כבנים — דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות:
בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל הארצות:
מכירין את ישראל — בכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:
ואת אביהם שבשמים — שמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:
שימי את — בתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:
זה הלומד תורה בטהרה — עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:
לעולם זאת על ישראל — מקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:
מאי דכתיב זאת התורה — ולא כתיב בה חוקה:
עולה ומנחה מיבעי ליה — דליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה כו':
אין צריך לא עולה וכו' — דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו:
בתורת חטאת — כגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה:
שנת העובד — עבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה שנתו שהוא ישן ולא ירא:
אם מעט ואם הרבה יאכל — מתן שכרו:
ברבות הטובה — קרבנות:
רבו אוכליה — כהנים:
ומה כשרון לבעליו — להקדוש ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה:
לבעל הדין — לאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציום להקריב לו מנחה [וזה] ששמו כך ציום להקריב לו פרים וזה אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה':
אחד המרבה — להביא קרבנות:
כדי שתאמר אעשה רצונו — להקריב לו קרבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו:
לא לרצוני אתם זובחים — כלומר לא להנאותי שאיני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם:
לרצונכם — לצורך עצמכם לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך:
לרצונכם זבוחו — שתהא כוונתכם לשחוט פרט למתעסק בסכין לחתוך דבר אחר ושחט בהמת קדשים שפסולה:
מנין למתעסק — בדבר אחר ושחט בהמת קדשים שהוא פסול:
זו בידינו הוא — דמצוה לכוין דעתו:
לרצונכם תזבחהו — שנה עליו הכתוב לעכב:
