יכול לומר לו טול אתה חטין במקום פלוני — שיודע בהן שהוכשרו ואני אטול חטים במקום פלוני שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מינא הן אמרי' יש ברירה שאלו הן חלקו של זה ואלו הן חלקו של זה ולא החליף לו חבר לע"ה חלקו שבטמאין בשביל חלקו של ע"ה בטהורין אבל בשני מינין אין לומר ברירה דכשמת אביהן נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינים ונמצא חבר זה מחליפה לו ועובר בלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד):
שורף את הלח — אם כהן הוא ויש שמן לתרומה מדליקו לנרות:
בדבר שאין לו גת — כגון שכר תמרים של תרומה והאי שורף לשון איבוד הוא:
ויניחנו לרגל — שטומאת עם הארץ אינה ברגל וימכרנה:
שבודקין לעושי פסח — בית הפרס כדמפרש ואזיל היה הולך לעשות פסחו ובית הפרס של שדה שנחרש בו קבר מפסיקו בודקו בנפיחה ואם יש עצם כשעורה רואהו ונשמט ממנו ועצם כשעורה אינו מטמא באהל אלא במגע ובמשא לפיכך בודק בנפיחה שלא יסיטנו ברגלו:
ואין בודקין לאוכלי תרומה — אין סומכין על בדיקה זו דכיון דאין זמן קבוע לאכילה ימתין שבעה ימים ויזה שלישי ושביעי ויטבול אבל גבי פסח הואיל ובית הפרס דרבנן לא העמידו דבריהם במקום כרת:
שנידש — ברגל וזו היא בדיקתו בודק אם נידש או לא נידש:
במקום שיש בו חיוב מיתה — כגון טמא האוכל תרומה:
מיגו דמהימן אקדש מהימן אתרומה — שגנאי הוא למזבח שתהא תרומה המחוברת לו בחזקת טומאה והקדש יקרב למזבח:
בריקנין דקדש — לאחר שעירה מהן קודש והיה שומרן לקדש אינו נאמן על שמירתן:
ובשאר כל ימות השנה — כלומר כל ימות השנה דלקדש אין חילוק בין שעת הגיתות לשאר ימות השנה:
ובמלאין דתרומה בשעת הגיתות — שאע"פ שלא גזרו על תרומתן בשעת הגיתות מפני הפסד כהנים חבירים דנמצאת מפסידן מרוב תרומות ארץ ישראל על הקנקנים לא האמינום ואין הכהנים חברים מקבלין מהן הקנקנים עם התרומה אבל מערין אותה לכליהן ודכוותה אמרינן לקמן אל תתמה שהרי לגין טמאין טומאת שבעה ומשקין טהורים:
מאי לאו מדומעות דתרומה — וקתני נאמן אכדין:
תוס' — ומי איכא דימוע לקדש - טבל שלא נתקן מדומע בתרומה אבל קדש לא הוזקקנו לפרוש מתוכה שיהא הטבל מדומע בתוכו. ע"כ:
במטהר את טבלו לנסכים — דאיכא חולין וקדש ותרומה מיגו דמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה ואקנקנים שגנאי לקדש שיהו הקנקנים שעירוהו מהן בחזקת טומאה והוא קרב:
מתני' מן המודיעים ולפנים — מודיעים שם כרך רחוק מירושלים ט"ו מיל כדאמר במסכת פסחים (דף צג:) ממנו ולפנים לצד ירושלים נאמנין קדרין עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקין כגון קדרות כוסות וקיתוניות שאי אפשר בלא הם ובירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן לא לסיד ולא לקדרות ולפיכך האמינום שלא לגזור עליהן שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
הוא הקדר — מי שהביאן (חוץ) למודיעים האמינוהו לפי שא"א אבל אם מסרן ליד קדר עם הארץ היושב במודיעים או לפנים לא האמינוהו:
והן הקדירות — על אותן הקדירות שהביא הוא האמינוהו ולא לצרף עמהן קדירות של קדר אחר היושב במודיעים:
והן הלוקחין — חברים שראוהו שהביאן נאמן הקדר אצלן ולא אצל לוקחים אחרים:
יצא — מן המודיעים לשוב לאחוריו אינו נאמן:
גמ' מודיעים — הכרך עצמו:
פעמים כלפנים כו' קדר יוצא — מלפנים מן המודיעים ונכנס למודיעים:
וחבר — בא מחוץ למודיעים ונכנס למודיעים:
כלפנים — מותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי:
שניהן נכנסין — מחוץ למודיעים ובאו בתוך הכרך כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן כרך ולפנים:
