קודם שנברא העולם — נגזר עליהם להבראות להיות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור (תהלים קה) ראויה היתה תורה להינתן לסוף אלף דור וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו:
רבה אמונתך — רבה תהלתך עליהן:
כרסיה — משמע כסא אחד:
כרסון רמיו — שני כסאות הוטלו נתקנו לישב עליהן:
שכינה חול — להושיב אדם בצידו:
כלך מדברותיך — חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות שהן הלכות עמוקות:
קילל ישעיה את ישראל — כלומר נתנבא עליהן י"ח פורעניות:
ירהבו — יתגאו:
שש מאות סדרי משנה — היו בימיהן:
לחם אלו בעלי הש"ס — שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם:
בעל שמועות — ששמע הלכות פסוקות מרבותיו ושגורות בפיו:
ראוי לישב בישיבה — וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה:
כדרבי אבהו — להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים:
למעלה נושאין פנים בעבורו לדורו — שהכל ניזונין בזכותו כגון רבי חנינא בן דוסא כדאמרינן בעלמא (תענית דף כד:): כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני:
למטה — מלכי האומות מכבדין אותן בשבילו כגון ר' אבהו שהיה חשוב בבית המלך כדאמרינן במסכת סנהדרין (דף יד.): דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה כו':
שראוי למסור לו כו' — כגון אב"ד לבו דואג בקרבו:
תעלי — שועלים:
כי יתפש איש באחיו — הכתוב היה מגנן לומר שלא היו יודעין להשיב לשואלים הלכה:
שבני אדם מתכסין בהן — נחבאין שלא ישאלו להן לפי שאין בקיאין בהן:
ישנן תחת ידך — כלומר אתה בקי בהן:
אא"כ נכשל בהם — כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם ראשונה ושניה הוא נותן לב לעמוד על שמועתו:
לא אהיה — איני רגיל להיות:
דלמא — האי נמי לאו משום דאנשי אמנה היו אלא דאי הוה אמר גמירנא הוו אמרי ליה אימא לן והוא לא הוה ידע:
