מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד ב׳

מתני׳ · משנה

1נשים במועד מענות, אבל לא מטפחות. ר' ישמעאל אומר: הסמוכות למטה מטפחות.

2בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות, בזה וזה לא מקוננות. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות.

3איזהו עינוי שכולן עונות כאחת, קינה שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנא' (ירמיהו ט, יט) ״ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה״.

4אבל לעתיד לבא הוא אומר (ישעיהו כה, ח) ״בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'״.

גמ׳ · גמרא

5מאי אמרן? אמר רב: ״ויי לאזלא, ויי לחבילא״.

6אמר רבא, נשי דשכנציב אמרן הכי: ״ויי לאזלא, ויי לחבילא״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטיכי״.

7ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״עטוף וכסו טורי, דבר רמי ובר רברבי הוא״. ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: ״שייול אצטלא דמלתא לבר חורין, דשלימו זוודיה״.

8ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״רהיט ונפיל אמעברא ויזופתא יזיף״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״מותא כי מותא ומרעין חיבוליא״.

ברייתא

9תניא, היה ר"מ אומר: (קהלת ז, ב) ״טוב ללכת אל בית אבל וגו'״ עד ״והחי יתן אל לבו״ דברים של מיתה: דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה, דידל ידלוניה.

10ואיכא דאמרי: דלא ידל ידלוניה, דכתיב: ״(משלי כה״, ז) ״כי טוב אמר לך עלה הנה וגו'״.

ברייתא

11ת"ר כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו, ר' טרפון, ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה, ור"ע אמר להם ר' טרפון: דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו. אמר ר"ע ואני אחרון.

12פתח רבי ישמעאל ואמר: רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה.

13נענה ר"ט ואמר: (ויקרא י, ו) ״ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה והלא דברים ק"ו ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב: ״(ויקרא ט״, ט) ״ויקריבו בני אהרן את הדם אליו כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.

14נענה ר' יוסי הגלילי ואמר: (מלכים א יד, יג) ״וספדו לו כל ישראל וקברו אותו״, והלא דברים ק"ו ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב ביה: (מלכים א יד, יג) ״יען נמצא בו דבר טוב״ כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.

15מאי דבר טוב? ר' זירא ור' חיננא בר פפא, חד אמר: שביטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר: שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.

16נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: (ירמיהו לד, ה) ״בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים [אשר היו לפניך כן] ישרפו לך״, והלא דברים ק"ו ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת, שהעלה ירמיה מן הטיט כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.

17נענה ר"ע ואמר: (זכריה יב, יא) ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון [בבקעת מגידון] ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר.

18בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו.

19והלא דברים ק"ו ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב: ״(מלכים א כב״, לה) ״והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם״ כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.

20א"ל רבא לרבה בר מרי כתיב״. ביה בצדקיהו בשלום תמות וכתיב (ירמיהו לט, ז) ואת עיני צדקיהו עור א"ל״ הכי א"ר יוחנן שמת נבוכדנאצר בימיו׃

21ואמר רבא לרבה בר מרי כתיב ״ביה ביאשיהו (מלכים ב כב״, כ) לכן הנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום וכתיב ״(דברי הימים ב לה״, כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה׃

22א"ל הכי א"ר יוחנן שלא חרב בית המקדש בימיו׃

23א"ר יוחנן אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל שנאמר ״(איוב ג״, א) אחרי כן פתח איוב את פיהו והדר ויען אליפז התימני׃

24א"ר אבהו מנין לאבל שמיסב בראש שנאמר ״(איוב כט״, כה) אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

25ינחם אחריני משמע אמר רב נחמן בר יצחק ינחם כתיב׃

26מר זוטרא אמר מהכא (עמוס ו, ז) וסר מרזח סרוחים מרזח נעשה שר לסרוחים׃

27אמר ר' חמא בר חנינא: מנין לחתן שמיסב בראש שנאמר ״(ישעיהו סא״, י) כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש׃

28וכהן גופיה מנלן דתנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא כא, ח) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון׃

29א"ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף׃