ואפי' בירושלים — שאין מעשר טהור נפדה שם דכתיב (דברים יד) כי ירחק ממך [וגו'] ונתת בכסף ולא כשהיה בירושלים:
בלקוח — מעשר זה ולא הוא עצמו היה מעשר אלא צרכי סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר:
יקבר — דקא סבר לא אלים למיתפס פדיונו:
אלא לעולם בטהור — בין מעשר בין לקוח ודקאמר נעייליה וניכליה:
מאי יצא — נמי דקאמר דנפול מחיצות חומת ירושלים ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות דבעינן לפני ה' תאכלנו (שם יב) ובפדייה נמי לא דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו:
והאמר רבא — במסכת מכות (דף כ.):
מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן — מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה ושאמרו במשנה מחיצות קולטות אותם מלפדות עוד אם יצא דרבנן היא:
וכי גזור רבנן כו' — לאו רבא קאמר לה אלא המקשה קאמר מדאמר רבא קליטת מחיצות מדרבנן בעלמא היא והשתא דנפול מחיצות ליתא לההיא גזירה דכי גזור רבנן היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ אבל כי ליתנהו לא גזור הלכך ניפרקיה ואמאי בטלי:
ומשני לא פלוג רבנן — בין יוצא מתוכן לנפלו דקליטת מחיצות גזרו בסתם בין איתנהו בין ליתנהו:
רב הונא ברבי יהודה אמר — הא דאותבת לחזקיה מרישא דקתני באיזה מעשר אמרו שאין בו שוה פרוטה וקשיא לך ליעבד כדחזקיה לא קשיא:
חדא קתני אין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים ויצא — דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על מעות הראשונות:
וניהדר ונעייליה וניכליה — בירושלים עם תערובתו:
דנפול מחיצות — והיינו יצא דקתני:
אפי' יש בו שוה פרוטה — נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא ואמאי תני באיזה מעשר אמרו בשאין בו שוה פרוטה כו':
לא מבעיא יש בו — דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו אבל אין בו אימא בכה"ג לא לגזור רבנן קליטת מחיצות לפדייה דמילתא דלא שכיח היא לחללו על מעות הראשונות וניעבד ליה כדחזקיה קמ"ל:
פרט לשאין בו שוה פרוטה — שאינו בכלל גאולה ולימדך שאינה תופסת פרוטה:
רב אמי אמר אין בו שוה פרוטה — שנינו אבל אם יש בו שוה פרוטה בר גאולה הוא ותופס פדיונו:
ורב אסי אמר אין בחומשו שוה פרוטה — שנינו דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות כדי שיהא ראוי לתוספת חומש דכתיב בהאי קרא:
דיו שיאמר כו' — כדחזקיה ולא אמרינן ימתין עד שיעלנו לירושלים או ימתין עד שיצרפנו עם אחר דכיון דבחומשיה ליכא [פרוטה] לא קחשיב ודיו בכך:
אלא למ"ד אין בו מאי דיו — מאי רבותיה דאצטריך למתני דיו ליתני אומר הוא וחומשו כו':
חומשא מלגיו — על שוה עשרים זוז מוסיף ארבע שהן חומשו של קרן:
או חומשא מלבר — על ארבעה רבעי' מוסיף החמישית מן החוץ דהוו להו לעשרים זוז חמשא זוזי:
הבעלים אומרים בעשרים — גבי מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (דף כז.):
מפני שמוסיפין חומש — ועשרים שלהן הוו כ"ה דאילו שאר כל אדם לא יוסיף חומש:
