מסכת יבמות דף ל״ה עמוד ב׳

מתני׳ · משנה

1החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.

2אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.

3הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהולד של קיימא יוציא, וחייבין בקרבן.

4ואם אין ולד של קיימא יקיים.

5ספק בן תשעה לראשון, ספק בן שבעה לאחרון יוציא, והולד כשר. וחייבין באשם תלוי.

גמ׳ · גמרא

6איתמר: החולץ למעוברת והפילה, רבי יוחנן אמר: אינה צריכה חליצה מן האחין. ר"ל אמר: צריכה חליצה מן האחין.

7ר' יוחנן אמר: א"צ חליצה מן האחין, חליצת מעוברת שמה חליצה, וביאת מעוברת שמה ביאה. ור"ל אמר: צריכה חליצה מן האחין, חליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה.

8במאי קמפלגי? איבעית אימא קרא, ואיבעית אימא סברא.

9איבעית אימא סברא, רבי יוחנן סבר: אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלה, מי לאו בת חליצה ויבום היא? השתא נמי תגלי מילתא למפרע.

10ור"ל אמר: תגלי מילתא למפרע לא אמרינן.

11ואיבעית אימא קרא, רבי יוחנן סבר: (דברים כה, ה) ״ובן אין לו״ אמר רחמנא, והא לית ליה. ור"ל סבר: ״ובן אין לו״ עיין עליו.

12איתיביה ר' יוחנן לר"ל אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה. בשלמא לדידי, דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה משום הכי פסלה, אלא לדידך, דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה, אמאי פסלה מן הכהונה?

13א"ל מדרבנן, ולחומרא בעלמא.

14א"ד איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן: אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה. בשלמא לדידי, דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה, היינו דקתני ״פסלה מן הכהונה״ לחומרא, ולא קתני ״אינה צריכה חליצה מן האחין״.

15אלא לדידך, ״אינה צריכה חליצה מן האחין״ מיבעי ליה! א"ל אין הכי נמי. ואיידי דתנא רישא ״לא פסלה״ תנא סיפא ״פסלה״.

16איתיביה רבי יוחנן לר"ל אין הולד של קיימא יקיים. בשלמא לדידי, דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה, וביאת מעוברת שמה ביאה, משום הכי קתני ״יקיים״.

17אלא לדידך, דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה, ״יחזור ויבעול ויקיים״ מיבעי ליה! מאי ״יקיים״ יחזור ויבעול ויקיים, דלא סגי.

18איכא דאמרי: איתיביה ר"ל לרבי יוחנן: אין הולד של קיימא יקיים. בשלמא לדידי, דאמינא חליצת מעוברת לא שמה חליצה, וביאת מעוברת לא שמה ביאה, היינו דקתני ״יקיים״, ״יחזור ויבעול ויקיים״, דלא סגי בלאו הכי,׃

19אלא לדידך ״רצה יוציא, רצה יקיים״ מיבעי ליה! אה"נ איידי דתנא רישא ״יוציא״, תנא נמי סיפא ״יקיים״.

20מיתיבי: הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא. אדרבה, כי הוי הולד בן קיימא, מיפטרה צרתה! אלא אימא: שמא לא יהא הולד בן קיימא.

21ואי ס"ד ביאת מעוברת שמה ביאה, אמאי לא תנשא צרתה? תיפטר בביאה של חבירתה!

22אמר אביי: בביאה כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, כי פליגי בחליצה.

23רבי יוחנן סבר: חליצת מעוברת שמה חליצה, ביאת מעוברת לא שמה ביאה. ר"ל סבר: ביאת מעוברת לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה.

24אמר ליה רבא, מה נפשך: אי ביאת מעוברת שמה ביאה חליצת מעוברת שמה חליצה. ואי ביאת מעוברת לא שמה ביאה חליצת מעוברת נמי לא שמה חליצה. דהא קי"ל׃