"ג דאיכא כל הני חיישינן. (וההוא) גברא דרכיב חמרא וסיים מסני, וגמוד מסאניה וצוו כרעיה.

ברייתא

8ת"ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין. ואלו הן: הכלב והדקל והאשה. וי"א אף החזיר, וי"א אף הנחש.

9ואי ממצעין מאי תקנתיה? אמר רב פפא: נפתח באל״ ונפסיק באל״.

10א"נ נפתח בלא״ ונפסיק בלא״.

11הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא הורגת א' מהן, אם סוף נדתה היא מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתיה? נפתח באל״ ונפסיק באל״.

12הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא, וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי ודאי בכשפים עסיקן. מאי תקנתיה? אי איכא דירכא אחרינא ליזיל בה. ואי ליכא דירכא אחרינא, אי איכא איניש אחרינא בהדיה נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו. ואי ליכא איניש אחרינא, נימא הכי: ״אגרת אזלת אסיא בלוסיא, מתקטלא בחיק קבל״.

13האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים. אי איהי קדמה ומשמשה אחדא לה לדידה רוח זנונים. מאי תקנתיה? לימא הכי: (תהלים קז, מ) ״שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך״.

14א"ר יצחק, מאי דכתיב: ״(תהלים כג״, ד) ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״ זה הישן בצל דקל יחידי, ובצל לבנה. ובצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה, אבל נפל טולא דחבריה עילויה לית לן בה.

15אלא הא דתניא: הישן בצל דקל יחידי בחצר, והישן בצל לבנה דמו בראשו, היכי דמי? אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה, אפילו בשדה נמי! אלא לאו שמע מינה: בחצר אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה. שמע מינה.

16ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבה, אבל במדינחתא לית לן בה.