מסכת סנהדרין דף כ״ט עמוד ב׳

1״לא היו דברים מעולם״ הוחזק כפרן.

2(אמר) רב פפא בריה דרב אחא בר אדא, הכי אמרינן משמיה דרבא: כל מילי דכדי לא דכירי אינשי.

3ההוא דאכמין ליה עדים לחבריה בכילתיה. אמר ליה: ״מנה לי בידך״. אמר ליה: ״הן״. אמר: ״עירי ושכבי ליהוו עלך סהדי״. א"ל ״לא״. אמר רב כהנא: הא אמר ליה ״לא״.

4ההוא דאכמין עדים בקיברא לחבריה, א"ל ״מנה לי בידך״. אמר ליה: ״הן״. חיי ומיתי ליהוו עלך סהדי, אמר ליה: ״לא״. א"ר שמעון הא א"ל ״לא״.

5אמר רבינא, ואיתימא רב פפא: שמע מינה מהא, הא דאמר רב יהודה אמר רב: צריך שיאמר ״אתם עדיי״, לא שנא כי אמר לוה, ולא שנא כי אמר מלוה ושתיק לוה. טעמא דאמר לוה ״לא״, אבל אי שתיק הכי נמי.

6ההוא דהוה קרו ליה ״קב רשו״, אמר: מאן מסיק בי אלא פלוני ופלוני? אתו, תבעוהו לדינא קמיה דרב נחמן.

7א"ר נחמן: אדם עשוי שלא להשביע את עצמו.

8ההוא דהוו קרו ליה ״עכברא דשכיב אדינרי״. כי קא שכיב, אמר: ״פלניא ופלניא מסקו בי זוזי״. בתר דשכיב, אתו תבעינהו ליורשין.

9אתו לקמיה דר' ישמעאל ברבי יוסי. אמר להו: כי אמרי' ״אדם עשוי שלא להשביע את עצמו״, הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא.

10פרעו פלגא, תבעינהו לדינא לאידך פלגא. אתו לקמיה דרבי חייא. אמר להו: כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו, כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו. אמרו ליה: ניזיל וניהדר? אמר להו: כבר הורה זקן.

11הודה בפני שנים, וקנו מידו כותבין, ואם לאו אין כותבין.

12בפני שלשה, ולא קנו מידו. רב (אמי) אמר: כותבין, ורב אסי אמר: אין כותבין. הוה עובדא, וחש לה רב להא דרב אסי.

13אמר רב אדא בר אהבה: הא אודיתא, זימנין כתבינן וזימנין לא כתבינן. כניפי ויתבי לא כתבינן, כנפינהו איהו כתבינן.

14רבא אמר: אפילו כנפינהו איהו לא כתבינן, עד דאמר להו: ״הוו עלי דייני״.

15מר בר רב אשי אמר: אפילו אמר ״הוו עלי דייני״, לא כתבינן עד דקבעי דוכתא, ושלחי, ומזמני ליה לבי דינא.

16הודה במטלטלי, וקנו מידו כותבין, ואם לאו אין כותבין. במקרקעי, ולא קנו מידו, מאי? אמימר אמר: אין כותבין. מר זוטרא אמר: כותבין. והלכתא: כותבין.

17רבינא איקלע לדמהריא. א"ל רב דימי בר רב הונא מדמהריא לרבינא: מטלטלי ואיתנהו בעינייהו, מאי? אמר ליה: כמקרקעי דמו. רב אשי אמר: כיון דמחסרי גוביינא, לא.

18ההיא אודיתא דלא הוה כתוב בה ״אמר לנא, כתבו וחתמו והבו ליה״, אביי ורבא דאמרי תרוייהו: היינו דריש לקיש.

19דאמר ריש לקיש: חזקה אין העדים חותמין על השטר, אא"כ נעשה גדול.

20מתקיף לה רב פפי, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: מי איכא מידי דאנן לא ידעינן, וספרי דבי דינא ידעי?

21שאילינהו לספרי דאביי, וידעי. לספרי דרבא, וידעי.

22ההיא אודיתא דהוה כתב ביה ״דוכרן פיתגמי״,׃