רבה [כהן]
דור שלישי לאמוראים. סתם רבה הכתוב בגמרא הוא רבה בר נחמני דודו של אביי והיה כהן. בן י"ח שנה נתמנה לראש ישיבה בפומבדיתא שבבבל אחרי רבו ר' יהודה בר יחזקאל למשך כ"ב שנה ונסתלק לבית עולמו.
היה עני ובקושי מצאו לחם שעורים בביתו. סוטה ל"ה. רבה ור' יוסף היו מבקעים עצים לכבוד שבת. שבת קיט. ר' הונא רבו, ר' יוסף חבירו ובן מחלוקתו, תלמידיו רבא ואביי.
מסירות נפשו
מלשין אחד אמר למלכות: רבה מבטל שנים עשר אלף איש מעבודתם בימי ניסן ותשרי, מכיון שבאים לשמוע דרשות על ענייני החגים אינם נמצאים בביתם לשלם את המס למלכות. שלח המלך חיילים לתפסו! ברח רבה ממקום למקום עד שנתפס ונעלוהו בחדר.
התפלל רבה ונעשה נס! נפל הקיר וברח רבה למקום ששמו אגמא וישב על גזע של דקל ולמד תורה.
באותו זמן, הייתה מחלוקת בישיבה של מעלה בהלכות נגעים, הקב"ה אומר טהור, והישיבה אומרים טמא.
אמרו: מי יבוא לכאן ויכריע? אמרו שיבוא רבה ויכריע! מכל מקום, לא היה יכול מלאך המוות לקחתו משום שלא פסק פיו מלעסוק בתורה!
נשבה פתאום רוח חזקה! רבה חשב בליבו, הנה גדודי המלך המחפשים אותו הגיעו.
אמר רבה: עדיף למות מליפול בידי המלכות, מיד ברגע הזה שהפסיק ללמוד הצליח המלאך לקחת נשמתו.
הספיק רבה לומר תשובה לשאלה ואמר: טהור, טהור. יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור.
נפל פתק משמיים בפומבדיתא וכתוב בו: "רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה". יצאו אביי ורבא וכל החכמים וחפשוהו בכדי להביאו לקבורה, הלכו לאגמא וראו ציפורים שעושות צל בכנפיהן, אמרו: ודאי שם נמצא רבה והביאוהו לקבורה.
ספדוהו שלשה ימים ושלשה לילות. רצו להפסיק! נפל פתק משמים וכתוב בו: "כל הפורש יהא בנידוי"! ספדוהו עד שבעה ימים נפל פתק משמיים וכתוב בו: "לכו לביתכם לשלום". ביום שנסתלק רבה בר נחמני לבית עולמו היתה רוח סערה עד כדי כך שהעיפה רוכב גמל ערבי מעל גמלו מצידו האחד של הנהר לצידו השני, שאל הערבי מדוע סוער?
אמרו לו: נסתלק רבה בר נחמני לבית עולמו! אמר: ריבונו של עולם, כל העולם כולו שלך ורבה שלך, אתה אוהבו של רבה ורבה אוהבך, מדוע תחריב את העולם?! תיכף שקטה הרוח. בבא מציעא פ"ו.
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (4)- סוטה לה ע"א ↗“וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַקֵּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה, מָה בִּיאָה — בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָה — בְּעֵצָה רָעָה.”
- שבת קיט ע"א ↗“עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן. אָמַר רָבָא תֵּיתֵי לִי, דְּכִי אֲתָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְקַמַּאי לְדִינָא, לָא מָזֵיגְנָא רֵישִׁי אַבֵּי סַדְיָא כַּמָּה דְּלָא מְהַפֵּיכְנָא בְּזָכוּתֵיהּ. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: פְּסִילְנָא לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְדִינָא. מַאי טַעְמָא? — דְּחַבִּיב עֲלַי כְּגוּפַאי,…”
- כתובות ח ע"ב ↗“כִּי תַּנְיָא הָהִיא — בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — בְּשׁוּרָה.”
- בבא מציעא פו ע"א ↗“חַכִּים יִתְקְרֵי, וְרַבִּי לָא יִתְקְרֵי. וְאַסּוּ דְּרַבִּי עַל יָדוֹ תְּהֵא. רַבִּי וְרַבִּי נָתָן – סוֹף מִשְׁנָה. רַב אָשֵׁי וְרָבִינָא – סוֹף הוֹרָאָה.”