ראשי חדשים - אין בו ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס' ראש השנה (ד' כג.) גבי משואות משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ושמעתי מפי מורי הזקן ז"ל שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל (תוספות. ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הקב"ה שכרן של נשים בעולם הזה שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ולעוה"ב הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי ע"כ) ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה (שמואל א כ׳:י״ט) ותרגם יונתן ביומא דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי דקאמר ליה מחר חודש וקרי ליה לערב ר"ח יום המעשה אלמא ראש חדש לאו יום המעשה הוא ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד:

ולרב אשי - דאמר זה הכלל דמתני' לאתויי נמי תשעה באב דאית ביה מוסף תפלת עננו:

מתני' מני כו' חל להיות כו' - גבי תשעה באב תניא לה בשמעתא בתרייתא דמס' תענית:

קורא אחד ומפטיר אחד - הקורא הוא הוי המפטיר:

סימנא בעלמא - הא דהדר נקיט ליה בזה הכלל סימנא יהיב לן כו':

כל דטפי מילתא מחבריה - כל יום העודף דבר מחבירו:

לא אסרה תורה - בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבהכ"נ דוגמת של מקדש:

לא בעי מטרח צבורא - שאם ילך יעמדו מפניו:

פישוט ידים ורגלים - כשהיה נופל על פניו ושאר הצבור לא היו עושין כן:

לא משני - לא היה רוצה לשנות ממנהגו:

ואיבעית אימא - לא היה רגיל ליפול על פניו כלומר שהיה אדם חשוב ואינו נופל על פניו:

אא"כ נענה - כלומר אא"כ בטוח במעשיו שהוא נענה בתפלתו:

למה זה אתה נופל על פניך - אלמא אין לו לעשות:

קידה - האמורה בכל מקום אינה אלא על אפים:

ארצה - משמע כולו שטוח ארצה:

אחוי קידה - נועץ גודליו ונשען עליהם ושוחה עד שנושק את הרצפה וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא:

הטיח דברים כלפי מעלה - במסכת תענית עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך:

הא והא גרמא ליה - לפי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה:

מגילה 22 עמוד ב

1מיפק לא נפקי.

2ת"ש זה הכלל: כל שיש בו ביטול מלאכה לעם, כגון תענית צבור ותשעה באב קורין ג'׃

3ושאין בו ביטול מלאכה לעם, כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ד' שמע מינה.

4אמר רב אשי, והא אנן לא תנן הכי: זה הכלל, כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה. לאתויי מאי? לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב!

5ולרב אשי מתניתין מני? לא תנא קמא ולא רבי יוסי, דתניא: חל להיות בשני ובחמישי קורין ג' ומפטיר אחד. בשלישי וברביעי קורא אחד ומפטיר אחד. רבי יוסי אומר: לעולם קורין ג' ומפטיר אחד!

6ואלא, קשיא ״זה הכלל״! לא, לאתויי ראש חודש ומועד.

7הא בהדיא קתני לה: בראשי חדשים ומועד קורין ארבעה!

8סימנא בעלמא יהיב, דלא תימא יו"ט וחולו של מועד כי הדדי נינהו, אלא נקוט האי כללא בידך: כל דטפי ליה מילתא מחבריה, טפי ליה גברא יתירא.

9הלכך בר"ח ומועד, דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה. ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה. ביוה"כ דענוש כרת ששה. שבת, דאיכא איסור סקילה שבעה.

10גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור, קם קרא בספרא. פתח בריך, חתם ולא בריך. נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה. מ"ט רב לא נפיל על אפיה?

11רצפה של אבנים היתה, ותניא: (ויקרא כו, א) ״ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה״. ״עליה״ אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש. כדעולא, דאמר עולא: לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד.

12אי הכי מאי איריא רב, אפילו כולהו נמי! קמיה דרב הואי.

13וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על אפיה! לא בעי למיטרח ציבורא. ואיבעית אימא: רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד, וכדעולא. דאמר עולא: לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד.

14וליפול על אפיה, ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים! לא משני ממנהגיה.

15ואיבעית אימא: אדם חשוב שאני, כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון, דכתיב: ״(יהושע ז״, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו']׃

ברייתא

16תנו רבנן קידה על אפים שנאמר ״(מלכים א א״, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן הוא אומר (מלכים א ח, נד) מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר ״(בראשית לז״, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃

17לוי. אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע׃

18והא קא גרמא ליה. והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה׃

19אמר רב חייא בר אבין: חזינא להו לאביי׃

תוספות

ושאין בהן ביטול מלאכה כגון ראש חדש קורין ארבעה - וקשיא דהא בפרק אין דורשין בחגיגה (דף יח. ושם) אמרינן ראש חדש יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה וי"ל דודאי מותר הוא בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה לפי' שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל:

ולרב אשי מתני' מני לא תנא קמא ולא רבי יוסי דתניא כו' רבי יוסי אומר לעולם קורין שלשה ומפטיר אחד - וא"ת דלמא ר' יוסי היא והכי קאמר לעולם קורין שלשה והרביעי דהוי מפטיר אחד ולא בעי למימר אחד מן השלשה וי"ל דכי היכי דלת"ק ליכא למימר מפטיר אחד דהיינו רביעי דהא הוא ממעט בט' באב שהוא בשלישי וברביעי יותר משני וה' דעלמא וא"כ מסתמא לא יחמיר בט' באב שהוא בב' וה' לקרות רביעי ואינו מחמיר לקרות אלא להפטיר הכי נמי לר' יוסי הוי המפטיר אחד מן השלשה שקראו:

ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוא דעבד כדעולא - וקשה וכי לא היה יודע דמצי לשנויי הכי וכי ס"ד מעיקרא שיהא אסור בלא פישוט ידים ורגלים וי"ל דמעיקרא אסר ליה מדרבנן בלא פישוט ידים ורגלים ובסוף קאמר ואיבעית אימא אין אסור מדרבנן ורב פישוט ידים ורגלים הוא דעביד דאסור מן התורה ומיהו קשה ללישנא קמא דאסור מדרבנן בלא פישוט ידים ורגלים יש לתמוה על בתי כנסיות שלנו שיש בהן רצפה היאך נופל שליח צבור על פניו ונראה לי דמצלי אצלויי ובהכי שרי והכי נמי משמע בסמוך דמייתי ההיא דפרק אין עומדין דברכות (דף לד: ושם) דחזינן להו לאביי ורבא דמצלי אצלויי כן פירש רב האי גאון:

אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו -בירושלמי מפרש היכא שמתפלל בשביל הצבור אבל בינו לבין עצמו שפיר דמי:

קידה על אפים - לא מכח הקרא הוא מפיק לה דהא כתיב נמי (ישעיהו מ״ט:כ״ג) אפים ארץ ישתחוו לך אלא הכי גמיר ליה מרביה דגבי לשון קידה שייך אפים:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

מתני' ביו"ט חמשה וביוה"כ ששה וכו' ואסיקנא נקוט האי כללא בירך כל דטפי מלתא מחבריה טפי בה גברא יתירא בר"ח ובמועד דאיכא קרבן מוסף קורין ד' ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה ה' ביוה"כ דענוש כרת ו' בשבת דאיסורו בסקילה ז':

גופא רב איקלע לתענית צבור קם קרא בספרא במקום כהן ואפילו רב אמי ורב אסי כהני חשיבי מיכף הוו כייפי ליה ושמואל דהוא כהן לא הוה התם פתח בריך חתים לא בריך. נפל כ"ע אאפייהו ורב לא נפל משום דרצפה של אבנים הוות קמיה דתניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם. פי' רצפה כדכתיב על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת וכדתנינן עמוד והפג על הרצפה וברצפה של אבני בית המקדש אתה משתחוה ולא ברצפה זולתי המקדש ואקשינן אי הכי לכ"ע אסיר ופרקינן קמיה דרב הואי איבעית אימא פישוט ידים ורגלים הוה עביד רב וכדעולא דאמר לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים.

איבעית אימא אמאי לא נפיל רב אאפיה משום דר' אלעזר דאמר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בצבור אא"כ נענה כיהושע בן נון שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו':

ת"ר קידה על אפים כריעה על ברכים השתחויה פישוט ידים ורגלים - וכולהו מקראי.

לוי אחוי קידה קמיה דר' ונפל ואיטלע והאי גרמא ליה והא"ר אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה כו' ואסיקנא בתחלת ר' ישמעאל רבי אמי בשם רבנן דתמן לא התירו השתחויה אלא לתענית צבור ובלבד על הצד. ר' ינוי זעירא בשם אבהתיה כל מי שיפול על פניו ואינו כשר כיהושע [שאם יפול על פניו] יאמר לו מן השמים קום לך אל יפול ובלבד יחיד על הצבור. רב מפקד בבי' רב אחא. ורב [אמי] מפקד לאינש בייתיה כד דהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון. ר' יונה ורב אחא רבעין על סטרהון. אמר ר' שמואל חמית ר' אבהו רבע כי אורחיה.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מגילה דף כ״ב עמוד ב׳

מסכת מגילה דף כ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־402 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–32)עמוד

היעד שנמצא: מגילה דף כ״ב ע״ב

פתיחה בקורא