באותן הנשבעין — לפטור עצמן שלא ישלמו דתובע קאמר דור לי ואני מוחל לך:
הנשבעין ונוטלין — השכיר והנגזל וכיוצא בהן דנתבע קאמר ליה דור לי ואתן לך:
והא תנא לה רישא — דאוקמת לה באתן לך ותרתי למה לי:
תולה בדעת אחרים — אבא ואביך:
בדעת עצמו — של חבירו בעל דין:
מי יימר דמזכי ליה — ואי הוה ידע דמזכי ליה לא הוה אמר הלכך הדר:
אבל תולה בדעת עצמו — של בעל דין אסיק אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר וידע ומחיל:
לפני גמר דין — לאחר שטענו בפניהם וקודם גמר דין בא זה לחזור:
ה"ג אי אמרת בשלמא ר' יוחנן הכי קאמר לאחר גמר דין מחלוקת אבל לפני גמר דין אפילו לרבנן חוזר:
רבא — דפסיק הלכתא דחוזר לפני גמר דין ולא לאחר גמר דין דאמר כר' יוחנן ואליבא דרבנן:
אלא אי אמרת — לר' יוחנן בין בזה ובין בזה מחלוקת:
רבא דאמר כמאן — בין לריש לקיש בין לר' יוחנן לרבנן לפני גמר דין קאמרי דלא הדר והא ליכא למימר דרבא כריש לקיש ואליבא דר"מ אמרה לשמעתיה דלא שביק רבנן ועביד כר"מ דפסקינן לקמן הלכה כחכמים ולא שייך למימר הכא רבא טעמא דנפשיה קאמר וסבירא ליה דכי פליגי רבנן לאחר גמר דין אבל לפני גמר דין מודו אבל לרבי יוחנן בין בזו ובין בזו מחלוקת דהא לא איירי רבא בפלוגתא כלל אלא מיפסק פסק דינא:
וקנו מידו — מתחלה שלא יחזור:
מתני' ואלו הן הפסולים — לדון ולהעיד:
המשחק בקוביא — כולהו מפרש בגמ' וכולן מעין גזלנין הן והתורה אמרה (שמות כג) אל תשת רשע עד וכל שכן דיין:
וסוחרי שביעית — הואיל וחימוד ממון מעבירו על דברי תורה הוה ליה כרשע דחמס ופסול לדון ולהעיד שנוטה אחרי הבצע:
בתחילה היו קוראין אותן כו' — מפרש בגמ':
שאין לו אומנות אלא הוא — דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא:
גמ' אסמכתא — היינו דבר דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבור שהוא יכול לנצח ופעמים שמנצחין אותו:
לא קניא — והוה ליה כעין גזילה בידו:
כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא — והיכי דמי אסמכתא כגון דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא (ב"מ דף עג:) וכגון משליש את שטרו דגט פשוט (ב"ב דף קסח.) דסומך על לא דבר דסבור כל זה בידי לעשות ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא קא מתני דטועה וסבור לא יבא לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח ואפי' הכי אתני שמע מינה מספיקא אתני גמר ואקני ולא גזילה היא:
