בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ק״י עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כבניםדעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות:

    בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל הארצות:

    מכירין את ישראלבכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:

    ואת אביהם שבשמיםשמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:

    שימי אתבתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:

    זה הלומד תורה בטהרהעליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:

    לעולם זאת על ישראלמקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:

    מאי דכתיב זאת התורהולא כתיב בה חוקה:

    עולה ומנחה מיבעי ליהדליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה כו':

    אין צריך לא עולה וכו'דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו:

    בתורת חטאתכגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה:

    שנת העובדעבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה שנתו שהוא ישן ולא ירא:

    אם מעט ואם הרבה יאכלמתן שכרו:

    ברבות הטובהקרבנות:

    רבו אוכליהכהנים:

    ומה כשרון לבעליולהקדוש ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה:

    לבעל הדיןלאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציום להקריב לו מנחה [וזה] ששמו כך ציום להקריב לו פרים וזה אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה':

    אחד המרבהלהביא קרבנות:

    כדי שתאמר אעשה רצונולהקריב לו קרבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו:

    לא לרצוני אתם זובחיםכלומר לא להנאותי שאיני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם:

    לרצונכםלצורך עצמכם לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך:

    לרצונכם זבוחושתהא כוונתכם לשחוט פרט למתעסק בסכין לחתוך דבר אחר ושחט בהמת קדשים שפסולה:

    מנין למתעסקבדבר אחר ושחט בהמת קדשים שהוא פסול:

    זו בידינו הואדמצוה לכוין דעתו:

    לרצונכם תזבחהושנה עליו הכתוב לעכב:

    מנחות 110 עמוד א

    1ונשבעות לה' צבאות״. הלכו לאלכסנדריא של מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים, שנאמר: ״(ישעיהו יט״, יט) ״ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים.

    2(ישעיהו יט, יח) ״עיר ההרס יאמר לאחת״, מאי ״עיר ההרס יאמר לאחת״? כדמתרגם רב יוסף: ״קרתא דבית שמש דעתיד למיחרב״, איתאמר דהיא חדא מנהון. וממאי דעיר ההרס״ לישנא דשימשא היא? דכתיב: ״(איוב ט״, ז) ״האומר לחרס ולא יזרח.

    3(ישעיהו מג, ו) ״הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ״ ״הביאי בני מרחוק״, אמר רב הונא: אלו גליות של בבל, שדעתן מיושבת עליהן כבנים. ״ובנותי מקצה הארץ״ אלו גליות של שאר ארצות, שאין דעתן מיושבת עליהן כבנות.

    4אמר רבי אבא בר רב יצחק, אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה, אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

    5איתיביה רב שימי בר חייא לרב: (מלאכי א, יא) ״ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה״. אמר ליה: שימי את?! דקרו ליה אלהא דאלהא.

    6״בכל מקום מוקטר מוגש לשמי״ בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

    7״ומנחה טהורה״ זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה.

    8(תהלים קלד, א) ״שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות״, מאי ״בלילות״? אמר ר' יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה.

    9(דברי הימים ב ב, ג) ״לעולם זאת על ישראל״, אמר רב גידל אמר רב: זה מזבח בנוי, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן.

    10ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.

    11אמר ריש לקיש: מאי דכתיב ״(ויקרא ז״, לז) ״זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם״ כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת, ואשם.

    12אמר רבא: האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם׃

    13אמר רבי יצחק מאי דכתיב ״(ויקרא ו״, יח) זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם:

    מתני׳ · משנה

    14נאמר בעולת בהמה (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובעולת עוף (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובמנחה (ויקרא ב, ב) אשה ריח ניחוח לומר: לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:

    גמ׳ · גמרא

    15אמר ר' זירא מאי קראה (קהלת ה, יא) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל׃

    16רב אדא בר אהבה אמר מהכא (קהלת ה, י) ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו:

    ברייתא

    17תניא אמר רבי שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב ״בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק״׃

    18ונאמר בשור הגס (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובעוף הדק (ויקרא א, ט) אשה ריח ניחוח ובמנחה (ויקרא ב, ב) אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים׃

    19ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לאמר (תהלים נ, יב) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ונאמר (תהלים נ, י) כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃

    20לא אמרתי אליכם זבחו. כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים שנאמר ״(ויקרא יט״, ה) לרצונכם תזבחהו׃

    21דבר אחר לרצונכם תזבחהו לרצונכם זבחו לדעתכם זבחו׃

    22כדבעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ״ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר״׃

    23אמר לו זו בידינו הוא לעכב מנין תלמוד לאמר לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו:

    24הדרן עלך הרי עלי עשרון, וסליקא לה מסכת מנחות.

    תוספות

    הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורהבפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא פליגי הא לן והא להו:

    ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבןמדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל. לא מצאתי יותר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה מאי דכתיב כו' ולא כתיב בה חוקהעיין לעיל דף יט ע"א ועיין באליהו רבה לשו"ע א"ח סימן א' ס"ק ט':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ק״י עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ק״י עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־610 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כבנים דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות:

    בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל הארצות:

    מכירין את ישראל בכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:

    ואת אביהם שבשמים שמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:

    שימי את בתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:

    זה הלומד תורה בטהרה עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:

    לעולם זאת על ישראל מקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:

    מאי דכתיב זאת התורה ולא כתיב בה חוקה:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 110a · Sefaria

    תוספות

    הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה בפרק קמא דקידושין (דף כט:) איכא למאן דאמר איפכא ואמרינן לא פליגי הא לן והא להו:

    ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן מדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל. לא מצאתי יותר:

    Tosafot on Menachot 110a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה מאי דכתיב כו' ולא כתיב בה חוקה עיין לעיל דף יט ע"א ועיין באליהו רבה לשו"ע א"ח סימן א' ס"ק ט':

    Gilyon HaShas on Menachot 110a · Sefaria

    בן יהוידע

    "הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק", אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב אֵלּוּ גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁדַּעְתָּן מְיֻשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם כְּבָנִים (ישעיה מג, ו). פירש רש"י ז"ל דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות. ויש להקשות במאי איירי? אם בענין הרחבת השכל דאמרו רבותינו ז"ל 'נשים דעתן קלה' הוה ליה למימר דעתן נוספת או רבה, ואומרו 'מְיֻשֶּׁבֶת' משמע דהזכרים אין להם טרדת השכל כמו הנקבות, ובאמת קחזינן להפך כי לזכרים יש להם טרדת השכל עשר ידות על הנקבות מאחר דפרנסת הבית עליהם יש להם טרדה גדולה במציאות הפרנסה אבל האשה יושבת בירכתי ביתה ואין לה טרדה בפרנסה שהאיש מביא ומניח לפניה. ונראה לי בס"ד דלשון בן ובת יאמר על זמן קטנותם שלא גדלו בשנים הרבה והבת יש לה טרדה גדולה בשביל נשואין שלה שמא לא יוכל אביה למצוא לה נדונייא ובמה תנשא ושמא תפול בחלק רע בליעל ושמא לא תמצא חן בעיני רואיה לישא אותה וכזאת וכזאת מחשבות שונות עוברים בלבבה ויהיה לבה טרוד בדבר זה, וגם אחר שתנשא עדיין לבה טרוד ודעתה מבולבלת שמא לא תתעבר וישא בעלה אשה אחרת אבל הזכר אין לו שום טרדה מדברים הן מצד הנשואין כי הוא לוקח ממון ואינו נותן הן מצד העקרות כי הוא מושל באשתו ואגידה ביה בכל אופן שיהיה.

    אָמַר לֵיהּ שִׁימִי אַתְּ. עיין רש"י ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד רב היה שמו אבא אך אפילו תלמידיו היו קורין אותו בשם אבא כמו שאמרו בסוף יומא (יומא פז.) אזיל אבא לקטל גברא, והטעם כי אבא הוא לשון אב שהוא לשון חשיבות שהיה אב בתורה וכן אַבְרֵךְ (בראשית מא, מג) 'דין אבא למלכא' וזהו שאמר ' שִׁימִי אַתְּ ' כלומר ראוי שתהיה נקרא בשמי שהוא אבא כי חכם גדול אתה ואיך דבר זה יהיה נעלם ממך.

    דְּקָארוּ לֵיהּ "אֶלָהָא דְּאֶלָהָא". נראה לי בס"ד ידוע בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל לא יש אמצעי לכן נקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' אבל לגבי אומות העולם יש אמצעי ולכן נקרא לגבי דידם 'אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים' הם השרים שלהם. והנה הגויים שיושבים מצור כלפי מערב שאין מכירין בכבודן של ישראל חושבים שגם לגבי ישראל נקרא 'אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים' ולא נקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל' ולכן אמר דקרו ליה אֶלָהָא דְּאֶלָהָא אבל מִצּוֹר וְעַד קַרְתָּגְנִי מכירים בכבודן של ישראל ומודים דנקרא 'אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל'.

    נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה נראה לי בס"ד נרמז זה באותיות 'מנחה' דהנושא אשה נקרא אָדָם [45] שהוא מספר 'מה' ירמוז באותיות מנחה וכשלומד תורה זוכה לחן דכתיב 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' (משלי ה, יט) שמעלה חן על לומדיה (ערובין נד:) וזה החן נרמז גם כן באותיות 'מנחה' שהוא 'חן מה' אך מ"ם של 'מה' נרמזה קודם ח' של חֵן לרמוז ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה. ובזה יובן מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵהֳ' (משלי יח, כב) תחלה מָצָא אִשָּׁה ואחר כך יִמְצָא ' טוֹב ' זו תורה דכתיה כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב) ועל פי זה יָּפֶק רָצוֹן מֵהֳ ' כי שם הוי־ה ביושר תחלה שם י־ה המאיר באיש ואשתו בנשואין ואחר כך ו־ה שרומזים לתורה שבכתב שהיא ה' ספרים ותורה שבעל פה שהיא ששה סדרים ולכן ו־ה לשון שמחה כי פִּקּוּדֵי הֳ' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (הלים יט, ט).

    "לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב מִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן (דברי הימים ב' ב, ג). יש להקשות מה שייכות יש לדרשה זו עם דרשה הקודמת? ונראה לי בס"ד דקשיא ליה לתלמודא בדרשה הקודמת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה כְּאִלּוּ עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה, והלא עבודה בלילה ליכא גם בזמן שבית המקדש קיים? לכך הביא דמזבח יש למעלה ומיכאל מקריב עליו קרבן ושם למעלה אין הפרש בין יום ללילה דאין להם חושך ואיכא עבודה גם בלילה. ומה שאמרו דברי רבי יוחנן דאמר ' כְּאִלּוּ נִבְנֶה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם ' גם בזה יש סמך למאמר דלעיל דקשיא ליה איך קאמר כאלו עוסקים בעבודה והלא הם עוסקים בתורה בכל מקום ואם חשיב עסק התורה עסק עבודת קרבנות נמצא מקריבים חוץ לבית המקדש ואסור משום שחוטי חוץ! לכך הביא הא דרבי יוחנן 'כְּאִלּוּ נִבְנֶה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם' נמצא על ידם נעשה לבית המדרש וכל מקום שלומדים בו דין בית המקדש והוה ליה מקריב בבית המקדש.

    כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה, וְלֹא מִנְחָה, וְלֹא חַטָּאת, וְלֹא אָשָׁם (ויקרא ז, לז). נראה לי בס"ד לדרשת ריש לקיש דקאמר ' כְּאִלּוּ ' בכף הדמיון אין זה עולה ומנחה ממש אבל רבא סבירא ליה עולה ומנחה ממש לזה אמר אֵינוֹ צָרִיךְ עוד לעשות עוֹלָה וּמִנְחָה דדי לו בזה ונקיט עוֹלָה בתחלה לא מבעיא עולה דכולה כליל ואין בזה הפסד לכהנים אלא אפילו קרבנות דאיכא בהו הפסד לכהנים אינו צריך להביא עוד.

    לְלַמְּדֶךָ שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם (ויקרא א, ט) (ויקרא ב, ב). עיין מה שכתבתי בס"ד במסכת שבועות עיין שם. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל בקדושין (קדושין לט:) ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכתב הרב ערבי נחל בשם השל"ה ז"ל גם שמירת מצות לא תעשה נחשבים למעשה במה שמתעורר האדם לחשוק הדבר ההוא בלבו ומתעורר ואומר הנני מניח לעשות בשביל שצוני הבורא יתברך שמו כהא דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר אלא יאמר אפשי ואפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי! עד כאן דבריו עיין שם. נמצא הביטול שמבטל חשקו ותאותו בעבור גזירת השם יתברך חשיב מעשה ולכן נותנים לו שכר כעושה מצות עשה. וזהו שאמר אֶחָד הַמַּרְבֶּה שעושה מצוות עשה שבהם מרבה כוחות הקדושה ומרבה כח היצר הטוב וכח הנפש שלו וְאֶחָד הַמַּמְעִיט ששומר מצות לא תעשה שממעיט כח היצר הרע והתאוה שבו בעת שמבטל חשקו ותאותו שכר אחד להם דזה גם כן חשיב עשה מצוות עשה אך בתנאי שֶׁמְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם רצונו לומר הא דמבטל חשקו ותאותו הרעה לאו משום מורא בשר ודם או שאר סיבות אלא בשביל כבודו יתברך שצוהו שלא לעשות איסור זה. או יובן על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (נזיר כג:) גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה, ומצינו גבי אהרן הכהן ע"ה וגבי יעל שקבלו שכר על מעשה עבירה בשביל שהיתה כונתם לשם שמים וזהו שאמר אֶחָד הַמַּרְבֶּה במצות אשר צוה ה' לעשות אותם וְאֶחָד הַמַּמְעִיט שעושה מצות שצוה ה' שלא לעשותם ונמצא ממעיט בשמירת הלאוין כאשר עשה אהרן הכהן ע"ה בעגל ויעל בסיסרא ואליהו זכור לטוב בשחוטי חוץ וכיוצא גם זה מקבל שכר אך בִּלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם שתהיה עבירה לשמה. ואומרו ' יְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם ' דאותיות לֵב עם אותיות שָּׁמַיִם יהיה מהם תיבת 'משלבים' שיכוין האדם במצות לשלב שם הוי־ה עם שם אדנ־י בסוד יאהדונה‏־י שהם סוד קודשא בריך הוא ושכינתיה או אותיות לֵב עם אותיות שָּׁמַיִם יהיה מהם צירוף 'ישלם מ"ב' שישלים שם בן מ"ב בכונתו. או יובן שמים אש ומים הפכיים הם ועושים שלום זה בזה שדרים יחד בשביל לקיים רצון הבורא יתברך שטרף אש ומים ועשה מהם שָּׁמַיִם כן בלב האדם יש משכן ליצר הטוב ומשכן ליצר הרע והם הפכיים אך הצדיק יעשה שיהיה שלום ביניהם כמו שאמרו (בראשית רבה מג, א) גבי אברהם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט, ח) לִבּוֹ לא נאמר אלא לְבָבוֹ רצונו לומר יצר הטוב ויצר הרע ביחד וזהו יְּכַוֵּן תכונת לִבּוֹ שיש בו שני הפכיים כמו שָּׁמַיִם שהם מאש ומים דהפכיים הם ועושים שלום ביניהם וכמו שאמרו המפרשים על מ"ש עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ.

    רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה אָמַר מֵהָכָא: "בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ, כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו" (קהלת ה, י). פירש רש"י ז"ל 'לִבְעָלֶיהָ' זה הקדוש ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה והיינו כי המעשה גלויה לכל אך הכוונה והשמחה אין רואה אותה אלא הקדוש ברוך הוא והוא רואה הכוונה והשמחה של זה הממעיט בשמחה כמו אותו המרבה לכן אחד המה בשכרן במתנה לחיים בארץ החיים. ודע כי שמעתי שהקשה עטרת ראשי הרב מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה לתלמידים למה ליה לתלמודא הני קראי, והלא למדנו זה מדכתיב ג' פעמים 'רֵיחַ נִיחֹחַ' בבהמה ובעוף ובמנחה וכנזכר במשנה (משנה מנחות יג, יא)? ותירץ להם קרא דמתוקה שנת העובד בא ללמד אפילו אם הוא עני והביא קרבן עני אך אותו זמן היה עשיר באמת כגון שנפלה לו ירושה במקום אחר ועדיין לא ידע בה אפילו הכי קרבנו רצוי ויש לו שכר ופסוק 'בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה' בא ללמד על עני שהביא קרבן עשיר אף על פי שהוסיף על חיוב שלו עם כל זה צריך שיכוין לבו לשמים ולא יועיל לו יתרון זה שהביא תוספת על החיוב שלו יען כי 'בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה' שהביא קרבן עשיר אף על פי ד'רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ' הכהנים עם כל זה 'מַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו' הקדוש ברוך הוא 'כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו' שזה היה מתכוין לטובה וזה העיקר ובעבור הכוונה שאין נראית אלא לעיני השם יתברך ישפיע לו שפע טובה וברכה וחיים. סליק מסכת מנחות

    Ben Yehoyada on Menachot 110a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ק״י, עמוד א׳, בהיקף של כ־610 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 125 מילים

      נפתחת ב״ונשבעות לה' צבאות״. הלכו לאלכסנדריא של מצרים…״

    2. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״(ישעיהו יט, יח) ״עיר ההרס יאמר לאחת״,…״

      חכמים: רב יוסף.

    3. קטע 336 מילים

      נפתחת ב״(ישעיהו מג, ו) ״הביאי בני מרחוק ובנותי…״

      חכמים: רב הונא.

    4. קטע 439 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אבא בר רב יצחק, אמר…״

      חכמים: רבי אבא בר רב, רב חסדא, רב יהודה, רב ומקרטיגני, אבא.

    5. קטע 531 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רב שימי בר חייא לרב: (מלאכי…״

      חכמים: רב שימי בר חייא.

    6. קטע 631 מילים

      נפתחת ב״״בכל מקום מוקטר מוגש לשמי״ בכל מקום…״

      חכמים: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    7. קטע 712 מילים

      נפתחת ב״״ומנחה טהורה״ זה הלומד תורה בטהרה, נושא…״

    8. קטע 833 מילים

      נפתחת ב״(תהלים קלד, א) ״שיר המעלות הנה ברכו…״

    9. קטע 924 מילים

      נפתחת ב״(דברי הימים ב ב, ג) ״לעולם זאת…״

      חכמים: רב גידל.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא ז,…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: האי לעולה למנחה״ עולה ומנחה…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יצחק מאי דכתיב (ויקרא ו,…״

      חכמים: רבי יצחק.

    14. קטע 1435 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ נאמר בעולת בהמה (ויקרא א, ט)…״

      חכמים: רבה.

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר ר' זירא מאי קראה (קהלת…״

      חכמים: רבה.

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״רב אדא בר אהבה אמר מהכא (קהלת…״

      חכמים: רב אדא בר אהבה.

    17. קטע 1728 מילים

      נפתחת ב״תניא אמר רבי שמעון בן עזאי בוא…״

      חכמים: רבי שמעון.

    18. קטע 1835 מילים

      נפתחת ב״ונאמר בשור הגס (ויקרא א, ט) אשה…״

      חכמים: רבה.

    19. קטע 1944 מילים

      נפתחת ב״ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לאמר…״

    20. קטע 2024 מילים

      נפתחת ב״לא אמרתי אליכם זבחו. כדי שתאמר אעשה…״

    21. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״דבר אחר לרצונכם תזבחהו לרצונכם זבחו לדעתכם…״

    22. קטע 2220 מילים

      נפתחת ב״כדבעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק…״

      חכמים: רב הונא, שמואל.

    23. קטע 2313 מילים

      נפתחת ב״אמר לו זו בידינו הוא לעכב מנין…״

    24. קטע 249 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך הרי עלי עשרון, וסליקא לה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ק״י ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026