אין כופין את המוכר — לחזור ולכתוב שטר מכירה אחר ללוקח שהיה לו להתנות ולהודיעו כתוב שטרי בשם ריש גלותא שאם יצאו עסיקין אראה להם שהוא של ריש גלותא וכתוב לי שטר אחר בשמי שלא יבאו היום או למחר יורשי ראש גולה לתובעה ממני:
ופנחיא בעלמא הוא דבעינא — כלומר להצלה נתכוונתי פנחיא לשון חוזק וחבירו בהאשה [שלום] ביבמות (דף קטו:) לפנחיא שבקיה גבי מצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן מ"ם מעשר תי"ו תרומה:
עניינא — תנאי:
דאמר להו לוקח לסהדי קמי מוכר חזו כו' — ובהדי מוכר גופיה לא אתני:
אמינא שטרא אחרינא מהיאך כו' — אני הייתי סובר שאתה אומר לעדים בעינא דנכתוב לי שטרא אחרינא ריש גלותא:
זבניה מרוותא דכיתנא — על מנת ליתן דמיהן שהן לוקחין לרב כהנא:
לא תשקול — משום רבית:
כמאן כבני מערבא — בתמיה כלומר דאמרינן מי הודיען ללוקחין שיקנו מעותיהן לרב כהנא לפיכך לא זכה בהן:
אטו — מאי איכפת לן בהקנאתן וכי רב כהנא עתיד ליטול מעות היה ויטול רבית שנתן לו ד' ויטול ח' והלא פשתנו היה נוטל וכל מקום שהיה שם שלו היה ואלו שמכרוהו גזלוהו מיניה ומשלמים כל דמיו ביוקר כשעת הגזילה ובשעת הגזילה כבר הוקר:
אמנה הואי — שנתן להם מעות באמנה ולא היה להם פשתן כשקבלו דמים והתנו עמו כשער הזול ליתן לו כל השנה בשער זה דתנן ב"מ (דף עב:) יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה:
ורב — דאסר ליה למשקל זוזי:
לטעמיה דא"ר — באיזהו נשך (ב"מ סג.) עושין אמנה ליתן מעות על השער של זול של עכשיו:
בפירות — לקבל פירות בשער היוקר:
ואין עושין אמנה בדמים — כשבא לשער היוקר לקבל פירותיו אסור ליתן לו מוכר דמים של עכשיו דמיחזי כרבית דיהיב ליה תרתי סלעים ושקיל ארבע:
מתני' ונשבע לו — על שקר והודה:
יוליכנו אחריו אפילו למדי — דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו דכתיב לאשר הוא לו וגו' (ויקרא ה) וגבי נשבע לשקר כתיב:
לא יתן לא לבנו — של נגזל להוליכו לנגזל שאם יאנסוהו חייב להחזיר דלא הוי השבה עד דמטי לידיה כדאמרן:
לשליח ב"ד — תקנתא הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים שלא נחייב לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך:
ואם מת — נגזל יחזיר גזלן ליורשיו דנגזל:
ולא נתן לו את החומש — או שמחל לו נגזל על הקרן לאחר שהודה לו ולא מחל לו על החומש או שמחל לו על זה ועל זה כו':
נתן לו את הקרן — לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש נשבע לו שבועה שניה על החומש שנתנו לו והודה:
