מסכת מועד קטן דף כ״ה עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Moed Katan 25a, Chapter 3 VeEllu Megallechin
רש"י
גמ' לספר תורה - דתורה קרויה נר שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ונשמה נקראת נר דכתיב (שם כ) נר (אלהים) נשמת אדם:
שמעתתיה בפומין - והוי כמאן דגמרינן מיניה:
מאי דהוה הוה - הואיל דלא קרעו בשעת מיתה תו לא קרעי:
למקרע לאלתר - בלא הספד:
לאותובי ס"ת אפורייה - ולומר קיים זה מה שכתוב בזה:
לא הוה נפיק פוריא מבבא - דזוטר הוה בבא:
מפוריא לפוריא - לתתו במטה אחריתא קטנה שתצא דרך הפתח:
אל עגלה חדשה - אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד:
פרוס בבא - שברו הפתח והרחיבוהו:
בבל גרמה לו - שאין שכינה שורה בחוץ לארץ:
טפח ליה אבוה - רב חסדא בסנדלא שטפח לו לרב נחמן על סנדלו כאדם שנוגע על רגל חבירו בחשאי כדי שלא ישמעו העומדים סביב מטתו דרב הונא ע"א הכהו בסנדלו:
לא תטרוד עלמא - לא תטרח בקושיות:
שהיה כבר - כלומר ההיא שעתא הוה ולא יותר ויש אומרים שהיה כבר בארץ ישראל ששרתה עליו רוח הקודש:
כי אסקוה להתם - לארץ ישראל לקוברו שכל הנקבר שם נקבר בלא חטא שנאמר העם היושב בה נשוא עון כדאיתא בכתובות (דף קיא.):
לדלויי רישין - דאדם חשוב היה והוה לן בושת לדלויי רישין:
ואתי להכא - דסבורין שהוא חי:
שלדו - גופו קיימת יוצאין:
לא סיימוה קמיה - דשלדו הוה קיימת:
רב הונא ריבץ תורה - כדאמרינן פרק שני דייני גזירות (כתובות דף קו.) כי קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו מכסי ליה ליומא באבקא:
רבי חייא ריבץ תורה - כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה:) אנא עבדי ליה לתורה דלא תשתכח מישראל:
מאן מעייל ליה - מי ילך להכניסו לקבורה אצל רבי חייא:
איתהפיכא ליה רצועה דתפילין - השחור בפנים דרצועה שחורה נראה בחוץ הלכה למשה מסיני:
איבעית - נבעת ונפחד:
זקפיה לארונא - דרב הונא לקמיה עמודא דנורא דלא ליזקיה:
גמ׳ · גמרא
1ואפי' חכם? והתניא: חכם שמת הכל קרוביו.
2הכל קרוביו סלקא דעתך?! אלא: הכל כקרוביו: הכל קורעין עליו, והכל חולצין עליו, והכל מברין עליו ברחבה! לא צריכא, דלאו חכם הוא.
3ואי אדם כשר הוא חיובי מיחייב למיקרע. דתניא: מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר.
4יבכה ויתאבל?! ערבונא קא שקיל מיניה?! אלא: מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה לו! דלאו אדם כשר הוא.
5אי דקאי התם בשעת יציאת נשמה חיובי מיחייב! דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע. למה זה דומה לספר תורה שנשרף, שחייב לקרוע!
6דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה.
7כי נח נפשיה דרב ספרא, לא קרעו רבנן עליה, אמרי: לא גמרינן מיניה. אמר להו אביי: מי תניא ״הרב שמת״? ״חכם שמת״ תניא. ועוד: כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא.
8סבור: מה דהוה הוה. אמר להו אביי, תנינא: חכם, כל זמן שעוסקין בהספד חייבין לקרוע. סבור למיקרע לאלתר, אמר להו אביי, תניא: חכם כבודו בהספידו.
9כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה. אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפוריי' והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
10לא הוה נפיק פוריא מבבא, סבור לשלשולי דרך גגין. אמר להו רב חסדא, הא גמירנא מיניה: חכם, כבודו דרך פתח.
11סבור לאשנויי מפוריא לפוריא. אמר להו רב חסדא, הכי גמירנא מיניה: חכם כבודו במטה ראשונה. דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה, שנאמר: ״(שמואל ב ו״, ג) ״וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה״. פרוס בבא ואפקוה.
12פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה׃
13מתיב רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא (יחזקאל א, ג) היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים׃
14טפח ליה אבוה בסנדליה א"ל לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא מאי היה שהיה כבר׃
15כי אסקוה להתם. אמרו ליה לר' אמי ולר' אסי רב הונא אתי אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה השתא אתינן הכא אתא בתרין׃
16אמרו (ליה) ארונו בא ר' אמי ור' אסי נפוק ר' אילא ור' חנינא לא נפוק איכא דאמרי רבי אילא נפק ר' חנינא לא נפק׃
17דנפק מאי טעמיה דתניא ארון העובר ממקום למקום עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים דלא נפק מאי טעמא דתניא ארון העובר ממקום למקום אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים׃
18קשיין אהדדי לא קשיא כאן ששלדו קיימת כאן בשאין שלדו קיימת ורב הונא שלדו קיימת הוה דלא נפק לא סיימוה קמיה׃
19אמרי היכא נינחיה רב הונא ריבץ תורה בישראל ור' חייא ריבץ תורה בישראל הוה׃
20מאן מעייל ליה אמר להו רב חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי ומשמע ליה קמיה וידעי בעובדיה דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא׃
21עייליה הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה אמר ליה יהודה לחזקיה קום מדוכתיך דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא בהדי דקאים קם בהדיה עמודא דנורא חזייה רב חגא איבעית זקפיה לארוניה ונפק אתא והאי דלא איענש ענש משום דזקפיה לארוניה דרב הונא׃
22כי נח נפשיה דרב חסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו ר' יצחק מילתא דלרביה לא סבירא ליה אנן ניקום נעביד ליה׃
23סבור דלא למישלל קרעייהו אמר להו ר' יצחק בר אמי חכם כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה שוללין׃
24כי נח נפשי' דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם׃
תוספות
וכף כדא אארעא ואנח עליה ספר תורה - ונראה דאפילו הספר תורה מונח בגבוה ממנו לא שרי מדלא אותבוה לספר תורה בגבוה ממנו וכן פירשתי במנחות בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לב:). ושם הארכתי:
ורבי חייא ריבץ תורה וכו' - והקשה בתוספות הרב דמשמע בירושלמי שרב הונא מת קודם רבי חייא דאמר ליה לרבי חייא ארונו בא והכא משמע שרבי חייא מת קודם רב הונא ונראה לי דרב הונא אחר היה ואותו שבימי רבי חייא אין זה רב הונא תלמידו דרב ע"כ ומיהו קשה בירושלמי קאמר בעובדא דהכא רב הונא ריש גלותא ולפי הענין של הירושלמי היה משמע דזקפיה ר' חגא לארוניה דרב הונא כדי שלא יהא יושב אצל הצדיקים והכי איתא בפי' רבינו חננאל דרב הונא ריש גלותא:
חכם כיון שהחזיר פניו - פירוש חכם שמת כיון שהחזיר פניו אותו שקרע וגרסינן אפילו חכם שקרע על החכם כיון שהחזיר פניו שולל לאלתר דמשום כבודו של חכם הקורע התירו דגנאי הוא לצאת בבגד קרוע ולא נהיר':
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
אוקימנא למתני' באדם שאינו חכם ולא כשר ולא היה עומד שם בשעת יציאת נשמה. אבל בחכם ובכשר חייב לעולם אע"פ שלא היה שם.
דתניא חכם שמת הכל חייבין עליו כקרוביו הכל קורעין הכל חולצין והכל מברין והכל עומדין ברחבה.
ואי אדם כשר הוא אע"פ שאינו חכם חייב - דתניא מפני מה בניו ובנותיו של בני אדם מתים כשהן קטנים מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר.
שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו - ואי עומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב.
דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר העומד על אדם בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע למה זה דומה לס"ת שנשרף שחייב לקרוע.
כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה - אמרו לא גמרינן מיניה. אמר להו אביי מי תניא הרב שמת חכם שמת תניא. ועוד שמעתתיה בפומן כל יומא בבי מדרשא.
סבור מאי דהוה הוה - אמר להו אביי תניא חכם כבודו בהספדו.
כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאחותי ס"ת אפורייה אמר להו מלתא דבחייה לא סבירא ליה כו'.
לא הוה נפיק פורייה לבבא סבור לשלשולי כו' - ואסיקנא חכם כבודו להוציאו דרך פתחים ולא דרך גגות.
וכבודו במטה ראשונה ולא ממטה למטה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה. סתרו להו לבבי ואפקוה.
פתח עליה ההוא ספדנא ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו. וההיא דכתיב היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר מאי היה היה שכבר הוה.
תניא ארון העובר ממקום למקום עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
אוקימנא בששלדו קיימת - אבל אין שלדו קיימת לא: ירושל' בתחלת משקין (הלכה ה) תני ליקוטי עצמות אין אומרים עליהן קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. ואלו הן ברכת אבלים (מה שאומרים בשורה. אבל אומרים עליהן דברי קילוסין. אמרו מנחייה גבמה בבית הכנסת. אלו הן תנחומי אבלים מה שאומרים בשורה. אבל אומרין עליהן דברי קילוסין): אמרי מנחייה גבי ר' חייא שריבץ תורה כמותו. אמרי מאן ניעייליה. א"ר חנא אנא מעיילנא דאוקימתיה לתלמודא כד הוינא בר תמני סרי ולא חזי לי קרי ומשמע לי קמיה וידענא עובדיה.
יומא חד אתהפיכא ליה רצועא דתפילי ויתיב בתעניתא עייליה הוי גני יהודה בריה מימיניה וחזקיה משמאליה.
א"ל יהודה לחזקיה קום מדוכתיך דלאו אורח ארעא דקאי רב הונא אבראי - בהדיה דקם. קם בהדיה עמודא דנורא חזייה רב חגא איבעית זקף לארוניה דרב הונא ונפק. והא דלאו מיענשו דבי ריש גלותא משום דזקיף ארוניה דרב הונא.
מסכת מועד קטן דף כ״ה עמוד א׳
מסכת מועד קטן דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־601 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: מועד קטן דף כ״ה ע״א
פתיחה בקורא