מסכת בבא בתרא דף צ״ה עמוד ב׳

1וזהו אוצר ששנו חכמים במשנתינו!

2אלא מתני' נמי דאמר ליה ״זה״.

3קשיא ״זה״ אזה!

4לא קשיא; הא דאמר ליה למקפה, הא דלא א"ל למקפה. דרב זביד דא"ל למקפה, ברייתא דלא א"ל למקפה.

5הלכך, ״מרתף של יין״ וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה. ״מרתף זה של יין״ וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה, ומקבל עליו עשר קוססות למאה. ״מרתף זה של יין״ ולא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות.

6איבעיא להו: ״מרתף של יין״ ולא א"ל למקפה, מאי? פליגי בה רב אחא ורבינא; חד אמר: מקבל, וחד אמר: לא מקבל.

7מאן דאמר מקבל דייק מדרב זביד, דקתני: ״מרתף של יין אני מוכר לך״ נותן לו יין שכולו יפה, ואוקימנא דאמר ליה למקפה; טעמא דאמר ליה למקפה, הא לא א"ל למקפה מקבל.

8ומ"ד לא מקבל דייק מברייתא, דקתני: ״מרתף של יין אני מוכר לך״ נותן לו יין שכולו יפה, ואוקימנא דלא א"ל למקפה.

9ולמאן דדייק מדרב זביד, קשיא ברייתא! חסורי מחסרא, והכי קתני: במה דברים אמורים דאמר ליה למקפה; הא לא אמר ליה למקפה מקבל. ומרתף זה של יין ולא א"ל למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות.

10ולמאן דדייק מברייתא, קשיא דרב זביד דאוקימנא דא"ל למקפה, הא לא א"ל למקפה מקבל!

11הוא הדין דאע"ג דלא א"ל למקפה לא מקבל, והאי דאוקימנא דא"ל למקפה, משום דקשיא ״זה״ אזה.

12אמר רב יהודה: יין הנמכר בחנות מברכין עליו ״בורא פרי הגפן״. ורב חסדא אמר: גבי חמרא דאקרים למה לי?

13מיתיבי: על הפת שעפשה, ועל היין שהקרים, ועל תבשיל שעברה צורתו אומר ״שהכל נהיה בדברו״!

14אמר רב זביד: מודה רב יהודה בפורצמא דמיזדבן אקרנתא.

15א"ל אביי לרב יוסף: הא רב יהודה, הא רב חסדא; מר כמאן סבירא ליה? א"ל מתניתא ידענא.