בוני התלמוד

    מסכת כריתות דף כ״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מאי לאו דבריו קיימין והדרא למרהאלמא היכא דאהני דבריו הדרא למרה:

    לא דבריו קיימין ולא קני לה ולמרה נמי לא הדרא כו'והוא הדין דהוה נמי מצי לתרוצי לא דמי לדר"ל דהכא דכיון דאמר לא לשם מתנה קיבלתיה הויא למרה דכי יהיב איניש מתנה אדעתיה דמקבלי לה מיניה ואי לא מקבלי לאו מתנה היא אבל דר"ל לאחר שקבלה בתורת מתנה הפקירה והכי מתרצינן לקמן בשמעתין קשיא אחריתי ומיהו בקשיא קמייתא דחייה כי האי גוונא ולקמן דלא מצי לדחוייה שנייה הכי:

    האומר לחבירושהיה שותף עמו בשדה זו:

    דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלוםולא אבד זכותו:

    וקתני לא אמר כלוםדאי אפשי בה לאו לשון הפקר ולא לשון מתנה הוא תיובתא דר"ל ורב ששת דאמרו דבריו קיימין:

    מדין ודברים סילק נפשיהובהכי עסקינן דאמר כל הלשונות הללו ביחד הילכך אמרינן כולהו מדין ודברים קיימו וה"ק לא אדין ולא אדבר על שדה זו עם שום אדם כי מוחזקת שלי היא ואין לי עסק בה עם שום אדם בדין ודברים וידי מסולקות הימנה בדין ודברים:

    הכותב נכסיושכיב מרע. בפרק שני דשחיטת חולין (דף לט:) מוקמינן פלוגתא בשזיכה לו שטר מתנה על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח רבנן סברי מדאישתיק מינח ניחא ליה וקנאה והשתא הוא דהדר ביה ור"ש סבר הוכיח סופו על תחלתו שלא נתרצה בתחלה:

    בשלמאמדר"ש לא קשיא לר"ל דכיון דאית ליה הוכיח סופו על תחלתו לא יצאו מיד הראשון כי יהיב איניש מתנה כו' אבל לר"ל משקנאה הפקירה:

    אלא לת"קקשיא לר"ל כיון דלית ליה הוכיח סופו וקנאו שני אי אמרת אי אפשי לשון הפקר הוא הא כי אמר שני אי אפשי בהן כל המחזיק בהן זכה כדר"ל וקנו עצמן בני חורין מן ההפקר דהפקר נינהו ואישתכח דאכלי עבדים זרים תרומה אלא לאו מדאכלי בתרומה שמע מינה לא אמר שני כלום דלאו לשון הפקר הוא ותיובתא דר"ל ודרב ששת דאמרו דבריו קיימים והוי הפקר ויצא לחירות דהא זוכה בעצמו מהפקירא:

    לבית הספקדקצת איסורא בעיא אי עשה אי לאו אי כרת:

    (אלא) אשם ודאימסתמא לא אקדשיה אי הוה ידע דלא צריך ליה הילכך הקדש טעות הוא אבל אשם תלוי הא ספק הוא ליה והוה סבור דשמא לא חטא ואפ"ה אקדשיה הילכך גלי אדעתיה דלבו נוקפו וגמר והקדישו ולא הוי חולין שנשחטו בעזרה אלא כשאר קדשים שאירע בהן פסול ובשרפה כדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף כד.):

    ה"ג רב אשי אמר משום דמיחזי כזבח פסולואשם ודאי קא מתרץ רב אשי דמיחזי שלאחר זריקה אירע בו פסול ואתי למימר קדשים שנפסלו נקברים:

    ה"ל ידיעהורחמנא אמר ולא ידע הוא דמביא אשם תלוי הא אי ידע לא:

    סליחהזריקה היינו עיקר כפרה דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) ואני נתתיו לכם על המזבח וגו':

    כל העומד ליזרק כזרוק דמיבב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף עו:):

    הא אינו עומד ליזרקדהא לא חטא וסופו להוודע קודם זריקה ואיגלאי מילתא למפרע דאינו עומד ליזרק:

    כלי שרתכגון הכא דנתקבל הדם בכלי שרת:

    כריתות 24 עמוד ב

    1מאי לאו ״דבריו קיימין״ דהדרא למרה? לא, דבריו קיימין והוא נמי לא קני לה, וכל המחזיק בה זכה בה.

    2מיתיבי: האומר לחבירו: ״דין ודברים אין לי על שדה זו״, ״אין לי עסק בה״, וידי מסולקת הימנה״ לא אמר כלום. והא ״ידי מסולקת הימנה כאי אפשי דמי, וקתני: לא אמר כלום!

    3שאני התם, דאמר: כי סליק נפשיה מדין ודברים, מגופה דשדה לא סליק נפשיה.

    4מיתיבי: הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים, ואמר הלה: ״אי אפשי בהן״, אם היה רבו שני כהן אוכלין בתרומה. רשב"ג אומר: כיון שאמר: ״אי אפשי בהן״ כבר זכו בהן יורשין.

    5בשלמא לרשב"ג קסבר: כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלין לה מיניה, כי לא מקבלין לה מיניה הדרא למרה.

    6אלא לת"ק אי כי אמר ״אי אפשי בהן״ כל המחזיק בהן זכה בהן, הכא, דאמר שני ״אי אפשי בהן״ הוו להו זרים, וקאכלי זרים תרומה! קסבר: המפקיר עבדו יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו, וקסבר: מעוכב לגט שחרור אוכל בתרומה.

    7ר' אליעזר אומר: יקרב כו'. לר"א ל"ל חטא? הא א"ר אליעזר: אשם תלוי בנדבה אתי, דתנן, ר"א אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום!

    8אמר רב אשי: ר"א דאמרו לו הוא, דתנן: אלא אומרים לו: המתן עד שתכנס לבית הספק.

    9אם משנשחט נודע כו'. קתני: הבשר יצא לבית השרפה. אלמא: חולין שנשחטו בעזרה בשריפה.

    10ורמינהי: אשם ודאי אינו כן, אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר, משנשחט ה"ז יקבר! א"ר אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.

    11אמר רבה: אשם ודאי על אשם תלוי קרמית? אשם ודאי, כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה. אשם תלוי, מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדשו.

    12אלא אי קשיא, אשם ודאי על אשם ודאי קשיא, דקתני: ה"ז יקבר, אימא סיפא: והבשר יצא לבית השריפה! הא ודאי תברא, מי ששנה זו לא שנה זו.

    13רב אשי אמר: רישא דקתני באשם תלוי: ״והבשר יצא לבית השריפה״ לא קשיא, משום דמיתחזי כזבח פסול.

    14נזרק הדם הבשר יאכל. ואמאי? הא הויא ליה ידיעה! אמר רבא, אמר קרא: ״(ויקרא ה״, יח) ״והוא לא ידע ונסלח לו״, והא לא הויא ליה ידיעה בשעת סליחה.

    15רבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס כו'. לר' יוסי, אמאי יזרק? הא הויא ליה ידיעה בשעת סליחה! אמר רבא: ר' יוסי סבר לה כר"ש דאמר: כל העומד ליזרק כזרוק דמי.

    16אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק, אבל האי, אין עומד ליזרק! אמרי במערבא, קסבר ר' יוסי: כלי שרת מקדשין בו את הפסול בתחלה ליקרב.

    17אשם ודאי אינו כן כו'. איתמר: עגלה ערופה אימתי נאסרת? רב המנונא אמר: מחיים, רבא אמר: לאחר עריפה.

    18בשלמא לרבא מעידנא דאיתעביד בה מעשה, אלא לרב המנונא, מאימתי?

    תוספות

    אלמא חולין שנשחטו בעזרה בשריפה ורמינהי אשם ודאי אינו כןפירש ר"י דלרבנן לא פריך שהרי אשם תלוי אף כי נודע לו קודם שחיטה אינו חולין אלא קדוש לדמיו ואם כן לאחר שחיטה פשיטא דבשריפה הוי ואמאי קרי ליה חולין בעזרה אלא לר' מאיר דוקא פריך דאמר אף אשם תלוי כי נודע לו קודם שחיטה ירעה בעדר עם שאר צאנו דחולין גמורין הוי ואפילו הכי קאמר הבשר יצא לבית השריפה וניחא דקרי ליה חולין בעזרה ולכך פריך שפיר ומשני תברא כו' אמר רבה אידי ואידי לר' מאיר אתי שפיר והא דקאמר גבי ודאי יקבר משום דחולין גמורים הוי שהרי הפרישו על הודאי וכי איגלאי מילתא שטעה חולין הוי אבל אשם תלוי לא הפרישו אלא על הספק ואף על גב דרבי מאיר לית ליה לבו נוקפו וגמר ומקדישו היינו דוקא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה גמר בלבו ומקדישו ולכך בשריפה:

    רב אשי אמר לא קשיארישא משום דמיחזי כזבח פסול דהיכא דנזרק נראה כזבח פסול ולכך ישרף אבל רישא דמשנשחט ולא נזרק עדיין יקבר דכיון דלא נזרק לא נראה כזבח פסול אבל אשם תלוי דבא על הספק גם לפני זריקה ישרף דמיחזי יותר כזבח פסול:

    קסבר רבי יוסי כלי שרת מקדשין הפסול בתחלה ליקרבואם תאמר דבפ' המזבח מקדש (זבחים פז.) בעי ר' שמעון בן לקיש מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו לכתחלה ופשט ליה אין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי וי"ל דבעלמא בשאר פסולין אית ליה אין מקדשין והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהיה תחלתו קרבן ובא על נקיפת לב ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו ורבנן דאמרי ישפך לא קשיא די"ל דכי נמי בעלמא מקדשי ה"מ משום דהוו קדשים אך אירע בהן פסול אבל הכא דנמצא שהיה חולין אין כלי שרת מקדשים קדשים פסולין:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' בתחלה ליקרבעי' זבחים דף פז ע"א ובתוס' ד"ה וכלי שרת:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כריתות דף כ״ד עמוד ב׳

    מסכת כריתות דף כ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־407 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מאי לאו דבריו קיימין והדרא למרה אלמא היכא דאהני דבריו הדרא למרה:

    לא דבריו קיימין ולא קני לה ולמרה נמי לא הדרא כו' והוא הדין דהוה נמי מצי לתרוצי לא דמי לדר"ל דהכא דכיון דאמר לא לשם מתנה קיבלתיה הויא למרה דכי יהיב איניש מתנה אדעתיה דמקבלי לה מיניה ואי לא מקבלי לאו מתנה היא אבל דר"ל לאחר שקבלה בתורת מתנה הפקירה והכי מתרצינן לקמן בשמעתין קשיא אחריתי ומיהו בקשיא קמייתא דחייה כי האי גוונא ולקמן דלא מצי לדחוייה שנייה הכי:

    האומר לחבירו שהיה שותף עמו בשדה זו:

    דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום ולא אבד זכותו:

    וקתני לא אמר כלום דאי אפשי בה לאו לשון הפקר ולא לשון מתנה הוא תיובתא דר"ל ורב ששת דאמרו דבריו קיימין:

    מדין ודברים סילק נפשיה ובהכי עסקינן דאמר כל הלשונות הללו ביחד הילכך אמרינן כולהו מדין ודברים קיימו וה"ק לא אדין ולא אדבר על שדה זו עם שום אדם כי מוחזקת שלי היא ואין לי עסק בה עם שום אדם בדין ודברים וידי מסולקות הימנה בדין ודברים:

    הכותב נכסיו שכיב מרע. בפרק שני דשחיטת חולין (דף לט:) מוקמינן פלוגתא בשזיכה לו שטר מתנה על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח רבנן סברי מדאישתיק מינח ניחא ליה וקנאה והשתא הוא דהדר ביה ור"ש סבר הוכיח סופו על תחלתו שלא נתרצה בתחלה:

    בשלמא מדר"ש לא קשיא לר"ל דכיון דאית ליה הוכיח סופו על תחלתו לא יצאו מיד הראשון כי יהיב איניש מתנה כו' אבל לר"ל משקנאה הפקירה:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Keritot 24b · Sefaria

    תוספות

    אלמא חולין שנשחטו בעזרה בשריפה ורמינהי אשם ודאי אינו כן פירש ר"י דלרבנן לא פריך שהרי אשם תלוי אף כי נודע לו קודם שחיטה אינו חולין אלא קדוש לדמיו ואם כן לאחר שחיטה פשיטא דבשריפה הוי ואמאי קרי ליה חולין בעזרה אלא לר' מאיר דוקא פריך דאמר אף אשם תלוי כי נודע לו קודם שחיטה ירעה בעדר עם שאר צאנו דחולין גמורין הוי ואפילו הכי קאמר הבשר יצא לבית השריפה וניחא דקרי ליה חולין בעזרה ולכך פריך שפיר ומשני תברא כו' אמר רבה אידי ואידי לר' מאיר אתי שפיר והא דקאמר גבי ודאי יקבר משום דחולין גמורים הוי שהרי הפרישו על הודאי וכי איגלאי מילתא שטעה חולין הוי אבל אשם תלוי לא הפרישו אלא על הספק ואף על גב דרבי מאיר לית ליה לבו נוקפו וגמר ומקדישו היינו דוקא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה גמר בלבו ומקדישו ולכך בשריפה:

    רב אשי אמר לא קשיא רישא משום דמיחזי כזבח פסול דהיכא דנזרק נראה כזבח פסול ולכך ישרף אבל רישא דמשנשחט ולא נזרק עדיין יקבר דכיון דלא נזרק לא נראה כזבח פסול אבל אשם תלוי דבא על הספק גם לפני זריקה ישרף דמיחזי יותר כזבח פסול:

    קסבר רבי יוסי כלי שרת מקדשין הפסול בתחלה ליקרב ואם תאמר דבפ' המזבח מקדש (זבחים פז.) בעי ר' שמעון בן לקיש מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו לכתחלה ופשט ליה אין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי וי"ל דבעלמא בשאר פסולין אית ליה אין מקדשין והכא שאני דאין זה פסול כל כך שהיה תחלתו קרבן ובא על נקיפת לב ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו ורבנן דאמרי ישפך לא קשיא די"ל דכי נמי בעלמא מקדשי ה"מ משום דהוו קדשים אך אירע בהן פסול אבל הכא דנמצא שהיה חולין אין כלי שרת מקדשים קדשים פסולין:

    Tosafot on Keritot 24b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' בתחלה ליקרב עי' זבחים דף פז ע"א ובתוס' ד"ה וכלי שרת:

    Gilyon HaShas on Keritot 24b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת כריתות, דף כ״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־407 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו ״דבריו קיימין״ דהדרא למרה? לא,…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: האומר לחבירו: ״דין ודברים אין לי…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״שאני התם, דאמר: כי סליק נפשיה מדין…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: הכותב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים,…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לרשב"ג קסבר: כי יהיב איניש מתנה…״

    6. קטע 640 מילים

      נפתחת ב״אלא לת"ק אי כי אמר ״אי אפשי…״

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״ר' אליעזר אומר: יקרב כו'. לר"א ל"ל…״

      חכמים: רב כו.

    8. קטע 816 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי: ר"א דאמרו לו הוא,…״

      חכמים: רב אשי.

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״אם משנשחט נודע כו'. קתני: הבשר יצא…״

    10. קטע 1024 מילים

      נפתחת ב״ורמינהי: אשם ודאי אינו כן, אם עד…״

    11. קטע 1124 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה: אשם ודאי על אשם תלוי…״

      חכמים: רבה.

    12. קטע 1227 מילים

      נפתחת ב״אלא אי קשיא, אשם ודאי על אשם…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: רישא דקתני באשם תלוי:…״

      חכמים: רב אשי.

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״נזרק הדם הבשר יאכל. ואמאי? הא הויא…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס כו'.…״

      חכמים: רבי יוסי, רבא.

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״אימר דאמר ר"ש במידי דעומד ליזרק, אבל…״

      חכמים: רבא.

    17. קטע 1718 מילים

      נפתחת ב״אשם ודאי אינו כן כו'. איתמר: עגלה…״

      חכמים: רב המנונא, רבא.

    18. קטע 1810 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לרבא מעידנא דאיתעביד בה מעשה, אלא…״

      חכמים: רב המנונא, רבא.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כריתות דף כ״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026