מסכת כתובות דף קי״א עמוד א׳

1(ירמיהו כז, כב) ״בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'״. ורבי זירא ההוא בכלי שרת כתיב.

2ורב יהודה? כתיב ״קרא אחרינא״: (שיר השירים ב, ז) ״השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו'״.

3ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה. ורב יהודה? ״השבעתי״ אחרינא כתיב.

4ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: ג' שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

5ורב יהודה (שיר השירים ב, ז) ״אם תעירו ואם תעוררו״ כתיב.

6ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא הני דאמרן, אינך: שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים׃

7(שיר השירים ב, ז) ״בצבאות או באילות השדה״, אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל, אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

8אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר: ״(ישעיהו לג״, כד) ״ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון״. א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה׃

9אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח כתיב ״הכא (שמות כ״, כד) מזבח אדמה תעשה לי וכתיב ״התם (דברים לב״, מג) וכפר אדמתו עמו׃

10עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל נח נפשיה בחוץ לארץ אתו אמרו ליה לרבי אלעזר אמר אנת עולא (עמוס ז, יז) על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה׃

11ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה אתא לקמיה דר' חנינא א"ל מהו למיחת וליבמה׃

12א"ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו׃

13אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבדיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף ההוא דנפק מפומבדיתא לאסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי׃

14רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבבל א"י קולטתן כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן למאי אילימא ליוחסין והאמר מר כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אלא: לענין קבורה׃

15אמר רב יהודה כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל שנאמר ״(זכריה ב״, יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבלי דמשיח תרגמה אהוצל דבנימין וקרו ליה קרנא דשיזבתא׃

16א"ר אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים שנאמר ״(יחזקאל כו״, כ) ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים שאין צביוני בה אין מתיה חיים׃

17מתיב ר' אבא בר ממל (ישעיהו כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון מאי לאו יחיו מתיך מתים שבא"י נבלתי יקומון מתים שבחוץ לארץ ומאי ונתתי צבי בארץ חיים אנבוכד נצר הוא דכתיב ״דאמר רחמנא מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא״׃

18א"ל רבי מקרא אחר אני דורש (ישעיהו מב, ה) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ואלא הכתיב ״נבלתי יקומון ההוא בנפלים הוא דכתיב״׃

19ורבי אבא בר ממל האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדרבי אבהו דאמר ר' אבהו אפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח לה שהיא בת העולם הבא כתיב ״הכא לעם עליה וכתיב התם (בראשית כב״, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור׃

20ורוח להולכים בה א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא׃

21ולר' אלעזר צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים אמר רבי אילעא ע"י גלגול מתקיף לה ר' אבא סלא רבא גלגול לצדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע׃

22(בראשית מז, ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם אמר קרנא דברים בגו יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו שמא לא יזכה למחילות׃

23כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית נ, כה) וישבע יוסף את בני ישראל וגו' א"ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה שמא לא יזכה למחילות׃

24שלחו ליה אחוהי לרבה יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו' אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד כיון ששמע כזאת גלגל בעצמו עד יום מותו׃

25אף על פי שחכם גדול אתה אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו וא"ת אין לך רב יש לך רב ומנו רבי יוחנן׃

26ואם אין אתה עולה הזהר בשלשה דברים אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים אלא שליש בישיבה שליש בעמידה שליש בהילוך׃

27כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה הימנה עמידה ס"ד והאמרת עמידה קשה ללב אלא ישיבה׃