העשויה לברוח — כלומר מפני שהיא מהלכת כל שעה:
דלא מפסיק אוירא — בין ספינה לארץ אין שום אויר ומיא כארעא סמיכתא דמו:
רב נחמן בר יצחק אמר — הנך מתנייתא דהמביא גט אי בנהרות דא"י:
כולי עלמא לא פליגי — דכארץ ישראל נינהו ואע"ג דאין ספינה גוששת דטעמא דגט לא משום יניקה מן הקרקע הוא כמעשר וכשביעית הילכך לא שנא נהר ולא שנא יבשה:
כי פליגי בים הגדול — שהוא תחום מערבו של ארץ ישראל ופליגי תנאי איכא למאן דאמר שפת הים הוא גבול וים גופיה לאו א"י הוא ואיכא למאן דאמר ים גופיה מארץ ישראל:
איזוהי ארץ — מקצוע צפונית מערבית של ארץ ישראל הר ההר ובתרגום ירושלמי מתרגם הר ההר טורי אמנון וכתיב (במדבר ל״ד:ז׳-ח׳) זה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר ש"מ הר ההר תקוע בים וההר גבול צפוני לארץ ישראל הוא וסתם הרים משופעים הם ויש ששיפועו רחב כמהלך יום או יומים וקאמר תנא מהיכן היא הארץ מרגל ההר או מראשו:
כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים — לצד ארץ ישראל דהיינו לצד דרום הוי ארץ ישראל דגובה ההר הוא הגבול:
מטורי אמנון ולחוץ — לצד צפון חוצה לארץ:
והנסין שבים — איי הים שבמערב רואין אותן כו':
נחל מצרים — הוא תחום ארץ ישראל במקצוע מערבית דרומית ומחובר לים הגדול דכתיב בגבול נגב (שם) ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה נמצאת ארץ ישראל בין הר ההר לנחל מצרים זה ממערבית צפונית וזה מדרומית מערבית והים במערב ויש מקום שהים נכנס לתוך ארץ ישראל מהלך ימים רבים בין הר ההר לנחל מצרים ובאותה כניסה יש נסין והן מתפשטין למערב לתוך הים חוץ מבין מקצועות תחומי ארץ ישראל שהן הר ההר ונחל מצרים הלכך רואין כאילו חוט מתוח מסוף הר ההר במערבו עד נחל מצרים שהרי כל מה שבתוך מקצועות הללו ארץ ישראל היא ומן החוט ולפנים כו':
ר' יהודה אומר — כל הים שכנגד אויר של ארץ ישראל ואפי' עד אוקיינוס למערב שהוא בסוף העולם הרי הוא כא"י שנאמר (שם) ים הגדול וגבול האי וגבול קרא יתירא הוא למימר דאף רוחב הים בכלל התחום:
והנסין שבצדדין כו' — כלומר ואם יש לנו לחלק בנסין לא לצד מערב יש חלוק אלא לצד צפון ולצד דרום שיש נסין בים מתפשטין לאורך הים לצפון ולדרום עד שמגיעין ומושכין חוץ מכנגד א"י ושם ראוי למתוח החוט ממזרח למערב ולהבדיל מה שכנגד אויר א"י ומה שכנגד אויר חוצה לארץ:
ורואין כאילו חוט מתוח מקפלוריא — עיר היושבת בחודו של הר ההר בראש גבהו שהוא תחום צפוני:
ועד ים אוקיינוס — שהוא בסוף העולם למערב ומנחל מצרים עד ים אוקיינוס:
מן החוט ולפנים — לצד חבירו דהיינו לפנים כלומר בין שני החוטין הוו הנסין ארץ ישראל והוא הדין למים ונסין דנקט משום דחורשין וזורעין בהם וחייבין במעשר ובשביעית והנך תרתי מתנייתא דלעיל פליגי שנכתב הגט בים הגדול להלן מחוט המתוח מטורי אמנון עד נחל מצרים מאן דאמר כמביא בארץ ישראל רבי יהודה היא דאמר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל ואידך כרבנן:
מיבעי להו לנסין — דמן החוט ולפנים לצד מזרחי דלא תימא שפת הים הוא הגבול ואפי' במקום שהוא מתפשט ונכנס לתוך בין שני מקצועות התחומין:
לא צריכי קרא — כיון שבתוך התחומין הם:
סוריא — היא ארם צובה וכבשה דוד והוסיפה על ארץ ישראל:
כמוכר בחוצה לארץ — ותנן לקמן (גיטין דף מג:) המוכר עבדו לחוצה לארץ יצא לחירות דקנסינן ללוקח משום דעבד שייך במצות ואסור לצאת מארץ לחוצה לארץ: סוריא לצפונה של ארץ ישראל להלן מעכו:
לגיטין אין — משום דבקיאין לשמה או שכיחי לקיימו:
לעבדים לא — דלאו מארץ ישראל היא:
עפרה טמא — שגזרו עליה ואף על גב דסבירא ליה להאי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש כדקתני חייבת במעשר אפילו הכי גזור עליה:
והמביא גט מסוריא — לארץ ישראל כמביא בחוצה לארץ דלא שכיחי שיירתא:
והרוצה ליכנס לה בטהרה נכנס — מה שאין כן בארץ העמים ולקמיה מפרש מאי היא:
