ר' אלעזר בן שמוע [כהן]

דור רביעי לתנאים, סתם ר' אלעזר המובא במקור תנאי ללא שם אביו, הוא התנא ר' אלעזר בן שמוע. היה כהן והלך ללמוד תורה עם ר' יוחנן הסנדלר אצל ר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן שמוע. ספרי פרשת ראה אחר כך הלך ללמוד אצל רבי עקיבא.

ר' יהודה בן בבא סמכו לרבנות והיה רבו של רבי יהודה הנשיא והאריך ימים.

בישיבתו הגדולה התרבו כל כך תלמידים עד שהיה המקום צר מלהכיל אותם.

כך העיד רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע, היינו יושבין ששה ששה באמה. ביאר המהרש"א: זה היה נס, כמו אותם המקומות שאמרו עליהם שהחזיק המועט את המרובה. ערובין נג.

"אשר -ר' אלעזר בן שמוע אחרון מעשרה הרוגי מלכות ונהרג בליל שבת כשהגיע בקידוש ל ברא אלקים לעשות", יצאה בת קול ואמרה: "אשריך אלעזר בני, בעולם הזה הייתה נשמתך דומה לאלקים ויצאה נשמתך באלקים.

חכמתו

ר' אלעזר בן שמוע היה מטייל על חוף הים הגדול וראה מרחוק ספינה אחת מטורפת בים, כלומר מטלטלת ועומדת לטבוע, לא עברו כמה רגעים והנה טבעה הספינה עם כל מה שבתוכה. ראה ר' אלעזר איש אחד יושב על קרש מאחד קרשי הספינה, ומגל לגל היה מתקרב ליבשה. אותו אחד היה ערום כביום היולדו והיה מחביא את עצמו בחוף הים מחמת הבושה.

במקרה הגיעו למקום קבוצה גדולה של עולי רגל לירושלים וראה אותם אותו אחד ואמר להם: אני מבני עשו אחיכם, תנו לי בבקשה בגד לכסות את גופי, הספינה שלנו טבעה ולא נשאר כלום חוץ ממני. אמרו לו: יהי רצון שכל אומתך יקרה להם כך ולא נתנו לא את מבוקשו.

הסתכל מסביב וראה את ר' אלעזר בן שמוע שהיה מטייל, אמר לו: רואה אני שאתה איש זקן ונכבד מישראל, והינך חכם ומכיר בערכן של הבריות, בבקשה תן לי בגד שאוכל לכסות את גופי הערום!

ר' אלעזר היה לבוש שבעה מלבושי כבוד, לקח אחד מלבושיו ונתנם לאותו גוי.

הביאו ר' אלעזר לביתו האכילהו והשקהו ונתן לו מאתיים דינרים ולקח אותו י"ד פרסאות (בערך ק"מ) ועשה לו כבוד גדול עד שהביאו חזרה לביתו.55 לימים מת הקיסר ומינו את אותו אחד לקיסר, זכר אותו גוי מה עשו לו אותם עולי הרגל וגזר על אנשי העיר להריגה ואת נשם לקחת בשבי, על שלא נתנו לו בגד בשעה שניצל מן הים. אמרו אנשי העיר לר' אלעזר בן שמוע, לך תפייס את אותו קיסר ובקש עלינו רחמים! אמר להם ר' אלעזר: הרי אתם יודעים שמלכות זו, כלומר מלכות אדום, לא עושה דברים בחינם! מה יש לכם להביא תגמולים לשחד אותם! נתנו לו ארבעת אלפים דינרים.

עלה ר' אלעזר אל בית הקיסר ונעמד בפתח החצר ואמר לשומרים: לכו אמרו לקיסר, יהודי אחד לפני השער חפץ לשאול בשלום הקיסר! הלכו ואמרו לקיסר ואמר להם: הכניסו אותו. איך שנכנס ר' אלעזר אל חדר, הקיסר זיהה אותו ונפל מכסאו על פני ר' אלעזר! שאלו הקיסר מה מעשיו ומדוע ציער את עצמו להגיע אליו? אמר לו ר' אלעזר: באתי לבקש רחמים על אותה העיר ושתבטל הגזירה מעליהם!

אמר הקיסר לר אלעזר: האם לא כתוב בתורתכם, "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'"! דברים כג, ד ומדוע? "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים"!

ועוד כתוב: "לא תתעב אדמי כי אחיך הוא"! האם אני לא בן עשיו אחיכם אני! ולא עשיתם איתי חסד! ומי שעובר על דברי התורה חייב מיתה?!

אמר לו ר' אלעזר: אף על פי שהם חייבים לך, הנח להם ותרחם עליהם.

השיב לו הקיסר: הרי אתה יודע שהמלכות לא עושה שום דבר בחינם?

אמר לו ר' אלעזר: יש עמי ארבעת אלפים דינרים קח אותם ותרחם עליהם!

השיב לו הקיסר: ארבעת אלפים דינרים אלו יהיו שלך תחת המאתיים דינרים שהבאת לי, והעיר כולה תינצל בזכותך ובזכות המאכל והמשתה שהאכלת והשקתה אותי.

לך כנס לבית גנזיי וקח לך משם שבעים לבושים תחת הלבוש שכיסית אותי, ולך בשלום אל אומתך ואניחם בשבילך. וקרא עליו את הפסוק: "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו". קהלת רבה פי"א פ"ב]- [קהלת יא, א

משבחיו ואימרותיו

תניא: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? אמר להם: יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר: "כי אדם לעמל יולד". איוב ה, ז

איני יודע אם לעמל פה נברא, אם לעמל מלאכה נברא! כשהוא אומר: "כי אכף עליו פיהו" משלי טז, כו הוי אומר לעמל פה נברא.

ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה! כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יהושע א, ח הוי אומר, לעמל תורה נברא. סנהדרין צ"ט:

אמר רבי יוחנן: הלב של החכמים הראשונים היה רחב כפתחו של אולם לעסוק בתורה ושל החכמים האחרונים כפתחו של היכל, הראשונים הם: רבי עקיבא, ואחרונים: ר' אלעזר בן שמוע. רב קרא אותו "טוביינא דחכימי" ופירש רש"י: מאושר שבחכמים, ויש אומרים מופלא בחכמה. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע, במה הארכת ימים?

אמר להם: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, כלומר: מימי לא עברתי דרך בית הכנסת כדי לקצר את הדרך.

מימי לא פסעתי על ראשי עם קודש, כלומר: כשהיו התלמידים בבית המדרש יושבים על הקרקע, העובר דרכם למקומו נראה כפוסע על ראשי עם, לכן או שהקדים לבוא לפניהם לבית המדרש או שאם איחר ישב לו בחוץ.

מימי לא נשאתי כפיי בלא ברכה, שמא לא תיקנו ברכה לפני כן לנשיאת כפיים ור' אלעזר תיקן ברכה זו. סוטה לט.

עותנותו

כשנתפס ר' אלעזר על ידי הרומאים, הכריחו אותו לעבוד עבודה זרה ולא הסכים! גזר עליו ההגמון גזר דין מוות.

אמר ההגמון לר' אלעזר: זקן כמותך עוסק בתורה! אלו דברים בטלים!

השיב לו ר' אלעזר, "נאמן עליי הדיין", והצדיק ר' אלעזר עליו דין שמיים.

ההגמון חשב שר' אלעזר התכוין אליו, שהוא הדיין, והצדיק אותו שהתורה דברים בטלים! אמר לו ההגמון: הואיל ואתה מצדיק אותי, פוטר אני אותך מהעונש ושחרר את ר' אלעזר. חזר ר' אלעזר לביתו דואג מאוד ושאל את עצמו, מדוע קרה לי מקרה כזה! ופשפש במעשיו. בעודו מהרהר, נכנסו תלמידיו לנחמו ולא רצה להתנחם.

אמר לו רבי עקיבא: רבינו, תרשה לי לומר דבר אחד שלימדתנו! נתן לרבי עקיבא רשות לומר. אמר לו ר"ע: רבי, שמא שמעת דברי מינות ונהנית ובגלל זה נתפסת?

השיב ר' אלעזר לר"ע: הזכרת לי את המקרה.

פעם אחת הלכתי בשוק של ציפורי ומצאתי אחד מתלמידי יש"ו הנוצרי ושמו יעקב איש כפר סכניא, אמר אותו אחד לר' אלעזר: כתוב בתורתכם שאסור לנדב לבית המקדש כסף לא נקי, כלומר, כסף שמרויחים בדרכים לא ישרות, ונקרא כסף מסריח שנודף ממנו ריח רע.

שאל אותי אותו אחד: האם אפשר מכסף זה לעשות בית הכסא לכהן גדול, שהרי, שבעה ימים לפני יום כיפור, הכהן הגדול נשאר בלשכת פרהדרין ולא חוזר לביתו, וגם בית הכסא היו מתקנין לו שם? לא עניתי לו כלום.

אמר לי אותו אחד, כך לימדנו יש"ו הנוצרי: כסף מטונף ילך לדבר מטונף! אם כך, אפשר לעשות בית כסא לכהן גדול.

אמר ר' אלעזר, נהניתי קצת מתשובתו של אותו אחד, לכן נתפסתי קצת למינות ועברתי על מה שכתוב במשלי: "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה", משלי ה, ח ודרשינן: "הרחק מהמינות", אמר ר' אלעזר לרבי עקיבא, אשריך שניחמתני. עבודה זרה ט"ז: