חסידים הראשונים

חסידים הראשונים נזכרים במשנה מסכת ברכות פרק חמישי משנה ראשונה:

חסידים הראשונים היו שוהים בבית הכנסת שעה אחת קודם התפילה ואחר כך מתפללין, כדי שבזמן הזה יבטלו מליבם הנאות ותענוגות של העולם הזה, וכך יוכלו לכוון בתפילה את ליבם לאביהם שבשמיים.

למדנו בברייתא: רבי יהודה אומר, חסידים הראשונים אין הקב"ה מביא על ידם תקלה של חטא בשגגה, כלומר: הקב"ה שומר אותם שלא יחטאו בשגגה וכל שכן שלא יחטאו במזיד.

מכיון שלא נמצא בידם חטא בשגגה, לא עלתה בידם להביא קרבן חטאת שמביא מי שחוטא בשגגה, והם היו מתאוין ומשתוקקין לקיים מצוה זו של הבאת קרבן חטאת. נדרים י.

חסידים הראשונים שהיו מדקדים מאוד במצוות נהגו להטיל ציצית בבגד מיד ברגע הראשון שרק היה אפשר, לכן שארגו והכינו בגד בעל ארבעה כנפות, מיד היו קושרים חוטי תכלת בשני הכנפות שכבר נארגו. מנחות מ:

חסידים הראשונים היו מקדימין ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה, שנאמר: "טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו". קהלת ז, ב אמרו: כל מי שהולך אחרי מיטתו של המת צריך לומר, אחרי זה האיש אני מת! כך יבוא ליתן אל ליבו מה תכליתו בעולם. שמות פי"ב ה"ה

אמר רבי יהודה: חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום לפני מיתתן, כדי למרק את הכל ולהכנס זכאין לעתיד לבוא, שנאמר: "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו." שמחות פ"ג ה"י]- [משלי כז, כא כמה מהתנאים הראשונים היו נקראים חסיד, והם:

יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה. חגיגה פ"ב מ"ז

רבן יוחנן בן זכאי היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה, רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו, רבי יוסי הכהן חסיד, רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא, ורבי אלעזר בן ערך מעיין המתגבר. אבות פ"ב מ"ח

כלל בידנו: כל מקום שנאמר מעשה בחסיד אחד, או שהוא רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי. ב"ק קג.

משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים, ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא! שהיה מקטני חסידים. סוף סוטה

כפי הנראה כל מעשה חסידותם ודרכיהם הטובים ומאמריהם היקרים נקבצו בספר הנקרא בשם מגילת חסידים, נשאר מאמר אחד מהם כמובא בירושלמי סוף ברכות.

אמר רבי שמעון בן לקיש: במגילת חסידים מצאו כתוב, "יום תעזבני, ימים אעזבך", כלומר: אם תעזבני יום, יומיים אעזבך.

הביאור בכך: כיון שמסיח דעתו מדברי תורה, הולכת התורה ומחכימה את מי שדורשה, והוא שדרשה יותר מתחכם בה מאותו אחד שעזבה. ירושלמי סח. פני משה