מסכת נזיר דף י״א עמוד ב׳

רישא כגון דנזר מחדא כו' ואילו לרבנן ברישא דרישא מודה ר"ש דאסור אע"ג דלא נדר בכולהו משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל:

ואיתשיל מחדא דקאמר אבל סבור הייתי שחכמים מתירין ולרבנן דאמרי אפילו כי לא נזר אלא באחת מהן הוי נזיר הכי נמי כי מיתשיל אחד מינייהו אישתרי נמי אכולהו והלכך הוא מותר:

ולר"ש דאמר לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן בבת אחת כגון דאמר הריני נזיר סתם הכי נמי לכי מיתשיל לחכם אחדא מינייהו לא מפקע נזירותיה מיניה עד דמיתשיל אכולהו והלכך הואיל דלא איתשיל אלא חדא משום הכי אוסר ר"ש:

איבעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי במתניתין הואיל דנדרי אונסין הן הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה ל"א דבמתני' להכי קרי להו אונסין דלבו אונסו שהוא סבור שיתירו לו חכמים דבכה"ג קרי ליה אונס כדאמרי' נמי במס' שבועות (דף כו.) דרב כהנא ורב אסי מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעי א"ל רב לבך אנסך ומיפטרת:

וקמיפלגי בפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן בפ"ד נדרים במסכת נדרים ד' נדרים התירו חכמים וכו' והתם מפרש להו: רבנן סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי:

רבנן סברי דאין צריך שאלה כשמואל ומשום הכי שרי:

ור' שמעון כרב אסי דאוסר בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו:

מתני' אמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו:

סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא והיינו דקתני אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי (ויתירו לו) היין או לטמאות למתים שאינו יכול לחיות בלא יין או שלא יטפל בשכר למתים שזהו פרנסת ביתו:

לרבנן כיון דנשתרי ליה חדא משום הכי מישתרייא ליה לכולהו דכאיסורו כך היתירו כשם שנאסר בתחילת הנזירות בחד מענייני נזירות כן ניתר בסוף הנזיר בחד וכמו דפליגי התם פ"ג דנדרים (דף כה:) גבי מצא אוכלים תאנים ואמר קונם הפירות עליכם ונמצא אביו אחד מהן והתיר נדרו ופליגי אי הותרו כולן או לא. ה"נ סברי רבנן ואפילו למ"ד לא הותרו כולן משום דהוי נדר ושבועה אבל הכא כיון דתחילה הוי נזירות על אחד ה"נ סוף נזירות ור"ש ס"ל אפי' למ"ד הותרו כולן מ"מ הכא כיון דאין נזירות באה לו עד שיפרש מכולן כמו כן צריך שאלה לכולן ונהי דנשאל האחד לא הותר השני:

ולרבי שמעון כי היכי דבתחלת הנזירות צריך שיזיר גם בסוף הנזירות צריך לשאול ולהתיר כולו:

ואי בעית אימא בנדרי אונסין זה חשיב אונס שאינו יכול לחיות בלא יין:

נדרי זירוזין כגון שהמוכר אומר קונם ככר זה עלי אם אתן לך חפץ זה בפחות מד' דינרין ה"ז נדרי זירוזין או קונם ככר זה עלי אם אתן לך יותר משני דינרים ורצון שניהם לקנות בג' דינר ה"ז נדרי זירוזין ואין צריכין עוד שאלה למ"ד מדרבנן:

נדרי שגגות קונם ככר זה אם אכלתי היום ושכח שאכל היום:

נדרי הבאי מפרש התם פי' בנדרים (כד:) וא"ת ומי דמי התם בשעת הנדר לא ידע האונס דהא סבור לילך ולאכול וגמר ונדר ולהכי צריך לשאול מדרבנן למ"ד אבל הכא בשעת הנדר ידע האונס ומסתמא לא גמר ונדר ואיכא למימר דלכ"ע לא בעי שאלה ומפ' ר"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אחרי כן כגון דבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש או תחלה היה עשיר ולא היה צריך ליטפל למתים ולבסוף העני אי נמי מייתי ליה דין זה היכא דאין פיו ולבו שוין דפליגי בהא התם אמוראי אי בעי שאלה מדרבנן והכי נמי פליגי הכא:

הגה"ה וכמו כן במתניתין פיו היה להיות נזיר מיין אבל לבו לא היה ומה דאמר אבל כסבור הייתי בלבי כשעשיתי הנדר:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרי אני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזיר שלם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר אמר הר"ם פי' ענין אמרו ועלי לגלח נזיר שיביא הקרבנות המחויבות לו בעת התגלחת אצל שלמות הנזירות וכן ענין מגלחין זה את זה שיביא כל אחד ואחד הקרבנות המחויבות לחברו הנה לא יפסידו כלום ויהיה כל אחד כבר קיים נדרו ודע שאם שמע חבירו ואמר ואני לא יאמר ועלי לגלח הנה תחייבהו הנזירות לבד הכל מודים שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי הוא לא יחייבהו זולת חצי קרבנות המחוייבות לנזיר יקריב אותם עם אי זה נזיר שירצה וישלים הנזיר ההוא החצי האחר והם גם כן מודים שהוא אם אמר חצי קרבנות נזיר עלי תחייבהו הקרבנות כלם לפי שאין אצלנו חצי נזירות ואמנם חלקו בזה הלשון ר' מאיר כאשר אמר הרי עלי חייבתהו קרבנות נזיר שלמים ואמר אחר זה חצי נזיר חזרה ואי אפשר לו החזרה וחכמים אומרים נדר ופתחו עמו וחזרתו אמתית והלכה כחכמים:

אמר המאירי הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ר"ל הריני נזיר ועוד אני מקבל עלי יתר על נזירותי שיהא עלי לגלח נזיר אחר ר"ל שיהא מוטל עלי להביא קרבנותיו ביום תגלחתי עד שיפטר הוא בהבאתי ונמצאו דבריו קיימין בין להיותו נזיר בין להיות מוטל עליו להביא קרבנות איזה נזיר שירצה או שיזדמן ביום תגלחתו של אותו נזיר ולהיות אותו נזיר פטור בהבאתו ושמע חבירו ואמר ואני שנמצא נזיר בכך מדין התפסה ואף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר ואלו לא אמר כן לא היתה מלת ואני תוספת אלא הנזירות לא שיהא עליו לגלח נזיר כמו שיתבאר בגמ' אלא שאף הוא הוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים שניהם מגלחין זה את זה ר"ל שזה מביא קרבנותיו של זה וזה מביא קרבנותיו של זה וכל אחד נפטר בהבאת חברו ונמצאו חסים בהוצאה שלא להביא קרבנות כפולים ואם לאו ר"ל שאינם פקחים או שאינם חסים בהוצאתם ואין אחד מהם רוצה לפטור את עצמו בשל חברו מביא כל אחד את קרבנותיו ומביא כל אחד מהם קרבנות על נזירים אחרים זה על נזיר אחר וזה על נזיר אחר:

הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח חצי נזיר גם כן וזה שאמר ועלי לגלח חצי נזיר תוספת הוא דהא בואני סגי שהרי הראשון לא נדר בנזירות שנאמר דהאי ואני אנזירות לחוד קאי שלא אמר אלא הרי עלי לגלח ועלה קאי האי דקאמר ואני אלא שהוא תוספת ביאור ואיידי דנקיט ליה ברישא נקטיה נמי בסיפא ולדעת רבי מאיר זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם ולדעת חכמים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ופירשו בגמ' שאם אמר חצי קרבנות נזיר עלי כלם מודים שחייב בחצי קרבנות איזה נזיר ותו לא וישלים אותו נזיר החצי האחר וכן כלם מודים שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי הואיל ואין נזירות לחצאין חייב להביא כל קרבנותיו ולא נחלקו אלא כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר דלרבי מאיר כי קאמר הרי עלי איחייב בכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כלום הוא ולדעת חכמים נדר נדר ופתחו עמו הוא ולא נאמר הרי עלי אלא על דעת חצי הקרבנות ואינו חייב ביותר מחצי הקרבנות והלכה בזו כחכמים ובראשונה כסתם המשנה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

ממה שכתבנו למדת שכל שמקבל עליו שני דברים כגון זה שאמר הריני נזיר ושיהא עלי לגלח נזיר אחר ושמע חברו ואמר ואני שאינו נתפס אלא לדבור אחד והוא הראשון ר"ל להיותו נזיר ולא להיות עליו לגלח נזיר אחר אלא אם כן פירט שאם לא כן מה הוצרך להזכיר במשנתנו ואני ועלי והלא בואני לבד סגי לתרוייהו ואין לומר דאין הכי נמי והאי דאמר ועלי פירושא דמילתא קמייתא הוא ועלי בהא מילתא קאמר כלומר הריני נזיר כמותך אף לכל מה שחייבת בו את עצמך ר"ל לגלח נזיר אחר דלישנא יתירא בכדי לא נקיט וסיפא הוא דנקטיה בכדי דאיידי דתני לה ברישא תנא לה בסיפא כמו שכתבנו ומכל מקום יראה לי שאין תכלית הענין ראשון דוקא אלא אותו שלשונו נופל עליו יותר בדקדוק שהרי ואני נופל יותר על היותו נזיר מקבלת הבאת קרבנות נזיר אחר ולשון ועלי מורה יותר קבלת הבאת נזיר אחר מקבלת נזירות על עצמו ואם כן אם אמר הראשון הרי עלי לגלח נזיר והריני נזיר ואמר חברו ואני הרי הוא נזיר ואין הבאת קרבנות נזיר אחר עליו וכן בכל כיוצא בזה ומכל מקום כשאמר הרי עלי לגלח נזיר ובא חברו ואמר ואני ואע"פ שאין הלשון נופל יפה בקבלת הבאת קרבנות על כל פנים אי אפשר לפרשו בענין אחר ועליו להביא קרבנות נזיר ואע"פ שלא אמר ועלי אלא ואני:

ואיבעית אימא בנדרי אונסין פליגי היינו אונס שאינו יכול להיות בלא יין וכן בטומאה מפני שהוא קובר ואין לו אומנות אחר. אי נמי אונס ממש שאנסוהו לידור והוי כמו נודרין לחרמין ולהרגין דקרי התם נדרי אונסין. הר' עזריאל ז"ל:

נדרי שגגות כגון קונם אם אכלתי ושתיתי ונזכר שאכל ושתה לא הוי נדר דאמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס. ובשעה שנדר הוא סבור שלא אכל ולא היה בדעתו לידור ואנוס היה מחמת שכחה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם ולא בפתח חרטה דכל נדר נמי ניתר על ידי חרטה. אלא אף על גב דלאו נדרים נינהו צריך לילך לחכם ויתיר לו שלא יקל ראשו בנדרים. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וז"ל הר' עזריאל ז"ל: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. והא איכא בין הני לשאר נדרים דבהני אף בלא חרטה יתיר החכם למאן דאמר פותחין בחרטה. ולמאן דאמר אין פותחין בחרטה ובעי פתח גמור הני בחרטה כל דהו עד כאן. וקשה קצת דלא דמי לנדרי אונסין דהתם בשעה שנדר לא ידע באונס שאירע לאחר מכאן אבל הכא בשעה שנדר ידע זה האונס. ותירץ הר"מ דמכל מקום טעמא דמתניתין כמו טעמא דנדרי אונסין. דהתם הוי טעמא משום דאין פיו ולבו שוין דאדעתא דאונס לא נדר. ובמתניתין נמי בשעה שקבל עליו נזירות לא היה בדעתו לאסור עצמו ביין כי אם בשאר דברים ולא היו פיו ולבו שוין הלכך לרבנן לא בעי שאלה. ואף על גב דאי הוה אמר בהדיא חוץ מן היין הוי נזיר. הני מילי היכא דלא אניס בקבלת יין אבל הכא דמחמת אונס אינו מקבל עליו יין לא הוי נזיר כלל. ובשם ר"י מצאתי דמתניתין איירי בשקבל עליו נזירות סתם והיה דעתו לכל דין נזירות ואירע לו מקרה או חולי שצריך לשתות לו יין או שהוצרך ליטמא למתים. ועתה הוא אומר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל הייתי סבור שאף אילו היה בדעתי להיות נזיר בכל ענין שחכמים מתירין לי מחמת האונס כל שכן השתא דדין הוא שיתירו לי כי ודאי לדעת אלו האונסין לא קבלתי עלי. ונראה לי שצריך להוסיף על דבריו דאכתי לא דמי לגמרי לנדרי אונסין דהתם אירע האונס קודם שחל הנדר. הלכך יש לפרש דהכא מיירי כגון שאמר הריני נזיר לזמן ידוע שאז יתחיל נזירותי וקודם הגעת הזמן אירע לו האונס. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מתני' ועלי לגלח נזיר קיבל עליו שיביא קרבנות נזיר על גלוח של נזיר אחד מן השוק כדי לפטור אותו מקרבנותיו. ולפיכך אמר לגלח לפי שאינו מגלח אף על פי שמלאו ימיו עד שיביא קרבנותיו. ולפיכך אמר לגלח נזיר שאתן קרבנותיו שנכשר בהן לגלח.

אם היו פקחין כל אחד פוטר חברו מקרבנותיו וחדושא דמתניתין שהראשון יכול לפטור השני אף על פי שבשעת נזרו אכתי לא הוי השני נזיר כדמפרש בגמרא. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

גמ' ומינה כלומר גם בעיא זו איכא למיפשט מינה דמדקאמר ועלי לגלח שמע מינה ואני אתחלת דבורא משמע. דאי אסוף דיבורא ליתני ואני והריני נזיר.

וזה לשון הפירוש ומינה דמתניתין מצינן למילף מדקאמר ואני ובתר הכי אמר ועלי לגלח שמע מינה דהיכא דאמר ואני לחוד היינו תחלת דיבורא. עד כאן:

וממאי דהכי הוא דואני ליהוי אפלגא דדיבורא אימא אכולה דיבורא משמע. ואי משום דאמר בתר הכי ועלי דיקת הכי ליכא למימר הכי דהאי דקאמר עלי האי ועלי בהא מילתא כלומר האי ועלי הכי משמע דהא מילתא דאמרי ואם תהא עלי חובה למעבד כדאמר חברי. פירוש. וזה לשון הרא"ש ז"ל בפירושיו: הכי קאמר ועלי כי האי מלתא. כלומר ואני לכל דבר עלי כמו שאמרת להיות נזיר וגם לגלח נזיר וכפל מלה הוא שכן דרך האדם לסתום ואחר כך לפרש. ומה שלא פירש הנזירות משום דלשון ואני משמע בפירוש נזירות דמשמע אני בגופי כמותך. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ומסיים ז"ל וז"ל: ויש תימה דאם כן ליתני ועלי גרידא ואמאי קאמר ועלי לגלח. עד כאן.