גמ' לספר תורה — דתורה קרויה נר שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ונשמה נקראת נר דכתיב (שם כ) נר (אלהים) נשמת אדם:
שמעתתיה בפומין — והוי כמאן דגמרינן מיניה:
מאי דהוה הוה — הואיל דלא קרעו בשעת מיתה תו לא קרעי:
למקרע לאלתר — בלא הספד:
לאותובי ס"ת אפורייה — ולומר קיים זה מה שכתוב בזה:
לא הוה נפיק פוריא מבבא — דזוטר הוה בבא:
מפוריא לפוריא — לתתו במטה אחריתא קטנה שתצא דרך הפתח:
אל עגלה חדשה — אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד:
פרוס בבא — שברו הפתח והרחיבוהו:
בבל גרמה לו — שאין שכינה שורה בחוץ לארץ:
טפח ליה אבוה — רב חסדא בסנדלא שטפח לו לרב נחמן על סנדלו כאדם שנוגע על רגל חבירו בחשאי כדי שלא ישמעו העומדים סביב מטתו דרב הונא ע"א הכהו בסנדלו:
לא תטרוד עלמא — לא תטרח בקושיות:
שהיה כבר — כלומר ההיא שעתא הוה ולא יותר ויש אומרים שהיה כבר בארץ ישראל ששרתה עליו רוח הקודש:
כי אסקוה להתם — לארץ ישראל לקוברו שכל הנקבר שם נקבר בלא חטא שנאמר העם היושב בה נשוא עון כדאיתא בכתובות (דף קיא.):
לדלויי רישין — דאדם חשוב היה והוה לן בושת לדלויי רישין:
ואתי להכא — דסבורין שהוא חי:
שלדו — גופו קיימת יוצאין:
לא סיימוה קמיה — דשלדו הוה קיימת:
רב הונא ריבץ תורה — כדאמרינן פרק שני דייני גזירות (כתובות דף קו.) כי קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו מכסי ליה ליומא באבקא:
רבי חייא ריבץ תורה — כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה:) אנא עבדי ליה לתורה דלא תשתכח מישראל:
מאן מעייל ליה — מי ילך להכניסו לקבורה אצל רבי חייא:
איתהפיכא ליה רצועה דתפילין — השחור בפנים דרצועה שחורה נראה בחוץ הלכה למשה מסיני:
איבעית — נבעת ונפחד:
זקפיה לארונא — דרב הונא לקמיה עמודא דנורא דלא ליזקיה:
