תכלת דכהנים - דבגדי כהונה לצורך עבודה וקמיבעיא לן מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא ואת"ל כקרבן דמו היכא דנשתנה כשצובעין אותו יש שינוי בנעבד להתירו לגבוה או לא:

היינו בעיא דרמי בר חמא - דהנך תרתי בעיי בעא רמי בר חמא לעיל בשמעתין:

אי תכלת דציצית - וקמבעיא הואיל דבר מצוה הוא מי מאיס נעבד כלגבוה או לא:

היינו דר"ל - דבעי בלולב:

לחצוצרות - לשיר של קרבן דקיימא לן בהחליל דשיר מעכב את הקרבן:

חלילין - לשיל"ש בלע"ז:

לפארות - נימין של כינור. קורד"ש בלע"ז:

עיקר שירה בכלי - פלוגתא היא בפ' החליל (סוכה דף נ:):

אפילו הכי אסור - מאיסי ואפילו את"ל לענין דקל דמותר לולבו הכא כיון דצורך קרבן מאיס טפי:

מעין - אינו נאסר להדיוט דמחובר הוא:

אי לבבואה - דידיה פרצוף שלו:

ותיבעי לך בספל ולהדיוט - מדאיבעיא ליה במחובר ולגבוה מכלל דפשיטא ליה דבתלוש כה"ג אסירי להדיוט והא בתלוש נמי איכא למיבעיא:

למיא דקמיה - למים שהוא רואה עכשיו לפניו השתחוה והרי הלכו להם:

וקמאי קמאי - כלומר מעין המקלח כל זמן שהמים באים ראשון ראשון והולכין להם והבאים אחריהן מותרים:

א"ד לדברונא דנהר - לקילוח של נהר והילוכו השתחוה והרי כל הנהר נעבד ואי יש נעבד במחובר אסירי:

מתני' מי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים - שהיה אחד מכותלי עבודת כוכבים והבית עצמו נעבד:

אסור לבנותו - שבונה כותל לעבודת כוכבים:

כונס לתוך קרקעו - ד' אמות:

היה שלו ושל עבודת כוכבים - שמקום עובי הכותל חציו שלו:

עבודה זרה 47 עמוד א

1אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין, וה"נ כעיברו ולבסוף נרבעו דמי.

2איכא דאמרי: מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו, אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסור, והני נמי כי עיברו ולבסוף נרבעו דמי.

3הכי השתא? התם, מעיקרא בהמה והשתא בהמה, דשא הוא דאחיזא באנפה. הכא, מעיקרא חיטי והשתא קמחא.

4בעי ר"ל המשתחוה לדקל, לולבו מהו למצוה?

5באילן שנטעו מתחלה לכך לא תיבעי לך, דאפילו להדיוט נמי אסור. כי תיבעי לך באילן שנטעו ולבסוף עבדו.

6ואליבא דרבי יוסי בר יהודה לא תיבעי לך, דאפי' להדיוט נמי אסור. כי תיבעי לך אליבא דרבנן, לענין מצוה מאי? מי מאיס כלפי גבוה או לא?

7כי אתא רב דימי אמר: באשירה שביטלה קמבעיא ליה, יש דחוי אצל מצות או אין דחוי אצל מצות?

8תפשוט ליה מדתנן: כיסהו ונתגלה פטור מלכסות, כיסהו הרוח חייב לכסות. ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: לא שנו אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות.

9והוינן בה: כי חזר ונתגלה מאי הוי? הואיל ואידחי אידחי!

10וא"ר פפא, זאת אומרת: אין דיחוי אצל מצות.

11דרב פפא גופיה איבעיא ליה, מפשט פשיטא ליה לרב פפא דאין דיחוי אצל מצות, לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא.

12או דלמא ספוקי מספקא ליה, ולחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן? תיקו.

13בעי רב פפא: המשתחוה לבהמה, צמרה מהו לתכלת?

14תכלת דמאי? אי תכלת לכהנים היינו בעיא דרמי בר חמא, ואי תכלת לציצית היינו בעיא דר"ל׃

15אין ה"נ דלא הוה למיבעי ליה, והאי דקא בעי ליה הא משום דאיכא מילי אחרנייתא: צמרה מהו לתכלת? קרניה מהו לחצוצרות? שוקיה מהו לחלילין? בני מעיה מהו לפארות?

16אליבא דמ"ד עיקר שירה בכלי, לא תיבעי לך דודאי אסיר.

17כי תיבעי לך, אליבא דמ"ד עיקר שירה בפה, בסומי קלא בעלמא הוא ומייתינן, או דלמא אפילו הכי אסיר? תיקו.

18בעי רבה: המשתחוה למעין, מימיו מהו לנסכים? מאי קא מיבעיא ליה? אילימא לבבואה קא סגיד, או דלמא למיא קא סגיד? ותיבעי ליה ספל להדיוט!

19לעולם למיא קא סגיד, והכי קמבעיא ליה: למיא דקמיה קא סגיד, וקמאי קמאי אזדו, או דלמא לדברונא דמיא קא סגיד?

20ומי מיתסרי? והא א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: מים של רבים אין נאסרין! לא צריכא, דקא נבעי מארעא.

מתני׳ · משנה

21מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו. כיצד יעשה? כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה.

22שלו ושל עבודת כוכבים׃

תוספות

הכא מעיקרא חטים והשתא סולת - תימה הכא משמע דיותר יש להתיר חטים ועשאן סולת יותר מוולד ובמרובה (ב"ק דף סו. ושם ד"ה הם) משמע אפכא דב"ש מוקמי גם לרבות שינוייהם ומתירין ולדותיהם וי"ל דהתם גבי אתנן טעמא דב"ש משום דלא ניחא ליה בנפחיה ולא עשה הולד אתנן אבל עבודת כוכבים ניחא ליה בנפחיה והכי אמר רבא פ' כל האסורין (תמורה דף ל: ושם ד"ה דניחא) ולד מוקצה ונעבד אסור דניחא ליה בנפחיה:

ואליבא דרבי יוסי בר יהודה לא תיבעי לך - הוה מצי למיבעי באילן העומד מאליו ואליבא דכ"ע או בשנטעו גרעין לפי מה שפירש אלא ניחא ליה למיבעי אליבא דרבנן אי נמי באילנות דשכיחי א"נ באילן שנטעו ולבסוף עבדו נמי הוה מצי למיבעי אליבא דר' יוסי בר יהודה בעיקר אילן אם נאסר מה שהיה שם קודם שעבדו כדאמרינן לעיל איזהו דבר שפירותיו אסורים ועיקרו מותר הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו:

מי מאיס או לא - ר"ל אית ליה שפיר דרבא (סוכה לא:) דלולב של עבודת כוכבים לא יטול ואם נטל יצא דהתם מיירי קודם ביטול ובדיעבד יצא דמצות לא ליהנות נתנו אבל הכא מיירי אחר ביטול ובעי מי מאיס לכתחלה או לא:

אשירה שבטלה קא מיבעיא ליה יש דחוי או אין דחוי - כדאמרינן (בסוכה דף לג.) גבי נקטם ראשו (דלולב) ועלתה בו תמרה מערב יום טוב כשר ובעלתה בו תמרה ביו"ט מבעיא ליה התם ופשיט כי הכא מכסהו הרוח וכו' ומסיק תיקו תימה תפשוט דאין דחוי מההיא דהתם (דף לב:) היו (ענפיו) מרובין מעליו פסול ואין ממעטין ביו"ט ואם מיעטן כשר ומוקי לה (שם לג:) ואפי' אשחור מעיו"ט דהשתא הוי דחוי מעיקרו כי הכא וכי היכי דעלתה בו תמרה ביו"ט ואפ"ה אם מיעטן כשר אלמא אין דחוי וי"ל דתמרה אין בידו להעלות תמרה וכן ביטול אשירה אין בידו דע"י עובד כוכבים צריך לבטלה ולא דמי להדס דבידו למעט:

היינו בעיא דרשב"ל - נקט רשב"ל משום דלמצוה היא כמו בציצית דהא בכלל בעיא דרמי בר חמא היא שהרי נשתנה ע"י טוייה:

קרניה מהו לחצוצרות - תימה דהא תניא פרק הקומץ רבה (מנחות דף כח.) חצוצרות היתה באה מן העשת של כסף עשאה של שאר מיני מתכות פסולה וכל שכן של קרן דבשלמא ההיא דקינים (פ"ג מ"ו) דתנן כשהוא מת קולו ז' [שתי] קרניו [שתי] חצוצרות [כו'] י"ל שהוא שופר של (קדוש) השנה כדאיתא פ' במה מדליקין (שבת דף לו.) חצוצרות שיפורא אבל הכא במכשירי קרבן קא מיירי דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וי"ל דההיא דמנחות מיירי בחצוצרות שתוקעין הכהנים והכא בחצוצרות של לוים שהם משוררים על הקרבן וכמה כלי שיר היו שם כנורות ונבלים ומצלתים תדע דקאמר בסמוך עיקר שירה בפה ושיר לא מעכבא ואיך זה יכול להיות והכתיב ותקעתם בחצוצרות אלא ש"מ כדפי' דתקיעה דקרא לכהנים ורבי' יהודה מפרש דההיא דמנחות בשל משה דוקא קאמר וראיה דבתוספתא מצינו היו מחצצרין וחצוצרות של זהב בידיהם [ועי' תוס' זבחים סח. ד"ה כשהוא]:

לא צריכא דקנבעי מארעא - ר"ל ואינם יוצאים חוץ לשדיהם דאילו היו יוצאים חוץ לשדיהם הא תנן (ב"ק דף פא.) מעין שיצא בתחלה בני העיר מסתפקין ממנו ואם כן הוו מים של רבים ואינם נאסרים:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ודחינן הכי השתא בהמה לא נשתנית היא היא בעצמה שהיתה במעי אמה כשנרבעה. הכא השתחויה לחטים ונשתנו ונעשו קמח ולא אפשיטא בהדיא:

בעי ריש לקיש המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה ומבעיא ליה באילן שנטעו ולבסוף עבדו ואליבא דרבנן דשרו להדיוט. מאי מצוה כי לגבוה דמי ופסול אי לא.

כי אתא רב דימי אמר אשרה שבטלה קא מיבעי ליה והכי קא מיבעי ליה אין דחוי אצל מצות וכיון שבטלה כשר הוא אי לא.

ואמרינן ותפשוט ליה מדתנן כיסהו ונתגלה פטור מלכסות - כיסתו הרוח חייב לכסות ואמר רבי יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה כו'. ואסקא רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות וחייב לכסות.

ואמרינן דרב פפא גופה קא מיבעיא ליה הא איכא למימר דמשום דעבדינן לחומרא מצרכינן ליה לכסויי או דלמא הא דרב פפא לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא אין דיחוי אצל מצות סבירא ליה או דלמא מספקא ליה ולחומרא אמרינן לקולא לא אמרי' ועלתה בתיקו:

בעי רב פפא המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת - אמרינן תכלת דמאי אי תכלת של בגדי כהנים מוקדשין נינהו היינו בעיא דרמי בר חמא. אי תכלת דציצית דמצוה [היא] היינו בעיא דריש לקיש. ותרוייהו לא אפשטן. ואמר' ודאי הכי הוא מיהו אית לה למיבעי תרתי תלת מילי עלה קרניה של בהמה זו מהו לחצוצרות שוקיה מהו לחלילין. בני מעיה מהו לכינורות. אליבא דמאן דאמר עיקר שירה בכלי ושירה מעכבת את הקרבן כו' ועלתה בתיקו: וחלוקת מי שאומר עיקר שירה בכלי ומי שאומר עיקר שירה בפה וכלים לבסומי קלא עבידי [היא] בערכין סוף פרק שני:

בעי רב המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכין - מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי למיא קא סגיד ואסירי או לבבואה דידיה סגיד ומיא שרי. אי הכי הכי תבעי ליה מים בספל אם הם אסורים להדיוט שיש לאדם בהם תפיסת יד. ואמרינן לעולם פשיטא ליה דלמיא קא סגיד והכי קא מיבעיא ליה למיא דקמיה קא סגיד וקמאי קמאי הא אזלי להו או דלמא לדברותא דנהרא. לעיקר הנהר קא סגיד. וכולהו מיא דנהרא אסירי.

ומתמהינן ומי מתסרי מי נהר - והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מים של רבים אינן נאסרין ופשטינן ודאי מים של רבים אינן נאסרים כי קא מיבעיא ליה מים הנובעים מארצו ולא אפשיטא:

מתני' מי שהיה כותלו סמוך לבית עבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו - כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת עבודה זרה דף מ״ז עמוד א׳

מסכת עבודה זרה דף מ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־359 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–76)עמוד

היעד שנמצא: עבודה זרה דף מ״ז ע״א

פתיחה בקורא