בוני התלמוד
    דור שישי לאמוראים

    מר זוטרא בריה דרב מרי

    דור שישי לאמוראים. היה כחבר לרבינא האחרון והיה נושא ונותן עמו למרות שהיה צעיר הרבה מרבינא. פסחים סב. רב אחא סבא אחיו. עיין רב אחא סבא במעשה חלוקת הירושה

    חריפותו

    מעשה ביתומים שירשו מאביהם שטר חוב, כלומר: שטר שחייבים לאביהם ממון.

    כשבאו היתומים לגבות את חובו של השטר, הוציא הלוה כנגד שטר החוב של אביהם "שובר", כלומר, שטר שבו כתוב שהחוב נפרע.

    אמר רב חמא: אין היתומים יכולים לגבות בשטר חוב שהשאיר להם אביהם, ומצד שני, אי אפשר לקרוע את השטר שביידם.

    מה טעמו של רב חמא? לגבות את שטר החוב אי אפשר מכיון שהלוה הוציא שובר המעיד שהחוב נפרע!

    לקרוע את השטר אי אפשר, מכיון שאולי כשיגדלו היתומים יביאו ראייה שהשובר מזוייף! והרי שטר פסול, בית דין קורעים אותו ולא משאירים אותו ביד בעליו! ומדוע אנו גם חוששים שהשובר של הלוה מזוייף ולא קורעים אותו!

    שאל רב אחר בריה דרבא את רבינא האם ההלכה כרב חמא?

    אמר לו רבינא: בכל מקום הלכה כרב חמא חוץ מהמקרה הזה!שהלוה הוציא שובר שמעיד ששילם את חובו ולא מחזיקים את העדים החתומים על השובר כשקרנים, לכן מקבלים את השובר וקורעים את שטר החוב שבידי היתומים.

    אבל, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: גם במקרה הזה ההלכה כרב חמא!

    מכיון שאם אמנם נכון הדבר שהשובר הוא אמיתי ולא מזוייף, היה צריך הלוה לפרוע אותו בחיי אביהם ולהיפטר מההלואה הזו, ומכך שלא פרע את השטר אלא רק אחרי מות האב, למדים מכאן שיכול להיות שזייף את השובר!

    מצד שני, אין זו ראיה גמורה עדיין שהשטר ודאי מזוייף אלא רק חשש ולכן אין היתומים גובים אותו אבל גם לא קורעים אותו. בבא בתרא ז:

    • פסחים סב ע"אאֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: קָתָנֵי, הוֹאִיל וְעָרְלָה פּוֹסֶלֶת וְטוּמְאָה פּוֹסֶלֶת, מָה טוּמְאָה לֹא עָשָׂה בָּהּ מִקְצָת טוּמְאָה כְּכׇל טוּמְאָה — אַף עׇרְלָה לֹא עָשָׂה מִקְצָת עׇרְלָה כְּכׇל עׇרְלָה. הַאי טוּמְאָה הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּטוּמְאַת גַּבְרֵי, וּמַאי ״לֹא עָשָׂה…
    • בבא בתרא ז ע"במָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי אָמַר: בְּהָא נָמֵי הִלְכְתָא כְּרַב חָמָא; דְּאִם אִיתָא דִּתְבָרָא מְעַלְּיָא הוּא – אִיבְּעִי לֵיהּ לְאַפּוֹקֵי בְּחַיֵּי אֲבוּהוֹן, וּמִדְּלָא אַפְּקֵיהּ – שְׁמַע מִינַּהּ זַיּוֹפֵי זַיְּיפֵיהּ.

    מקורות בתלמוד