לא שיעקר יעקב ממקומו — שהרי מצינו שקראו הקב"ה יעקב אחר זאת ברדתו למצרים שנאמר ויאמר אלהים לישראל ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (בראשית מו):
הנני עושה חדשה — בתר אל תזכרו ראשונות כתיב:
בתחלה אב לארם — לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד):
אב לכל העולם — אב המון גוים (שם יז):
שרי — לשון יחיד משמע שרתי:
מסדר שבחיה — דמעיקרא אשר בחרת בו בהיות שמו אברם ושמת שמו אברהם:
הדרן עלך מאימתי
היה קורא בתורה — פרשת ק"ש:
והגיע זמן המקרא — זמן ק"ש:
בפרקים — בין ההפסקות ולקמן מפרש להו במתניתין בין פרשה ראשונה לשניה בין שניה לשמע כו':
שואל מפני הכבוד — שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום:
ומשיב — שלום אם הקדימו לו ובגמרא פריך כיון דשואל פשיטא דמשיב:
ובאמצע — באמצע הברכה או הפרשה:
מפני היראה — אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו אבל מפני הכבוד לא:
ר"י — בגמרא מפרש פלוגתייהו:
בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק — בגמרא (ד' יד) מפרש טעמייהו:
והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה — דמשתעי בתלמוד תורה דכתיב (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם:
ויאמר אינו נוהג אלא ביום — דמשתעי בציצית שאינה נוהגת אלא ביום דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה (שבת כז:):
גמ' ש"מ מצות צריכות כוונה — שיהא מתכוין לשם מצוה ותקשה לרבה דאמר במסכת ראש השנה (כח.) התוקע לשיר יצא:
כוון לקרות — אבל לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכוין אלא לקרות בתורה בעלמא:
הא קא קרי — הא בקורא קא עסיק תנא ואתי דקתני היה קורא בתורה:
בקורא להגיה — את הספר אם יש בו טעות דאפילו לקריאה נמי לא מתכוין:
ככתבה — בלשון הקדש:
מדברים הדברים — דהוה ליה למכתב והיו דברים האלה (דברים ו׳:ו׳) למדרש שיקרא הדברים כסדרן ולא למפרע כגון ובשעריך ביתך מזוזות:
לימא קסבר ר' וכו' — מדאיצטריך ליה קרא לק"ש שתהא ככתבה סבירא ליה בשאר כל התורה בכל לשון נאמרה לקרות:
משום דכתיב שמע — דלא תדרוש שמע בכל לשון שאתה שומע כרבנן:
עד כאן — עד על לבבך:
