ויתלוש — דהוה איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שהוא אב מלאכה:
חדא גזרה היא — לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין אף ביצה היתה במשמע ואע"ג דלית בה משום תלישה מיהו מכלל גזרת חכמים היתה שאף היא פרי הנושר:
משום משקין שזבו — דק"ל אסורין לבו ביום כדתנן ואם יצאו מעצמן אסורים (שבת דף קמג:) וביצה נמי דמיא להו שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה:
שמא יסחוט — וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה:
חדא גזרה היא — כדפרישית כשגזרו על משקין שזבו אף ביצה היתה במשמע:
כולהו — רבה דאוקי מתני' משום הכנה ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה:
כרב נחמן לא אמרי — משום מוקצה:
כי קושיין — כדפרכינן לעיל ליפלגו בתרווייהו:
ומשקין לאו אוכלא — הלכך כשגזרו על משקין שזבו לא היתה ביצה במשמע שהרי אינה משקה אבל בכלל פירות הנושרין היתה:
בלועה — בתוך התרנגולת וזבה לחוץ:
ומשקין בלועין — בחרצן וזבין לחוץ:
לאפוקי פירות דמגלו וקיימו — הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות:
ואם יצאו מעצמן אסורין — בו ביום גזרה שמא יסחוט:
אם לאוכלין — הן מכונסין הפירות הללו היוצא מהן מותר בו ביום דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין ליכא למגזר שמא יסחוט:
אלמא — מדקאמר אם לאוכלין היוצא מהן מותר כל לאוכלין אמר בדבר היוצא מהן אוכלא דאפרת הוא ואינו בכלל גזרת משקין שזבו:
ועוד אמר ר' יהודה — לעיל מיניה תנן במסכת ערובין ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים מערב אדם שני ערובין כו' דקסבר שתי קדושות הן אחד חול ואחד יום טוב ולא ידעינן הי חול והי יום טוב:
מתנה אדם על הכלכלה — להא מלתא הוי שתי קדושות היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום טוב ותנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט מעשר ביו"ט בתנאי ואומר אם היום חול ולמחר קדש יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו ואם היום קדש אין בדברי כלום ונותן בהן סימן ולמחרת חוזר ואומר כן אם היום חול ואתמול קדש יהיו אלו תרומה על השאר ואם היום קדש ואתמול חול הרי נעשה תרומה מאתמול וממה נפשך נתקנו:
ואוכלה בשני — אבל לא בראשון דשמא קדש הוא ואין בדבריו כלום:
וכן לגבי ביצה — הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יו"ט והנולדה בראשון מותרת בשני:
בשני אין בראשון לא — אלמא כל מידי דזב ממקומו ביו"ט ואפילו אוכלא אסור:
ומשני רבי יוחנן מוחלפת השיטה — שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן:
ומדקא מרמי — רבי יוחנן משקין שזבו וביצה אהדדי:
שמע מינה חד טעמא הוא — ומאן דאסר בהא אסר בהא ודשרי בהא שרי בהא:
