מסכת מועד קטן דף כ״ה עמוד א׳

גמ׳ · גמרא

1ואפי' חכם? והתניא: חכם שמת הכל קרוביו.

2הכל קרוביו סלקא דעתך?! אלא: הכל כקרוביו: הכל קורעין עליו, והכל חולצין עליו, והכל מברין עליו ברחבה! לא צריכא, דלאו חכם הוא.

3ואי אדם כשר הוא חיובי מיחייב למיקרע. דתניא: מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר.

4יבכה ויתאבל?! ערבונא קא שקיל מיניה?! אלא: מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה לו! דלאו אדם כשר הוא.

5אי דקאי התם בשעת יציאת נשמה חיובי מיחייב! דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע. למה זה דומה לספר תורה שנשרף, שחייב לקרוע!

6דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה.

7כי נח נפשיה דרב ספרא, לא קרעו רבנן עליה, אמרי: לא גמרינן מיניה. אמר להו אביי: מי תניא ״הרב שמת״? ״חכם שמת״ תניא. ועוד: כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא.

8סבור: מה דהוה הוה. אמר להו אביי, תנינא: חכם, כל זמן שעוסקין בהספד חייבין לקרוע. סבור למיקרע לאלתר, אמר להו אביי, תניא: חכם כבודו בהספידו.

9כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה. אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפוריי' והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.

10לא הוה נפיק פוריא מבבא, סבור לשלשולי דרך גגין. אמר להו רב חסדא, הא גמירנא מיניה: חכם, כבודו דרך פתח.

11סבור לאשנויי מפוריא לפוריא. אמר להו רב חסדא, הכי גמירנא מיניה: חכם כבודו במטה ראשונה. דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה, שנאמר: ״(שמואל ב ו״, ג) ״וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה״. פרוס בבא ואפקוה.

12פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה׃

13מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא (יחזקאל א, ג) היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים׃

14טפח ליה אבוה בסנדליה א"ל לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא מאי היה שהיה כבר׃

15כי אסקוה להתם. אמרו ליה לר' אמי ולר' אסי רב הונא אתי אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה השתא אתינן הכא אתא בתרין׃

16אמרו (ליה) ארונו בא ר' אמי ור' אסי נפוק ר' אילא ור' חנינא לא נפוק איכא דאמרי רבי אילא נפק ר' חנינא לא נפק׃

17דנפק מאי טעמיה דתניא ארון העובר ממקום למקום עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים דלא נפק מאי טעמא דתניא ארון העובר ממקום למקום אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים׃

18קשיין אהדדי לא קשיא כאן ששלדו קיימת כאן בשאין שלדו קיימת ורב הונא שלדו קיימת הוה דלא נפק לא סיימוה קמיה׃

19אמרי היכא נינחיה רב הונא ריבץ תורה בישראל ור' חייא ריבץ תורה בישראל הוה׃

20מאן מעייל ליה אמר להו רב חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי ומשמע ליה קמיה וידעי בעובדיה דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא׃

21עייליה הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה אמר ליה יהודה לחזקיה קום מדוכתיך דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא בהדי דקאים קם בהדיה עמודא דנורא חזייה רב חגא איבעית זקפיה לארוניה ונפק אתא והאי דלא איענש ענש משום דזקפיה לארוניה דרב הונא׃

22כי נח נפשיה דרב חסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו ר' יצחק מילתא דלרביה לא סבירא ליה אנן ניקום נעביד ליה׃

23סבור דלא למישלל קרעייהו אמר להו ר' יצחק בר אמי חכם כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה שוללין׃

24כי נח נפשי' דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם׃