לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם דבנקבה ערוה - דאחות האם מן האם ערוה דכתיב ערות אחות אמך ודרשינן בהבא על יבמתו בין מן האב בין מן האם הילכך בזכר גזרו על אשתו:

מאי שנא האי ומאי שנא הנך - דלעיל אשת חמיו ואשת בן חמיו ובן חמותו ואשת חורגו ובן חורגו ואע"ג דנקבה ערוה בזכר מותר באשתו:

הא אשת אחי האם בחד קידושין מיקרבא - לגבי דהאי בקדושין שקדשה אחי אמו אבל כל הנך דלעיל לא איקרבו לגביה עד דאיכא תרתי קידושין כגון אשת חמיו בקידושין שקדש את אשתו נתקרב חמיו אצלו ועדיין אשת חמיו רחוקה לזה כל זמן שלא קדשה חמיו וכן אשת בן חמיו בקדושין שלו באשתו נתקרב בן חמיו וקדושין בן חמיו באשתו וכן כולם:

אשת אחי אבי האב מן האב - דאמרן לעיל אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק דהיינו היתירא לאשת אחי אבי האב מן האם דלמטה דידה לאו ערוה היא אלא שנייה וכי קמיבעיא ליה באשת אחי אבי האב מן האב דלמטה דידה ערוה אשת אחי האב מן האב וכן אחות אבי האב בין מן האב בין מן האם דלמטה דידה ערוה כגון אחות האב:

איתפלג - נתרחקה קורבה:

מה הן שניות - ברייתא דלעיל:

שניות דרבי חייא - לקמן בשמעתין:

יבמות 21 עמוד ב

1דאורייתא היא, דכתיב: ״(ויקרא יח״, טו) ״ערות כלתך לא תגלה״! אימא כלת בנו. וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא: כלתו ערוה, כלת בנו שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות. אלא אימא: כלת בתו.

2דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי, ומנו רבי אמי: לא אסרו כלה אלא מפני כלה. ואמרו לי כלדאי: מלפנא הוית.

3אמינא: אי גברא רבה הוינא אסברא מדעתי, אי מקרי דרדקי הוינא אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא. השתא סברתה מדעתי: לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו.

4אמר ליה אביי לרבא, אסברה לך: כגון כלתה דבי בר ציתאי. רב פפא אמר: כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא. רב אשי אמר: כגון כלתה דבי מרי בר איסק.

5איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם, מהו? אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן, או דלמא ל"ש׃

6אמר רב ספרא: היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?! אמר רבא: אטו כולהו לאו גזירה לגזירה נינהו? אמו ערוה, אם אמו שניה, וגזרו על אם אביו משום אם אמו. וטעמא מאי כולהו ״דבי אימא רבתי״ קרו ליה.

7אשת אביו ערוה, אשת אבי אביו שניה, וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו. וטעמא מאי כולהו ״דבי אבא רבה״ קרו ליה.

8אשת אחי האב מן האב ערוה, אשת אחי האב מן האם שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם. וטעמא מאי משום דכולהו ״דבי דודי״ קרי להו.

9מאי? תא שמע, דכי אתא רב יהודה בר שילא, אמר: אמרי במערבא: כל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה.

10ואמר רבא: וכללא הוא? חמותו ערוה, אשת חמיו מותרת. בת חמותו ערוה, אשת בן חמותו מותרת. בת חמיו ערוה, אשת בן חמיו מותרת. חורגתו ערוה, אשת חורגו מותרת. בת חורגתו ערוה, אשת בן חורגו מותרת!

11והא דרב יהודה בר שילא לאיתויי מאי? לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם, דכל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו אשתו משום שניה?

12מאי שנא הני, ומאי שנא הא? הא בחד קידושין מקרב לה, הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו.

13שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי: ילמדנו רבינו, אשת אחי אבי האב, ואחות אבי האב, מהו? מדלמטה ערוה למעלה נמי גזרו ביה, או דלמא, הא איתפליג דרתא.

14ת"ש ״מה הן שניות״, ולא קחשיב להו בהדייהו!

15תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר שניות דבי רבי חייא.

16אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו. א"ל רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי שניות מר בריה דרבנא, וכתיב״ן שיתסרי לאיסורא״. מאי לאו: תמני דמתניתא, ושית דבי רבי חייא, והנך תרתי הא שיתסרי.

17ולטעמיך: שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם, דפשטינן לאיסורא! הא לא קשיא,׃

תוספות

לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו - ותימה דאמאי לא אסרינן לה משום כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שנייה כדלקמן דטעם גמור הוא ולא סימנא בעלמא מדפריך עלה מ"ש הני ומ"ש הני הא בחד קדושי מקרב לה כו' ועוד מדפשיט מינה אשת אחי האם מן האם ולא מוקי לה בכלת בתו ואור"י דתנא דברייתא לית ליה ההוא טעמא אבל בדורות האחרונים גזרו ולהכי כי פריך מאי שייר דהאי שייר לא בעי למימר דשייר אשת אחי האם מן האם דפשטנא לאיסור' ואם תאמר מאי פריך וכללא הוא חמותו ערוה כו' דלמא בהני נמי גזרו בתר הכי מהאי טעמא וי"ל דקים ליה בהנהו דשרו והא דפריך לקמן וליטעמיך שבסרי הויין אע"ג דבתר הכי גזרו כדפי' יודע הוא דשניות דמר בריה דרבנא בדורות אחרונים הוה:

רב אשי אמר כגון כלה דבי רב מרי בר איסק - כל חד נקיט אותו שהיה בימיו וצ"ל דתרי מרי בר איסק הוו אחד בימי רב אשי כדמשמע הכא ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף כב.) אמימר ורב אשי ומר זוטרא איקלעו לבוסתני' דבי מרי בר איסק ואחד היה בימי רב חסדא דאמר בהמפקיד (שם דף לט: ושם) מרי בר איסק ואיכא דאמרי חנה בר איסק אתא ליה אחוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא ורב חסדא נפטר בימי רבא כדאמר בפ' בתרא דיומא (ד' עה: ושם) וביום שמת רבא נולד רב אשי כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עב:):

אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב מהו - הוה מצי למיבעי אחות אם האם והיא בכלל אחות אבי האב דלמטה דידה ערוה ואית ספרים דגרסינן לה בהדיא:

מאי שייר דהאי שייר - אף על גב דתרתי נינהו חדא חשיב להו כדקאמר בסמוך הנהו תרתי דדמיין להדדי חדא חשיב להו ופירש בקונטרס דהנך תרתי היינו אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב ולא כמו שפירש רבינו יצחק בן רבינו מאיר דקאי אאשת אחי האם מן האם ואשת אחי האם מן האב דכולהו אחי אמו קרו להו:

אמימר אכשר כו' - פסק רבינו חננאל דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דסבר רב אשי דקאמר השתא נמי דכתיבי לאיסורא לאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו ולר"י נראה דאין הלכה כאמימר דסוגיא דגמרא בהחולץ (לקמן יבמות דף מ: ושם) דלא כוותיה וקאמר נמי אמימר מוקי לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה ואין התלמוד רוצה לפשוט בעיא שלו מדברי אמימר:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הא דאיבעיא לן אשת אחי האם מן האם מהו ופשטיה לאיסורא - קשיא ליה אמאי נקט בברייתא אשת אחי האב מן האב ושבק אשת אחי האם מן האם דעדיפא מינה ומשתמעא אידך מינה, והא דאמרינן נמי בסמוך מאי שייר לימא שייר אשת אחי האם מן האם. אלא שבזה יש לי לומר דטפי ניחא ליה למימר שייר דר' חייא משום דמפרשן בהדיא (להלן יבמות כב, א) אחר כך מצאתי בתוס' ז"ל (ד"ה לא אסרו) שהגזרה הזו דכל שבנקבה ערוה גזרת האחרונים היתה ולא נגזרה בימי הראשונים, ולפיך לא נשנית אשת אחי האם מן האם בברייתא של עריות, ולפיכך מצי למימר דשייר אשת אחי האם מן האם. והא דאקשו שבסרי הויין דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשיטנא לאיסורא, משום דקים להו דכבר נגזרה בימי מר בריה דרבינא. ואם תאמר אם כן מאי פרכינן לעיל וכללא הוא והא חמותו ערוה כו' דדלמא אף באלו נגזרו. ויש לומר דכל הנך מותרות היו בכל זמן.

הכי איתא בכל הנוסחאות בת חמותו ערוה אשת בן אחיו מותרת - ולא ידעתי למה שנו כך ולא שנו בת חמותו ערוה אשת בן חמותו מותרת או בת חמיו ערוה אשת בן חמיו מותרת.

הא דאיבעיא להו אחות אבי האב ואשת אחי אבי האב - משום דלמטה ערוה, הוא הדין לאחות אבי האם ואחות אם האם דלמטה נמי ערוה. אלא משום דקא בעי למבעי בהדה אשת אחי אבי האב, דאלו מאם לאו ערוה למטה דידה, קא בעי הכי והוא הדין להנך, וחדא מנייהו נקט והא דאמרינן בסמוך (להלן יבמות כב, א) דהני תרתי דדמי להדדי חדא היא, הוא הדין נמי דהנך נמי והני כלהו דמו אהדדי וחדא חשיב להו, ואיכא למידק תפשוט ליה אשת אחי אבי האב לאיסורא מדרב וזעירי דאמרי לעיל אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק, כלומר שאשת אחי אבי האב מן האם מותרת אלמא דמן האב אסורה. ויש לומר דהכי קאמר רב לההיא מתניתא קאי, כלומר דבאותן השנויות בברייתא איכא ארבע מינייהו דיש להן הפסק, ואפשר דכיוצא בהן אפילו מן האב נמי שיש להן הפסק, כיון דאתפלג דרא. וכי האי גוונא אמרינן לקמן דהלכתא דיש להן הפסק דהא אמימר אכשר בהו. וכן פסק רבינו חננאל ז"ל, וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שלא כתבן לאסור.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף כ״א עמוד ב׳

מסכת יבמות דף כ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־446 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–122)עמוד

היעד שנמצא: יבמות דף כ״א ע״ב

פתיחה בקורא

מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

רב חסדא הכהןיבמות כא ע"ב