ואמרו בנים אין אנו משלמין — לא הספיק לשלם עד שמת:
שלמו בנים — והאב לא הספיק לומר הריני משלם עד שמת:
דעבד לי נייח נפשאי — פעמים רבות עשה לי קורת רוח:
שילם לבנים — מתו הבעלים ונגנבה ואמר השומר לבנים הריני משלם או שילם מהו:
או דלמא — כיון ששניהם הראשונים הוה להו נייחא נפשא בהדדי קנו כפילא אף בנים מן הבנים:
שלמו בנים לבנים מהו — דליכא שום צד נייחא נפשא באלו שהם קיימים שלא הם ולא אביהם עשו קורת רוח לאלו ולא אביהם של אלו קיבל קורת רוח מבני השומר:
שילם מחצה — מתחילתו אמר הריני משלם מחצה ולא יותר:
מהו — לקנות חצי הכפל:
שאל שתי פרות — אם תימצי לומר לא קני מחצה שאל שתי פרות ונגנבו ואמר הריני משלם אחת ולא אמר מתה מחמת מלאכה:
מהו — לקנות כפל שלה מי אמרינן כיון דפרה שלימה שילם קנה, או דלמא כיון דתרוייהו חד פקדון הוו ואינו משלם את שתיהם לא אקני ליה כפילא שהרי הוא נפסד על ידו:
ושילם לאחד מהם — חלקו חצי דמיה שעליו מהו לקנות חלקו המגיעו מי אמרינן כל הקרן שלו שילם או דלמא בעינן עד שישלם כל הפרה:
ושילם אחד מהם — חצי דמיו שעליו:
מהו — שיקנה חצי הכפל מי אמרינן הרי שילם כל המוטל עליו:
שאל מן האשה — פרה של נכסי מלוג שהקרן שלה והפירות לבעל:
ושילם — הפרה לבעל:
מהו — לקנות הכפל מי אמרינן כיון דקרן לאו דבעל הוא לאו תשלומין מעליא נינהו ולא קני כפילא או דלמא כיון דאפוטרופוס הוא על הנכסים ואוכל הפירות בעלים הוי עלייהו ותשלומין הן:
אשה ששאלה — לצורך קרקע מלוג שלה:
משביעין אותו — אמתני' קאי אע"פ שהוא משלם כדקתני שילם ולא רצה לישבע משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו:
שקל — חצי סלע:
פטור — הלוה מן השבועה שאין כאן הודאה במקצת:
חייב — לישבע שכך היה שוה ומשלם לו דינר שהודה לו:
ושתים היה שוה — והלוה תובע את המלוה את יתר דמיו וקא סבר האי תנא המלוה על המשכון שומר שכר הוא:
פטור — הלוה מן השבועה שאין כאן הודאה במקצת:
ויוציא הלה כו' — ויפסלנו:
אהייא — קאי מי נשבע דקתני בה:
אילימא אסיפא — אחיוב דסיפא:
תיפוק ליה כו' — ולמה ליה למתלי טעמא בשמא יוציא הפקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה:
מאי ארישא — הא רישא פטור קתני:
אסיפא דרישא — אחיוב דקתני ברישא קאי:
לשתבע מלוה — שלא היתה שוה אלא שקל ויטול שקל דכיון דאיכא שבועה על הלוה מן התורה אי אתה יכול לפוטרו בולא כלום ומשום תיקון עולם שלא יפסל ישראל שקלוה לשבועה מיניה ושדיוה אמלוה:
