בוני התלמוד

    מסכת שבת דף ק״י עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בר קשאממונה למלך וישראל היה:

    דילמא חיויא דרבנןשעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה:

    אין רביאין רבינו כך היה:

    דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחקשיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד:

    דכרכיהנכרך סביבותיו:

    וליסחוף דיקולאסל:

    ארישיהדחיויא למעלה מראשו:

    וליהדקיה מיניהיוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:

    וכי סליקהנחש על הסל ימהר וישליכנו במים ויברח לו:

    דמיקני ביה חיויאכועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו ורודפו:

    לירכביה ארבע גרמידישיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל להריחם:

    לישואר נגראחריץ של מים ידלוג:

    ארבע חביתאשלא יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו:

    בי כוכביבמקום גלוי שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו:

    שחפיענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו החתולים ויאכלוהו:

    בי חלתאבין החולות שאין נחש יכול לרוץ שם ויחזור לאחוריו:

    אי יהיב דעתיה עלהלתאות תשמיש:

    תשלח מאנהתפשוט בגדיה ותשליכם לפניה:

    מאי תקנתאאי יהיב דעתיה עלה:

    תשמש קמיהעם בעלה ותתגנה בפניו:

    ותשדי ביהותזרק ביה:

    דשתנא אנאדרך נשים לי ולחש בעלמא הוא:

    דעייל בה חיויאכשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום:

    ליפסעהיפסקו את רגליה זה מזה:

    אתרתי חביתימקצתה על זו ומקצתה על זו כדי שיפתח רחמה:

    ונישדי אגומריכי היכי דניסליק ריחא:

    אגנא תחליסל מלא שחליים:

    ריחתנאשיש לו ריח טוב:

    וליתבו התםעל גבי קרקע תחת מושבה:

    וליטרוקינהו בהדדיהיין והשחליים כדי שיעלה הריח:

    צבתאאיטנליי"ש:

    דאי לאקלי ליה הדר עילוה:

    לאיתויי טחול לשיניםואע"פ שקשה לבני מעיים:

    כרשינין לבני מעייםואע"פ שקשה לשינים כדאמרינן בברכות (דף מד:) סד"א כיון שקשים לאדם לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ"ל:

    צלפיםפרי של צלף קפריי"ר:

    תלאידקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל"י:

    כסא קמאדשתו מהנהו מיא:

    מרפיזבל שבמעים במקצת:

    אידךכוס שני:

    משלשלמאד:

    היכי דעייליצלולים:

    הכי נפקישמנקין המעיים מן הרעי מראשונים:

    והוא דלא רגיללמשתי שיכרא כבר עברו מ' יום:

    רב יוסף אמר זיתום המצריהוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי:

    תלתא קורטמיכרכום:

    סיסניכלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו וסימניך דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי:

    בין דבחא לעצרתאבין פסח לעצרת:

    דקמיטעצור:

    קומא אלכסנדריאשרף אילנות של אלכסנדריא:

    גביא גילאאלו"ם בלע"ז:

    כורכמא רישקאכרכום של גן קרו"ג אוריינטל הגדל בגנים:

    לזבההנך תלתא מיני לישקייה בחמרא:

    ולא מיעקראאינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי:

    לירקונא תרימינייהו לישתי בשיכרא וזהו רפואתו:

    ומיעקרמלהוליד:

    לזבה תלתא בחמראהדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל:

    ואי לא כו'כולהו לא מעלי אלא לזבה:

    שבת 110 עמוד א

    1בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא, הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא, קרעינהו לכולהו, ואישתכחו טריפה. הואי חדא בההוא גיסא דפומבדיתא, עד דאזלי מייתי לה אכלה אריה אמר להו אביי: דילמא חיויא דרבנן טרקיה, דלית ליה אסותא, דכתיב: ״(קהלת י״, ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. אמרו ליה: אין רבי, דכי נח נפשיה דרב, גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא [בטבלא], ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא. טרקיה חיויא, ומית.

    2האי מאן דכרכיה חיויא לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא ולהדקיה מיניה, וכי סליק עילויה לישדיה למיא וליסלוק וליתי. האי מאן דמיקני ביה חיויא, אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע גרמידי, ואי לא לישואר נגרא, ואי לא ליעבר נהרא, ובליליא לותביה לפוריא אארבעה חביתא, וניגני בי כוכבי, ולייתי ד' שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה, וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה. האי מאן דרהיט אבתריה לירהיט בי חלתא.

    3האי איתתא דחזיא חיויא, ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו דעתיה עילוה, ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה.

    4מאי תקנתה תשמש קמיה. איכא דאמרי: כ"ש דתקיף ליה יצריה! אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה, ותימא: ״דישתנא אנא״. האי איתתא דעייל בה חיויא, ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא, וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי, וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם, וליטרוקינהו בהדי הדדי, ולינקוט צבתא בידה, דכי מירח ריחא נפיק ואתי, ולישקליה וליקלייה בנורא, דאי לא הדר עילוה.

    5כל האוכלין כו'. כל האוכלין לאיתויי מאי? לאיתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיים. כל המשקין לאיתויי מאי? לאיתויי מי צלפין בחומץ. א"ל רבינא לרבא: מהו לשתות מי רגלים בשבת? א"ל תנינא: ״כל המשקין שותה״, ומי רגלים לא שתו אינשי.

    6חוץ ממי דקלים. תנא: חוץ ממי דקרים. מאן דתנא ״מי דקרים״ שהם דוקרים את המרה, ומאן דאמר ״מי דקלים״ שיוצאין מן שני דקלי. מאי מי דקלים? אמר רבה בר ברונא: תרתי תלאי איכא במערבא, ונפקא עינא דמיא מבינייהו. כסא קמא מרפי, אידך משלשל, ואידך כי היכי דעיילי הכי נפקי. אמר עולא: לדידי שתי שיכרא דבבלאי, ומעלי מינייהו. והוא דלא רגיל ביה ארבעין יומין.

    7רב יוסף אמר: זיתום המצרי תילתא שערי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא. רב פפא אמר: תילתא חיטי, ותילתא קורטמי, ותילתא מילחא (וכמונא), וסימניך סיסאני. ושתי להו בין דבחא לעצרתא, דקמיט מרפי ליה, ודרפי קמיט ליה.

    8וכוס עקרין. מאי כוס עקרין? אמר ר' יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא, ומתקל זוזא גביא גילא, ומתקל זוזא כורכמא רישקא, ולישחקינהו בהדי הדדי. לזבה תלתא בחמרא, ולא מיעקרא. לירקונא תרין בשיכרא, ומיעקר. לזבה תלתא בחמרא, ולא מיעקרא. ואי לא לייתי תלתא׃

    תוספות

    חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותאאע"ג דגבי בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל בפרק ב' דמס' ע"ז (דף כז:) קאמר שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע"ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה ממנו במזל רע קאמר דלית ליה אסותא:

    וליתי אגנא דתחלימשמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן בשלהי דנדרים (דף צא:) דקאמר ליה נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו חיויא וא"כ יש בהן משום גילוי ובפרק ב' דמס' ע"ז (ל: ושם) אמר דשחליים אין בהם משום גילוי וי"ל דהתם לא ממש שחליים קאמר אלא בהנך דאמר התם (מס' ע"ז דף סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות בצפורי [נותנין חומץ לתוך גריסין] והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי נדרים (דף צא:) מיירי דהוה ביה חלא כדמסקינן התם במס' ע"ז (דף ל:) אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא נמי חמרא מיגרי בהו:

    רב יוסף אמר זיתום המצריר"ת כל הך מילתא מחק מספרו ואומר דל"ג אלא בריש אלו עוברין (פסחים מב:) ונראה לר"י שמחקה משום דזיתום המצרי מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא (דף קנו.) ושוין שבוחשין את השתית ושותין זיתום המצרי ואומר ריב"א דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי לפרש מי דקרים דמתני' אלא אמילתיה דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע כפירוש הקונט' דאמתני' קאי מדלא קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי מינייהו:

    סיסאניולא קאמר וסימניך סמך סמך כדאמר בשילהי במה אשה (לעיל שבת סו.) משום דשערי לא כתיב בסמך:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רב נסים גאון

    והלכתא קוקאני אסירי מנמנם כורא ועיילין ליה באוסיאאניגרון מפרש בברכות פ' כיצד מברכין על הפירות (דף לה) אמר רבא בר שמואל מיא דסילקי:

    ותימא ליה דיסתנא אנאבמס' ע"ז בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' כד) אמרו אמר רב אשי כמן קרו פרסאי לנדה דסתנא מהכא כי דרך נשים לי:

    כל האוכלין לאיתויי טחול לשינים וכרישין לבני מעיםבפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מד) תנו רבנן טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין יפים לבני מעים וקשים לשינים:

    חוץ ממי דקלים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף ק״י עמוד א׳

    מסכת שבת דף ק״י עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 8 קטעים ממוספרים, כ־409 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בר קשא ממונה למלך וישראל היה:

    דילמא חיויא דרבנן שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה:

    אין רבי אין רבינו כך היה:

    דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד:

    דכרכיה נכרך סביבותיו:

    וליסחוף דיקולא סל:

    ארישיה דחיויא למעלה מראשו:

    וליהדקיה מיניה יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:

    ועוד 49 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 110a · Sefaria

    תוספות

    חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא אע"ג דגבי בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל בפרק ב' דמס' ע"ז (דף כז:) קאמר שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע"ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה ממנו במזל רע קאמר דלית ליה אסותא:

    וליתי אגנא דתחלי משמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן בשלהי דנדרים (דף צא:) דקאמר ליה נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו חיויא וא"כ יש בהן משום גילוי ובפרק ב' דמס' ע"ז (ל: ושם) אמר דשחליים אין בהם משום גילוי וי"ל דהתם לא ממש שחליים קאמר אלא בהנך דאמר התם (מס' ע"ז דף סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות בצפורי [נותנין חומץ לתוך גריסין] והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי נדרים (דף צא:) מיירי דהוה ביה חלא כדמסקינן התם במס' ע"ז (דף ל:) אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא נמי חמרא מיגרי בהו:

    רב יוסף אמר זיתום המצרי ר"ת כל הך מילתא מחק מספרו ואומר דל"ג אלא בריש אלו עוברין (פסחים מב:) ונראה לר"י שמחקה משום דזיתום המצרי מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא (דף קנו.) ושוין שבוחשין את השתית ושותין זיתום המצרי ואומר ריב"א דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי לפרש מי דקרים דמתני' אלא אמילתיה דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע כפירוש הקונט' דאמתני' קאי מדלא קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי מינייהו:

    סיסאני ולא קאמר וסימניך סמך סמך כדאמר בשילהי במה אשה (לעיל שבת סו.) משום דשערי לא כתיב בסמך:

    Tosafot on Shabbat 110a · Sefaria

    רב נסים גאון

    והלכתא קוקאני אסירי מנמנם כורא ועיילין ליה באוסיא אניגרון מפרש בברכות פ' כיצד מברכין על הפירות (דף לה) אמר רבא בר שמואל מיא דסילקי:

    ותימא ליה דיסתנא אנא במס' ע"ז בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' כד) אמרו אמר רב אשי כמן קרו פרסאי לנדה דסתנא מהכא כי דרך נשים לי:

    כל האוכלין לאיתויי טחול לשינים וכרישין לבני מעים בפרק כיצד מברכין על הפירות (דף מד) תנו רבנן טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין יפים לבני מעים וקשים לשינים:

    חוץ ממי דקלים.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 110a · Sefaria

    מאירי

    כל האוכלים אדם אוכל לרפואה ר"ל כל האוכלים שדרך הבריאים לאכלן ואפי' היה בו קצת הוכחה שלרפואה הוא אוכלו כגון שהוא מזיק לאיזה דבר כגון טחול שהוא מזיק לשנים והוא אוכלו לרפואה לאיזה דבר אין חוששין שיאמרו היאך אפשר שהוא אוכלו והרי הוא מזיק לשנים אלא שהוא אוכלו לרפואה שמאחר שהוא מאכל הרבה בריאים בחול אין חוששין לכך וכן שותה כל המשקים שהבריאים שותים מהם בחול חוץ ממי דקלים שהם משלשלים לגמרי ופי' בגמ' שלא בכל מי דקלים הוא אומר כן אלא ששני דקלים היו במקום ידוע להם שהיה מעין של מים יוצא מביניהם שכוס א' מהם היה מרפה בני מעים ומרויחם והשני היה משלשל שלשול גמור ובירושלמי נסחא אחרת והיא מי דקרים ופירשו שם שדוקרין את המרה וכן כוס עקרין אסור והוא משקה שכותשין לתוכו עיקרי עשבים ובשמים ומתוך כך הוא קרוי כוס של עקרין והוא עשוי למעין פתוח יותר מדאי שלא יזוב דמו או לרפואת ירקון וקורין לו ג"כ כוס של עקרין מפני שהשותה מהם הן איש הן אשה נעשה עקור מלהוליד עוד ובאלו הדבר ניכר שלרפואה הן אבל שותה מי דקלים לצמאו וסך שמן עקרין שלא לרפואה:

    Meiri on Shabbat 110a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה חויא דרבנן כו' אע"ג דלא הוה ליה אסותא שהרי מת כו' עכ"ל בהך גופא דהתם קשה דאמר לא עבר על דברי חכמים ולא טרקיה חויא דרבנן מה הוה מועיל לו שהרי השתא נמי מת ולא הוה ליה אסותא וע"ש בתוס' בזה וק"ל:

    בד"ה וליתא אגנא כו' ויש לומר דהתם לא ממש שחליים כו' דאמר התם וכו' והיו קורין אותו כו' עכ"ל ר"ל דהתם בפרק שני דע"ז דאמר אין בהם משום גילוי לא איירי בשחליים ממש אלא איירי התם בהנך דאמר התם בפ"ב דע"ז שהיו קורין אותן שחליים וצ"ל להאי תירוצא דליכא לפרושי כמ"ש התוס' בפ"ב דע"ז שהיו קורין אותן שחליים לפי שהיו רגילין להניח בו חומץ כמו בשחליים כו' ע"ש דא"כ היה בו משום גילוי כדמסיק אבל אית בהו חלא מיגרי בהו ודו"ק:

    בא"ד וה"נ חמרא מיגרי בהו עכ"ל ולפי האי תירוצא ליכא לפרושי כפרש"י התם בפרק שני דע"ז דשחליים יין או מים נתונים בו דביין הוי משום גילוי שהרי בחמרא מיגרי בהו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 110a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים את המרה וכו' בצ"ל:

    שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה וליתי אגנא וכו' לא תיכול מהני תחלי דטעמינהו היויא וכו' כצ"ל:

    בא"ד אבל אית בהו חלא מיגרי וכו' במס' ע"ז פירש"י החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים ואין שותין ממנו ונראה שהתוס' שבעמוד זה מפרשין פי' הגמ' שם בהיפך נ"ל ודו"ק:

    ד"ה סיסאני וכו' בשילהי במה אשה משום דשערי לא כתיב בסמ"ך ר"ל אבל סיסאני יכולין לכתוב ג"כ בשי"ן:

    Maharam on Shabbat 110a · Sefaria

    בן יהוידע

    עַד דְּאַזְלֵי מַיְתֵּי לָהּ, אָכְלָהּ אַרְיֵה הא דלא נעשית טריפה כאותם הי"ג [תְּלֵיסַר חַמְרֵי חִיוַרְתָּא] אלא אָכְלָהּ אַרְיֵה? להודיע שבעבור כבוד חכמים שנמשלו לאריה נענש. ועוד האריה גבורתו תלויה בעיניו שאם יכסו עיניו יחלש כוחו וכנזכר במדרש תלפיות, וכן החכם כוחו בעיניו, גם אַרְיֵה [216] גימטריא גְּבוּרָה [216], רמז ששלטה בו גבורה. והא דעונש מזלזל בתלמיד חכם נעשה על ידי נחש, כי תחלה קודם החטא היה הנחש שמש לאדם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נט:) חבל על שמש גדול, לכך לחכם שמתקן ענין קלקול הנחש בתורה יהיה הנחש משמש לכבודו.

    גָּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיזְנָא, דְּלָא לִימְטֵיהּ אָסָא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילוּלָא בְּטַבְלָא. נראה לי בס"ד דגזר ג' אלה לכבוד רב שהיה צדיק גדול, והצדיקים נמשלו להדסים, וְגִידְמֵי הם ענפי דקלים דהצדיק נמשל נמי לתמר, כמו שנאמר (תהלים צב, יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, וְהַטַבְלָא משמעת קול וכן תלמיד חכם משמיע קול בתורה, דכתיב (משלי א, כ) בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.

    Ben Yehoyada on Shabbat 110a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף ק״י, עמוד א׳, בהיקף של כ־409 מילים ב־8 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 8 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא, הוה תליסר…״

      חכמים: רב יצחק בר ביסנא, אביי.

    2. קטע 269 מילים

      נפתחת ב״האי מאן דכרכיה חיויא לינחות למיא וליסחוף…״

    3. קטע 330 מילים

      נפתחת ב״האי איתתא דחזיא חיויא, ולא ידעה אי…״

    4. קטע 458 מילים

      נפתחת ב״מאי תקנתה תשמש קמיה. איכא דאמרי: כ"ש…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״כל האוכלין כו'. כל האוכלין לאיתויי מאי?…״

      חכמים: רבא.

    6. קטע 663 מילים

      נפתחת ב״חוץ ממי דקלים. תנא: חוץ ממי דקרים.…״

      חכמים: רבה, רבא, עולא.

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״רב יוסף אמר: זיתום המצרי תילתא שערי,…״

      חכמים: רב יוסף, רב פפא.

    8. קטע 842 מילים

      נפתחת ב״וכוס עקרין. מאי כוס עקרין? אמר ר'…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף ק״י ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026