עובי בית הכוסות — בסוף הכרס שקורים פנצ"א יש בו שעשוי ככובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זו בזו ושומן מחברן וקורין לו דובלו"ן:
מצד אחד — שנקבה את דופן הפנימית ולא נקבה את השנית:
כשרה — שחברתה מגינה עליה:
משני צדדין — שנקבה השנית ויצאה לחלל הגוף:
טרפה — ולא אמרינן היכא דלא נקבה אלא את האחת אי קופא לבר שנמצאת קופא שלה תחובה בדופן ופיה כולה בתוך הכרס ודאי מבחוץ נכנסה שנקבה את הוושט או כרס או דקין ובאת לחלל הגוף ומשם חזרה ונכנסה לעובי בית הכוסות ועברה כבר כולה את הדופן החיצון ולא הספיקה קופא שלה לעבור את דופן הפנימי דאי מבפנים באתה ועכשיו היא מתחלת לצאת דרך עובי בית הכוסות אין דרך הקופא לנקב ונימא טרפה אלא מדקתני כשרה שמעינן מינה כל היכא דמצינו למימר סמפונא נקט ועל כגון הכא די"ל דרך הוושט באת עד הלום ועכשיו היא מתחלת לנקב ואפילו קופא לבר לא טרפינן:
אוכלין ומשקין דחקוה — ומתוך הדחק נכנסה קופא שלה בבשר הילכך אע"ג דקופא לבר הואיל ולא חזינן נקב יוצא לחוץ כשרה:
הונא מר טריף — דקסבר נקובי נקיב שלא נכנסה אלא דרך הוושט ונקבה כרס או וושט או דקין ויצתה:
מכשר — כיון דבסמפונא אישתכח אמרינן מי מיכוונה להכנס בסמפון זה אלא דרך הקנה נכנסה והקנה וקנה כבד סמוכין זה לזה בהתחלקן סמוך לריאה וגם קנה הלב וקנה הכבד מתחלקין לסמפונות בראשן האחד וי"ל שנכנסה מסמפוני הכבד לסמפוני קנה הכבד ומשם עלתה לכבד דרך הסמפונות:
שקילו גלימא דטרופאי — שהאכילוה לכלבים:
קשייתא — גרעין של תמרה:
סימפונא — דכבד נקט ועל. דרך הקנה נכנסה דאי דרך הוושט נכנסה אינה ראויה לנקב כלום ולצאת משם ולחזור וליכנס כאן דרך נקב:
ואע"ג דלא נפקא — שאינה יכולה לצאת דרך הסמפון כשרוצין להוציאה לפי שהסמפון דחוק:
מירבל הוא דרביל — על ידי נענוע שנענעה הבהמה בהליכתה ימים רבים נכנסה תמיד מעט מעט במקום דחוק שאינה יכולה עכשיו לצאת. מירבל לשון כברה שמנענעים אותה כמו אייתי ארבלא וקמרבל באלו מציאות (ב"מ כו:):
מיבזע בזע — במחט ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא:
לאכילה — האוכלין אותה כמו שהיא:
או ע"י סמנין — כשמערבין סממנין המאירין את העינים אף היא מסייעה עמם:
אווזא בזוזא ריאה דידה בארבעה — כשהאווז נלקח בדינר ריאה שלה שווה ד' לפי שהסממנין מעורבין בה:
ואי ס"ד — כמות שהיא מאירה לינקוט אווז שלם עם הריאה בזוזא וליכול ומאי דקאמר. הכי גרסינן ואי ס"ד לאכילה לינקוט בזוזא וליכול:
היכא דממשמשא ידא דטבחא — אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדחק היד קורעת בצפרניו. וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואח"כ נמצא שם נקב:
והילכתא תלינן:
מרישי כלי — מריש דרשנין המשמיעין לעם את דבריו כשהיה דורש:
אבוה דאבא — רב אחא:
דהא תלינן בזאב — דאמר בפ"ק (לעיל חולין ט.) בא זאב ונטל את בני מעיים והחזירן כשהן נקובין אין אומרים במקום נקב נקב:
מורנא — תולעת היוצאה מן הריאה ונקבה:
קודם שחיטה פריש — מן הריאה ונקבה ונטרפה:
מלוך ערבאה — הדר בערביים:
אין הלכה כרבי שמעון קאמר — לא אמר הלכה כרבי שמעון אלא אין הלכה כרבי שמעון קאמר:
ואת מה בידך — רב ביבי שייליה לרבי זירא:
ואין הלכה כרבי שמעון — גמרא קא פסיק ליה. ובישיבה האחרונה נפסקו ההלכות הללו הפסוקות סתם בגמרא:
כהנים — שהקבה ניתנה להם מאת זובחי הזבח נהגו בו היתר לאכלו. ומשום רבי ישמעאל נקיט ליה:
וסימניך — שהוא התירה ולא תשכח בשם מי נאמר:
ישמעאל כהנא מסייע כהני — תמיד הוא עוזרן ומיקל להם ולקמיה מפרש היכא:
מאי היא — היכא מסייע להם:
ואני אברכם — רבי ישמעאל מוקי ליה אכהנים ורבי עקיבא מוקי ליה אישראל:
ומאי מסייע כהני — הואיל ורבי עקיבא נמי אית ליה ברכה לכהנים מקרא אחרינא:
במקום ברכה לישראל — אצל ברכת ישראל דהכי עדיפא דמשמע שמתברכין הן עם השאר:
