ה"נ תני אדם שמירת גופו עליו — והאי דקתני ושמירתן עליך אשארא:
אימא מבעה זה המים — שאם שופך אדם מימיו לרה"ר ובא אחר ונטנפו כליו חייב השופכן:
כקדוח אש המסים — כמו שהאש שורף דבר הנימס כגון זפת ושעוה וכל מיני רבב:
מים תבעה אש — וכמים שמבעבעים את האש כשנותנין מים על האש נעשים כמין אבעבועות הרתיחות וסיפא דקרא הכי הוא להודיע שמך לצריך כן תודיע שמך לצריך כשתאבדם מן העולם:
מי כתיב מים נבעו — לשון רבים דליהוי משמע דמבעה אמים קאי שהן מבעבעין את האש:
תבעה אש כתיב — דמשמע שהאש מבעבע המים דתבעה לשון יחיד ולשון נקבה:
פרושי קא מפרש — המבעה זה ההבער:
דאית ביה תרתי — שן ורגל וקרן לא קחשיב דבתמין לא קמיירי:
מאי לא זה וזה — דקתני מתני' אשור ומבעה לא זה וזה שיש בהן רוח חיים ואי מבעה היינו אש מי אית בו רוח חיים:
אבות — קרי להנך דכתיבן בקרא:
שומר חנם — חייב בפשיעה והשואל חייב אפילו באונסין ושוכר ונושא שכר חייבים בגניבה ואבידה וכ"ש בפשיעה וכולהו כתיבי כדתני בפרק השואל בבבא מציעא (דף צד:) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל הלכך אבות נינהו ולקמן בעי מאי נינהו תולדות:
נזק — החובל בחבירו נותן לו מה שהוא שוה עכשיו פחות מבתחילה:
צער — אומדין כמה אדם העומד ידו ליקצץ ע"י חרב רוצה ליתן כדי שיתקצץ לו ע"י סם דלית ליה צער כולי האי:
וריפוי ושבת ובושת — כולהו יליף מקראי בפרק החובל (לקמן בבא קמא דף פה.) וכיון דכתיבי אבות נינהו כל הנך דר' אושעיא הוא עצמו מזיק דהנך ד' שומרים הן עצמם הזיקו הואיל ולא שמרו כראוי ובנזקין דאזיק גופו לא קמיירי מתני':
אלא לרב — דאמר מבעה זה אדם הואיל ומיירי תנא דמתני' ליתני הני:
תנא אדם — מבעה דמתני':
תנא אדם דאזיק שור — כלומר נזקי ממון דהא מבעה דומיא דבור קתני ובור לא מיירי בנזקי אדם דרחמנא פטריה לגמרי כדתניא לקמן (בבא קמא דף נג:) שור ולא אדם חמור ולא כלים ואדם דאזיק שור היכא כתיב דקרי ליה אב דכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה:
בשלמא אדם דאזיק שור כו' — וכיון דלא דמי חיובינהו להדדי תני להו בתרתי:
אדם דאזיק אדם — כגון ה' דברים דחובל בחבירו ולקמיה פריך הא ד' שומרין דר' אושעיא אדם דאזיק שור הוא:
וקתני — רבי אושעיא:
אבות דמתני' הזיק דבידים ד' שומרין הזיק דממילא:
תשלומי כפל — אם המצא תמצא בידו הגנבה (שמות כב, ג):
תשלומי ארבעה וחמשה — בטובח ומוכר:
וגנב — שמשלם ע"פ עצמו ואינו משלם כפל אלא קרן בלבד וכגון שהודה מעצמו דמודה בקנס פטור כדאמרינן אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים והיינו קנס ואמרינן בפ' מרובה (לקמן בבא קמא דף סד:) פרט למרשיע את עצמו:
וגזלן — נמי אב הוא דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה׳:כ״ג):
אונס ומפתה — כתיבי חמשים כסף כתיב באונס (דברים כ״ב:כ״ט) ובמפתה כתיב (שמות כ״ב:ט״ז) כסף ישקל כמוהר הבתולות כמוהר בתולים של אונס דהיינו חמשים כסף:
מוציא שם רע — כתיב וענשו אותו מאה כסף (דברים כ״ב:י״ט):
מטמא — תרומה:
מדמע — תרומה בחולין:
ומנסך — יין לע"ז ובמס' גיטין (דף נב:) מפרש אמאי לא קם ליה בדרבה מיניה. מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא ואפ"ה הוו אבות שבכלל נזק הן ונזק ממון כתיב בתורה (ויקרא כ״ד:י״ח) מכה נפש בהמה ישלמנה ומנסך את היין ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו דלא קמחסריה ולא מידי דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו:
ומטמא — שמגיע שרץ בתרומת כהן דאפסדה מיניה:
גנב — המודה מעצמו וגזלן דלא משלמי אלא קרן ליתני:
תנא ליה שומר חנם והשואל — דהתם נמי שייך גניבה כגון שטען שנגנב הימנו והרי היא בידו ואמרינן בפרק מרובה (לקמן בבא קמא דף סג:) דטוען טענת גנב כגנב וטוען טענת גזלן כגזלן והא דנקט הכא והשואל לאו דוקא דהא לא משכחת ביה דנפטר לא בטוען טענת גנב ולא בטוען טענת גזלן שהרי הוא חייב בכולו:
דאתא לידיה בהיתירא — שומר חנם אע"ג דהשתא טוען טענת גנב שנגנב הימנו מיהו מעיקרא כי אתא לידיה בהיתירא אתא לידיה וגנב וגזלן ממונא אתא לידיה באיסורא:
