בוני התלמוד

    מסכת שבת דף ל״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    על המעשרהאוכל פירותיו טבלים והוא במיתה בידי שמים וזוהי מיתתו מדה במדה דדרך גרונו נכנס במעיו:

    יסכראסכרה:

    לכרםזה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם כך מפורש בירושלמי בברכות:

    מכה זואסכרה:

    ראש המדבריםבמצות המלך שצוה עליו לדבר תחלה בכל מקום כדלקמן:

    פה גומרלשון הרע והוא בא על כך לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו:

    פה גומרהכל יוצא מן הגרון:

    דברים טמאים סלקא דעתךוכי עונשה מיתה דבשלמא לשון הרע עונשה מיתה דכתיב (תהילים ק״א:ה׳) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית:

    מתוקניןמעושרים שהטבל במיתה בידי שמים כדיליף באלו הן הנשרפים (סנהדרין דף פג.):

    בעון בטול תורהדענוש נמי מיתה כדאמרן מקרא נדרש לפני פניו למען ירבו ימיכם הא אם לא תלמדו יתמעטו:

    נשים יוכיחושאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה אמר להן אף הן מבטלות את בעליהן:

    תינוקות יוכיחושאינן בני לימוד אמר להן אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים:

    של בית רבןלא בטלין ולא מבטלין:

    אם לא תדעי לךלשמור מצותי צאי לך ובקשי רחמים בזכות עקבי הצאן אבות הראשונים שהיו רגלי הצאן וחזוקם ורעי בזכותן את גדיותיך תינוקות שלך שלא יתפשו על משכנות הרועים רועי הדור ופרנסיו:

    ש"מ אף על לשון הרעולא פליג אמעשר דהא קאמר הכא שהם אוכלין דברים שאינן מתוקנין:

    בן גריםבן גר וגיורת היה:

    של אומה זורומיים:

    שווקיןסדר מושב שווקי עיירות וחוצותיהן:

    וסיפר דבריהםלתלמידים או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו על ידו למלכות:

    יתעלהלהיות ראש המדברים:

    איברי להו חרובאלאכול פירותיו ועינא דמיא לשתות:

    בחלאבחול שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו ומכסין ערותן בחול:

    כרביחורשים:

    ועוסקין בחיי שעהדאפשר על ידי נכרים והקב"ה הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו:

    משפט רשעים בגיהנם י"ב חודששנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ג) ואשם לא תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר אף הנדונים בו במשמע מה שבתות למינוי שלהם אף חדשים למינוי שלהן והאי ודאי בפושעי גיהנם משתעי דכתיב לעיל מיניה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי הכי תני לה בסדר עולם (פ"ו):

    די לעולםבעוסקי תורה אני ואתה:

    תרי מדאניחבילות של הדס להריח בשבת:

    מדאניכמו מעדנות כימה (איוב לח):

    אריךמתקן ומחליק:

    פיליבקעים סדקים מחמת החול:

    וקמצווחו ליהלר' שמעון שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן:

    אתקין מילתאכדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשו:

    שלם בתורתושלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך:

    שלם בגופושנתרפא מצלעתו:

    תיקן להםדברי חן וחנייה ולי נראה מויקן את חלקת השדה לשון תיקון:

    רישוי: CC0

    שבת 33 עמוד ב

    1על המעשר. ר' אלעזר בר' יוסי אומר על לשון הרע אמר רבא ואיתימא ריב"ל מאי קראה (תהלים סג, יב) והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר׃

    2איבעיא להו רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר ת"ש כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ור' אלעזר בר' יוסי ור"ש נשאלה שאלה זו בפניהם מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר אע"פ שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך פה גומר נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר מפני שאוכלין בה דברים טמאין דברים טמאים סלקא דעתך אלא שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים נענה ר' שמעון ואמר בעון ביטול תורה׃

    3אמרו לו נשים יוכיחו שמבטלות את בעליהן נכרים יוכיחו שמבטלין את ישראל תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהן תינוקות של בית רבן יוכיחו׃

    4התם כדרבי גוריון דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור א"ר יצחק בר זעירי ואמרי לה א"ר שמעון בן נזירא מאי קראה (שיר השירים א, ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' ואמרינן גדיים הממושכנין על הרועים ש"מ אף על לשון הרע נמי קאמר ש"מ׃

    5ואמאי קרו ליה: ראש המדברים בכל מקום דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג׃

    6אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה׃

    7נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר"ש אמר לו בני די לעולם אני ואתה׃

    8בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד (שמות כ, ז) זכור וחד כנגד (דברים ה, יא) שמור א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו׃

    9שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה חזי דהוה ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה א"ל אוי לי שראיתיך בכך א"ל אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך דמעיקרא כי הוה מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי׃

    10אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא דכתיב ״(בראשית לג״, יח) ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו (בראשית לג, יח) ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם אמר איכא מילתא דבעי לתקוני אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה׃

    תוספות

    ה"ג ר"ת הלך רבי יהודה בן גרים וסיפר דברים ונשמעו למלכות ויש ספרים שכתב בהן יהודה ואין נראה לרבינו תם דאמרינן בפרק קמא דמועד קטן (דף ט.) כי הוו מיפטרי ר' יהודה בן גרים ור"ש בן חלפתא מר' שמעון בן יוחי אמר ליה לבריה אנשים הללו אנשי צורה הם זיל גבייהו דליברכוך מכלל דגברא רבה היה ובסוף שמעתא ל"ג גל של עצמות בלשון גנאי אלא נח נפשיה:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה דברים טמאים כו' דבשלמא לשון הרע כו' דכתיב מלשני בסתר כו' עכ"ל דבהאי קרא מפורש לשון הרע אבל בקרא דמייתי לעיל כי יסכר פי דוברי שקר לא משמע כ"כ לשון הרע ולא מייתי לעיל אלא לסמך בעלמא דיסכר הוא לשון אסכרה וק"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף ל״ג עמוד ב׳

    מסכת שבת דף ל״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־625 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    על המעשר האוכל פירותיו טבלים והוא במיתה בידי שמים וזוהי מיתתו מדה במדה דדרך גרונו נכנס במעיו:

    יסכר אסכרה:

    לכרם זה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם כך מפורש בירושלמי בברכות:

    מכה זו אסכרה:

    ראש המדברים במצות המלך שצוה עליו לדבר תחלה בכל מקום כדלקמן:

    פה גומר לשון הרע והוא בא על כך לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו:

    פה גומר הכל יוצא מן הגרון:

    דברים טמאים סלקא דעתך וכי עונשה מיתה דבשלמא לשון הרע עונשה מיתה דכתיב (תהילים ק״א:ה׳) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית:

    ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 33b · Sefaria · CC0

    תוספות

    ה"ג ר"ת הלך רבי יהודה בן גרים וסיפר דברים ונשמעו למלכות ויש ספרים שכתב בהן יהודה ואין נראה לרבינו תם דאמרינן בפרק קמא דמועד קטן (דף ט.) כי הוו מיפטרי ר' יהודה בן גרים ור"ש בן חלפתא מר' שמעון בן יוחי אמר ליה לבריה אנשים הללו אנשי צורה הם זיל גבייהו דליברכוך מכלל דגברא רבה היה ובסוף שמעתא ל"ג גל של עצמות בלשון גנאי אלא נח נפשיה:

    Tosafot on Shabbat 33b · Sefaria · CC0

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה דברים טמאים כו' דבשלמא לשון הרע כו' דכתיב מלשני בסתר כו' עכ"ל דבהאי קרא מפורש לשון הרע אבל בקרא דמייתי לעיל כי יסכר פי דוברי שקר לא משמע כ"כ לשון הרע ולא מייתי לעיל אלא לסמך בעלמא דיסכר הוא לשון אסכרה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 33b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' נענה ר' שמעון בן יוחאי ואמר וכו' תקנו שווקים להושיב בהן זונות וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה של אומה זו ארמיים כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 33b · Sefaria

    גליון הש"ס

    שם א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן עי' מג"א סס"י קנ"ו:

    שם בעידן צלויי לבשו עיין לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה כגון רשב"י:

    גמ' במערתא אתא אליהו בירושלמי פ"ט דשביעית הוא בענין אחר ועוד שם ענינים נפלאים מרשב"י:

    Gilyon HaShas on Shabbat 33b · Sefaria

    בן יהוידע

    תִּינוֹקוֹת יוֹכִיחוּ מקשים אמאי לא קשיא מתינוקת על ר"י ועל רבי אלעזר ברבי יוסי, ובשלמא מגוים ליכא קושיא על ר"י, משום שהם מצווים על שפיכות דמים והלשון הרע גורם שפיכות דמים, דאמרו רבותינו ז"ל לישנא תלתאי קטילת לתאי, וכיון דראוי להיות בו שפיכות דמים לכך נענשים בו, וכן על רבי אלעזר ברבי יוסי נמי לא קשיא מגוים דהם מצווים על הגזל, וכיון דאוכלים גזל בפיהם לכך לוקין, אך מתינוקות קשייא לתרווייהו? ונראה לי בס"ד, דלא קשייא לר"י ולר"א מתינוקות, דיש לומר המה לוקין בעון אביהם, וכמו שאמרו לעיל בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כשהם קטנים, שנאמר (קהלת ה, ה) וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, אלו בניו ובנותיו של אדם, אך לרשב"י הקשו מתינוקות כונתם על תינוקות של בית רבן שהם עוסקים בתורה, דאין סברה לומר שימותו בעון ביטול תורה דאבותם, מאחר שהם עצמם מקיימים עסק התורה ואדוקים בו, אבל בשביל עון אחר אפשר שימותו בעון אביהם, מאחר שהם קטנים ועודם ברשות אביהם, אך רשב"י חשב כונתם להקשות מן תינוקות הקטנים ביותר שאין הולכים לבית הספר, כי באלו שכיחה מיחה טפי, ולכך השיב להם דמבטלים אביהם, ועתה חזרו והקשו לו בפירוש מתינוקות דבית רבן, והשיב זו גזרת מלך דאף על פי שעוסקים בתורה ימותו בעון ביטול תורה של אביהם.

    גּוֹיִם יוֹכִיחוּ קשא והלא כבר הקשו נָשִׁים יוֹכִיחוּ, ואותה תשובה שייכה כאן גם כן? ונראה לי בס"ד דסבר המקשה אין הגוים מבטלים ישראל מתלמוד תורה, אלא רק המלך והשרים שלוקחים אותם לעבודת המלך, אבל גוים עמא דארעא אין מבטלים את ישראל, והשיב דעם כל זה יתחייבו גם גוים עמא דארעא בשביל ביטול שעושין השרים שלהם.

    רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם נראה לי בס"ד אף על גב שהיה דבר זה על פי גזירת המלך בשביל כבודם הנה גם מן השמים היה רצון בדבר זה, כי ראוי היה לכך מצד בחינתו ושרשו, והוא על פי מ"ש לעיל בדף כ"ה בשם רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים עמ"ש ברבי יהודה בן אלעאי שהיה דומה למלאך יעוין שם, ונמצא כי בצד שרשו ובחינותו ראוי להיות ראש המדברים, הא' כי הוא משורש קין שהוא הבכור, ועוד שזכה לבחינת נפש דאצילות שהיא בסוד הדיבור שהדיבור הוא בנפש, לכך יהיה הוא רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים, וגם בְּכָל מָקוֹם יען כי זכה לבחינת הנפש דאצילות שכוללת גם בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה], לכן הוא רֹאשׁ בְּכָל מָקוֹם.

    גְּשָׁרִים, לִטֹּל מֵהֶם מְכָסִים יש להקשות אמאי רבי יהודה נקיט גְּשָׁרִים קודם מֶרְחֲצָאוֹת ורבי שמעון נקיט להפך? ונראה לי בס"ד דרבי יהודה אתא לשבוחי, ובגשרים יש לישראל צורך טפי מן מֶרְחֲצָאוֹת, דאם לא יש מרחץ לא איכפת להו, כי הם בגלותם אין מתנהגים בתענוגי הגוף ודי להם להחם חמין לרחוץ פניהם וידיהם, אבל גְּשָׁרִים צריכין להם מאד, דאם לא יש גשר צריך לעבור במעברות, ומלבד סכנת המים בזמן שיש רוח קשה, עוד גם כן יזדמן שאדם נחפז ללכת ולא ימצא לו מעבורת שילך במהרה, מה שאין כן גשר מוצל מסכנה והוא מוכן ועומד כאדם ההולך ברחוב העיר. אך רבי שמעון בן יוחאי שבא לגנותם לומר שהם מתכוונים לצורך עצמן, נקיט מֶרְחֲצָאוֹת ברישא שיש בהם צורך עצמן יותר יען כי נעשים להתענג בהם גופם, אבל גְּשָׁרִים ההרווחה מהמכס היוצא להם משם הכל הולך לחייל ולשומרי העיר, ובזה יש תועלת גם לישראל, דאם לא יש חיילות ושומרים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ. ומ"ש תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, אף על גב דשווקים הוא מקום שמוכרין שם מאכל ומשתה ומלבושים? אפשר כי היה דרכם להושיב בחניות נשים ואומר כי לעבירה נתכוונו בזה, כדי שיהיה בזה פתחים לנאף זה עם זה, כמו עצת בלעם שיעץ לבלק בשיטים.

    אִתְרָחִישׁ נִיסָא, אִיבְרִי לְהוּ חֲרוּבָא וְעֵינָא דְּמַיָּא נראה לי בס"ד רמזו בזה מן השמים על מיתוק הגבורות בחסדים אשר יהיה על ידי עסק תורתם, והיינו חָרוּב [216] בגימטריא גְּבוּרָה [216], ומים הם חסדים, גם רמזו להם שיקבלו היסורין בשמחה כדי שבזה יתמתקו הגבורות. ועוד נראה לי בס"ד, נעשה הנס ב ח רוב וב מ ים שהם ראשי תיבות מ"ח, כנגד מ"ח מעלות של התורה, כדאיתא בברייתא דאבות התורה נקנית במ"ח מעלות, ובזכות שזכו לתורה בשלימות זכו לנס זה שהוא בחרוב ובמים. ומה שהיו יושבים עד צוארם בחול, נראה לי בס"ד מלבד טעם הפשטי עוד כוונו בזה לתקן חטא אדם הראשון שפגם בתואר אדם, שהפריד האל"ף והביא דם לעולם, והמה עתה עסקו בתורה הרמוזה באלף לשון אַלּוּף, בהיותם יושבים תוך ה 'חול' [44] שהוא מספר דם [44], ובזה חיברו אות אל"ף באותיות דם ונשלם שם 'אדם' ומ"ש לָבְשׁוּ מִיכְסוּ וּמַצְלוּ לכאורה תיבת מכסו לשון יתר? אך נראה לי בא לומר שהיו מדקדקים ללבוש חלוקם בעודם מכוסים בחול כדי שלא יקומו בהיותם ערומים, והא דיתבו תְּרֵיסַר שְׁנֵי, נראה לי כנגד י"ב שבטי ישראל, שעשו בישיבתם תיקון לי"ב שבטי ישראל, ולהיות ששבט יוסף נחלק לשני שבטים, לכך נתגלגל הדבר וישבו עוד שנה אחת ונשלמו י"ג שנים.

    אָתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּתְחָא דִּמְעַרְתָּא, אָמַר מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַר יוֹחַאי דְּמִית קֵיסָר, וּבָטִיל גְּזֵירְתֵּיהּ. קשא והלא אליהו זכור לטוב היה בא אצלם בכל יום ועוסק בתורה עמהם ולמה לא אמר לו דבר זה פה לפה? ונראה לי בס"ד שבאמת הם היו צריכין לישב שם י"ג שנים מכמה טעמים כמוסים, אמנם השם יתברך יודע שביציאתם יעשו נזק לבריות כשרואים אותם עוסקים בעולם הזה ומניחים עסק התורה, כי מחמת זכות חומרם חושבין שכל העולם ראוי להם להיות כמותם, וכאשר עשו כן ביציאה ראשונה, לכך לא בא אליהו זכור לטוב לומר להם בפירוש שיצאו, מפני שרצה השם יתברך שהם יצאו מעצמם בהשמעת דברים אלו שהשמיע אותם אליהו, ואחר שיצאו ויעשו נזק בעולם אז תצא בת קול ותאמר להם לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! ובזה ידעו שאין אשמה על אישי ישראל שעוסקים במלאכתם ואין נוהגים כמותם, ואז אחר שיושלם זמן העקרי של שנת י"ג תצא אז בת קול בפירוש ותאמר להם צְאוּ מִן מְּעָרַתְכֶם!, ותהיה יציאתם בכבוד יותר שלא על ידי מלאך אלא על ידי בת קול, ואז אחר שכבר נודע להם מיציאה ראשונה שיש זכות לישראל שעוסקים במלאכת לא יצא נזק מזה, וכדהוה הכי באמת דְכָּל הֵיכָא דַּהֲוָה מַחְיֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲוָה מָסִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, ולכן משום דיציאה ראשונה לא היתה בזמנה, אלא רק היתה להודיעם מה שראוי להיות כמנהג העולם לכך לא רצה השם יתברך לומר לאליהו זכור לטוב שיודיעם לצאת, או שיצאו על ידי בת קול, ורק כשהגיע זמן יציאתם האמיתי אז הודיעם על ידי בת קול שהוא יותר כבוד להם. ומ"ש מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, פירוש כיון דאפילו רשעים די להם בי"ב חודש, אם כן אנחנו אם חטאנו בדבר זה לשרוף כל מקום שהיינו רואין, ודאי די לנו צער י"ב חדש לכפר עלינו.

    וְתִסְגֵּי לָךְ בְּחַד יש להקשות תיבת 'לָךְ' לשון יתר? ועוד קשא מה דְאָמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חָזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְווֹת עַל יִשְׂרָאֵל, הוה ליה למימר דבר זה קודם שאמר לאותו סבא וְתִסְגֵּי לָךְ בְּחַד, דאחר שאמר להם חַד כְּנֶגֶד 'זָכוֹר', וְחַד כְּנֶגֶד 'שָׁמוֹר' מה הוסיף חיבוב בכך? ועוד יש להקשות למה הוצרך בעל המאמר להגיד לנו שאותו האיש היה זָקֵן ודי לומר חָזוּ חַד גַּבְרָא? ונראה לי בס"ד דידוע כמו שאמרו בזכות אזהרת שתי נרות שבת יזכו האיש והאשה להוליד בנים חכמים, (משלי ו, כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, כן בזכות שתי אגודות הדס יזכו האיש והאשה שהם כנגד ב' האגודות להוליד בנים צדיקים, כי הצדיקים נמשלו להדסים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (זכריה א' ח') וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וכן אמרו רבותינו ז"ל על אסתר שנקראת הֲדַסָּה שהיתה צדקת, וכן כתב מהרש"א ז"ל כמו שבזכות הנרות זוכין לבנים חכמים, כן בזכות אגודות ההדס זוכים לבנים צדיקים יעוין שם. ולכן יש בעיניים שתים ובחוטם שתי נחריים, נמצא לפי זה שתי אגודות ההדס שהם א' כנגד האיש, וא' כנגד האשה מסוגלים להוליד בנים צדיקים. ובזה מובן המאמר היטב כי תחלה כששאלו על ההדס לָמָּה לָךְ, והשיב בשביל כבוד שבת לא אמר לרבי אלעזר חָזִי כַּמָּה מִצְווֹת חֲבִיבִין עַל יִשְׂרָאֵל, דיש לומר לא טרח ויגע להביא ההדס לכבוד שבת בשביל חבוב המצוה אלא בשביל הסגולה שלה, מפני שבזכות מצות ההדס לכבוד שבת זוכין לבנים צדיקים, ואם כן זה אפשר מתכוין לטובתו והנאתו, כי האב והאם מתכבדין בבן צדיק ומתבזין בבן כסיל, ולכן חזר ואמרו ליה תִסְגֵּי לָךְ בְּחַד, 'לָךְ' דייקא, שאתה זקן ואינך ראוי להוליד בנים, ואם כן למה לך שתי אגודות שהם אחד כנגד האיש, ואחד כנגד האשה, שבזה יהיו זוכין שיוולד משניהם בנים צדיקים? והשיב לו וכי אתה חושב שאני לקחתי שתי אגודות אחת בשבילי ואחת בשביל אשתי כדי שנוליד בנים צדיקים, אין זה כונתי, אלא כונתי לחבוב המצוה ביותר, ולקחתי שתים א' כְּנֶגֶד 'זָכוֹר', וא' כְּנֶגֶד 'שָׁמוֹר' ואז עתה אמר לו לרבי אלעזר בנו חָזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְווֹת עַל יִשְׂרָאֵל, ובזה מובן ממילא מה שהוצרך בעל המאמר ללמדינו שהיה אותו גברא 'זָקֵן'.

    הֲוָה קָא אָרִיךְ לֵיהּ לְבִישְׂרֵיהּ קשא בשלמא הוא בעצמו לא יכול לרחוץ ולנקות כל גופו מאחריו היטב, שיש מקום שלא תגיע ידיו אליו וגם אין רואהו, אך למה הוצרך לעשות דבר זה על ידי חמיו, והיה להניח לרבי אלעזר בנו לרחוץ לו? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל דהבן לא ירחץ עם אביו במרחץ משום הרהור, והוא הדין אדם עם חמיו, וכתב מור"ם (בי"ד סימן רמ"ב) דהאידנא נהגו לרחוץ מפני שאין דרכם לעמוד ערומים לגמרי עיין שם, ולכן רבי אלעזר כיון שהוא עצמו צריך לרחיצה נכנס למרחץ ערום, וכיון שנכנס ערום לגמרי ואביו גם כן היה שם ערום לגמרי לא הוה אפשר שירחצהו רבי אלעזר בנו, ולכן נכנס רבי פינחס בן יאיר חמיו במלבוש אחר כי הוא לא היה צריך לרחוץ, והרחיץ את חתנו דבזה מותר, כי דוקא החתן לא יראה את חמיו ערום, אבל חמיו שרי לראות את חותנו ערום כנודע. וּמַה שֶׁאָמַר לֵיהּ: אַשְׁרֶיךְ שֶׁרְאִיתַנִי בְּכָךְ, היינו כי במעלה שלי גם אתה תתעלה, וכמו שאמרו בריש אדרא דבהאי יומא אעטרו לרבי פינחס בן יאיר חמוך חמשין עטרין בשביל אורייתא דילך, ואם כן 'אוֹי' [17] שאמרת הוא מתהפך למספר 'טוֹב' [17]. ומה שאמרו הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי הוא כנגד עשרים וארבעה צירופי שם 'אדני' אבל י"ב פירוקי דר' פנחס בן יאיר הם כנגד י"ב צירופי 'הוי"ה' ולכן של ר' שמעון בר יוחאי עדיף טפי, כי אלו הקושיות והתירוצים הם תורה שבעל פה שהיא בחינת שם 'אדני' והמספר מכוון לבחינת הלימוד היטב. ובאופן אחר נראה לי דר' פנחס בן יאיר הוא היה רוצה בחזקת היד לקיים מצוה גדולה זו להרחיץ את ר' שמעון בר יוחאי הקדוש וכמו שאמרו במדרש פרשת בהר מה שאמר הלל הזקן בשבח הרחיצה שהוא מצוה גדולה להרחיץ האדם שנברא בצלם אלהים והבאתי דברי המדרש לקמן על דף נו"ן יעויין שם.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 33b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף ל״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־625 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 131 מילים

      נפתחת ב״על המעשר. ר' אלעזר בר' יוסי אומר…״

      חכמים: רבא.

    2. קטע 292 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו רבי אלעזר ברבי יוסי על…״

      חכמים: רבי אלעזר ברבי יוסי, רבי יהודה, רבי יהודה ברבי אלעאי.

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו נשים יוכיחו שמבטלות את בעליהן…״

      חכמים: רבן יוכיחו.

    4. קטע 468 מילים

      נפתחת ב״התם כדרבי גוריון דאמר רבי גוריון ואיתימא…״

      חכמים: רבי גוריון, רב יוסף ברבי שמעיה, רבן נתפסים.

    5. קטע 581 מילים

      נפתחת ב״ואמאי קרו ליה: ראש המדברים בכל מקום…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון.

    6. קטע 681 מילים

      נפתחת ב״אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל…״

    7. קטע 764 מילים

      נפתחת ב״נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר…״

      חכמים: רבי וזרעי.

    8. קטע 849 מילים

      נפתחת ב״בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא…״

    9. קטע 979 מילים

      נפתחת ב״שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק…״

    10. קטע 1058 מילים

      נפתחת ב״אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא…״

      חכמים: רב שלם, רב מטבע, שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת שבת דף ל״ג עמוד ב׳ · קטע 4 — “…רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה בזמן שהצדיקים…

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף ל״ג ע״ב

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026