מתני' המתכוין להוציא לפניו — כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו ובא לו לאחריו:
פטור — דלא נתקיימה מחשבתו וה"ל כמתעסק ולא מתכוין:
לאחריו ובא לו לפניו חייב — בגמ' מפרש טעמא:
סינר — כעין מכנסיים קטנים וחוגרת אותו לצניעות ואם תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו לצד אחר חייבת:
שכן ראוי להיות חוזר — דרכו להיות חוזר סביבותיה ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך:
ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין — של מלך למוסרם לרצים אף הם חייבים בהוצאתן אפילו לא נתקיימה מחשבתן כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם:
גמ' מי ששנה זו לא שנה זו — ת"ק פטר בתרוייהו ותנא בתרא מחייב בתרוייהו:
ועלתה בידו שמירה פחותה — ואנן סהדי דלא ניחא ליה אבל סיפא כל שכן דניחא ליה:
דיוקא דמתני' קשיא — דיוקא דמצינן למידק ממתני':
לאחריו ובא לו לפניו הוא דחייב — דעלתה בידו שמירה מעולה:
וחכמים פוטרין — שאין דרך הוצאה בכך:
אני אמרתי דבר אחד — אי אתם מודים כו':
והם אמרו דבר א' — אי אתה מודה כו':
מכלל דמחייב רבי יהודה — בתמיה הא ודאי דברי הכל פטור דלא מפקי אינשי הכי:
לאחריו ובא לו לאחריו דברי הכל חייב — דיש מוציאין כן בשמירה פחותה:
לאחר ידו דברי הכל פטור — דאין מוציאין כן:
מר מדמי לה לאחריו — דשמירה פחותה היא ומר מדמי לה לאחר ידו דלא דמי למוציא לאחריו דהתם משתמרים הן מן הגנבים אבל אלו נופלין מאליהן ואין מוציאין כן:
שכן לבלרי מלכות עושין כן — בדעתו למוסרן לזה ואין מוצאו ודבר המלך נחוץ ומצא אחר ומוסרו לו:
מתני' הוציאו שנים פטורין — כדילפינן בעשותה יחיד ולא שנים:
חייבים — וטעמא מפרש בגמרא:
זה יכול — להוציאו לבדו וזה יכול להוציאו לבדו והוציאו שניהם:
ר"מ מחייב — דלא דריש בעשותה להכי אלא לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד כדלקמן:
ור' יהודה פוטר — דלאו אורחיה בהכי וסתם מתני' ר' יהודה היא:
זה אינו יכול וזה אינו יכול — דאורחייהו להוציא בשנים בהא סבירא ליה לרבי יהודה כרבי מאיר דחייב ורבי שמעון פוטר דיליף מקראי כדלקמן:
זה יכול וזה אינו יכול — והוציאו שניהן דברי הכל חייב ולקמן מפרש הי מינייהו חייב: ה"ג הוציאוהו שנים ר' מאיר מחייב ול"ג פטור:
ר' יהודה אומר אם לא יכול אחד — כלומר כל אחד ואחד:
ואם לאו — אלא זה יכול וזה יכול פטור וממילא דבכי האי גוונא ר' מאיר מחייב:
מלגז — פורק"א בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה בגורן והוא מעמר דהוא אב מלאכה:
ולוגזין — מאספין השבלין:
בכרכר ושובטין — דהוא מיסך כדאמר בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף עה) שובט הרי הוא בכלל מיסך:
בקנה והוציאוהו כו' — וכל הנך זה יכול וזה יכול נינהו:
