והוה כמבי מיכסי עד אקרא דתולבנקי — כשתצרף כל המקומות ישתער לכך:
נקטו בידיה — מצאן קטנות נאחזות בידו אחת:
קטפי — אשכולות כדמתרגמינן (ויקרא כה) לא תבצור לא תקטוף:
לשנה — לסוף שנה:
בברכותיה — כשהשנה מבורכת:
בישיבתה של צוען — כלומר כדמפרש ואזיל ומצוען אתה למד לארץ ישראל כדמפרש ואזיל:
אני ראיתי בבקעת בית שאן — שהיא משאר ארצות:
בית סאה עושה שבעים כורים — וכיון דבשאר ארצות יש שבעים כורים כל שכן בארץ מצרים שאין לך מעולה בכל הארצות כמצרים שהרי נמשלה לגן ה' ואין במצרים מדינה מעולה כצוען:
דמרבו בה מלכי — מצרים שנאמר כי היו בצוען שריו על מלכי ישראל הכתוב מדבר לגנאי שמרדו בהקב"ה וסמכו על מלכי מצרים ותמיד היו שריהם ושלוחיהם מצויין בצוען שלוחים למלך מצרים מביאין תשורה:
מבונה — בנויה בכל טוב מבונה לשון פרי כדכתיב (בראשית ל) ואבנה גם אנכי ממנה:
לבנו הקטן — לכנען:
לבנו גדול — למצרים:
על אחת משבעה — הרי שבע פעמים שבעים כורים הרי ד' מאות ותשעים ובמקום שאינו טרשים כחברון יש להוסיף עד חמש מאות ובברכותיה כתיב מאה שערים על אחת שבשאר שנים נתברך למאה מאה פעמים חמש מאות הרי חמשת ריבוא:
סאה קמח — הוא אבק דק היוצא מן הנפה והחטין טחונין ברחיים של גריסין ואינן טחונין דקין והנפה מוציאה הקמח וקולטת פסולת ומחזיר מה שבנפה לריחים:
סובין — שהמכתשת מוציאה כשלותתין חטין לסולת כותשין אותן במכתשת:
מורסין — הן סובין היוצאין באחרונה:
קיבוריא — קמח שאינו יפה שעושים ממנו פת קבור וקורין שאנדי"ר:
יאה משבחיתו בה בארעכון — יפה אתם משבחין אותה:
בית סאה הניח לי אבא — בארץ ישראל:
א"ל ההוא בר אמוראה — אחד מבני האמורי אמר ליהודי תחלת ביאתו לארץ:
הך תאלתא דקיימא אגודא דירדנא — דקל פלוני העומד על שפת הירדן:
כמה גדריתו מינה — כמה תמרים אתם גודרים הימנו לקיטת תמרים קרויה גדירה בלשון [משנה וגוזרא בלשון] ארמי:
אין עורו מחזיק את בשרו — שהעור כווץ וגומד לאחר הפשטו:
אינה מחזקת פירותיה — עושה פירותיה מרובין עד אין מקום להצניען:
פלטי לי מחדא — נצלתי מאחת מהן מן הקללות האמורות במקרא:
נקט במצרא — יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר:
עמא פזיזא — עם בהול:
דקדמיתו פומייכו לאודנייכו — מתחלתכם הייתם בהולים שהקדמתם נעשה לנשמע ועודכם בבהלתכם כבתחלה למהר לעשות דבר בלא עתו:
כיפי — אלמוגים לישנא אחרינא כיפי דעכו סלעים:
מתקן מתקליה — משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים:
