עד זומם — העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו:
למפרע — כל עדיות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע:
מיכן ולהבא — משהוזם:
חידוש הוא — שנפסלין שנים בשביל שנים שאומרים עמנו הייתם דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא גזירת הכתוב הוא הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך משעה שהוזם:
פסידא דלקוחות — שלקחו שדות על פיו וחתם בשטרא מניסן עד תשרי ועדיין לא היה ידוע שהוא פסול:
מאי בינייהו — בין הני תרי טעמי דרבא:
תרי בחד — תרי כיתות שהעידו בכת זו שנים אמרו לכל אחד עמנו הייתם במקום פלוני חידוש ליכא פסידא דלקוחות איכא:
א"נ דפסלינהו — להני תרי:
בגזלנותא — שהעידו שגזלנין הם על גזילה שגזלו בניסן חידוש ליכא דהא מילתא אחריני קמסהדי אבל פסידא דלקוחות איכא:
יע"ל קג"ם — יאוש שלא מדעת באלו מציאות (ב"מ ד' כא:) עד זומם הכא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין (ד' טו.) קידושין שלא נמסרו לביאה בהאיש מקדש (קדושין ד' נא.) גילוי דעת בגיטין בהשולח גט (גיטין ד' לד.) מומר אוכל נבילות להכעיס לקמן:
ה"ג מומר אוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול — דכיון דמשום ממון קעביד דהא שכיחא בזול טפי מדהיתירא הוה ליה כרשע דחמס ופסול לעדות:
שבועת שוא — על העמוד של אבן שהוא של אבן שבועת שקר על העמוד של אבן שהוא של זהב אע"ג דלאו רשע דחמס הוא:
ומלוי רבית — הני אין אבל אוכל נבילות להכעיס לא ומיהו לתיאבון כגזלנין ומלוי ריבית דמו דמשום ממון קעביד הלכך חשוד למישקל שוחדא ואסהודי שקרא:
בדיני נפשות — שכיון שהוחשד לחמור הוחשד לקל:
אביי כר' מאיר — דהיינו נמי מקולא לחומרא דאוכל נבילות רע לשמים ואינו רע לבריות אבל מעיד שקר בממון רע לשמים ורע לבריות שהרי מפסידן בעדותו וקא פסיל ליה אביי משום נבילות לעדות ממון:
אליבא דרבי יוסי דכ"ע לא פליגי — כלומר אביי ודאי לאו כרבי יוסי מצי לאוקומא למילתיה דכיון דאמר רבי יוסי ממון לנפשות לא מיפסל ואף על גב דממון הוי רע לשמים ורע לבריות וכל שכן דמנבלה לממון לא אפסיל ולאביי על כרחיה תנאי היא:
כי פליגי אליבא דר' מאיר — כלומר לרבא לא תוקמא כתנאי דרבא אפילו אליבא דר"מ אמר למילתיה:
האי — דקתני אלו הגזלנין ומלוי ריבית דמשמע אבל אוכלי נבילות כשרין:
ר' יוסי היא — דאמר מקולתא לחמירתא לא ויחידאה הוא:
לכהיוהו לעיניה — ינקרו את עיניו דבטלו מיתות ב"ד והאי קנסא קא עבדינן ביה דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וי"א יטלו ממונו ויתנו ליורשין ויש אומרים שמתא וראשון עיקר:
חושלא — שעורין קלופין:
