מסכת יבמות דף מ׳ עמוד ב׳

הוא אסור כו' כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו וגזרינהו רבנן בחלוצתו:

בזמן שהיא קיימת אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

באביו משום כלתו:

ובאבי אביו משום כלת בנו. אע"ג דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו משניות דרבנן היא ואפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה:

בבנו משום אשת אב:

בבן בנו משום אשת אבי אביו שהיא מן השניות:

באחיו משום אשת אח:

בבן אחיו משום אשת אחי אביו:

אבל אמה ואם אמה לא והא דתנן בפרק ב' (לעיל יבמות כג:) אחד חולץ ואחד מייבם אלמא שרי באחותה שאני התם משום דאימור דידיה איתרמי ליה והא נמי דתנן לקמן בפרקין (יבמות דף מא.) החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה היינו דיעבד:

וליתני אחין מותרין בכולן קשיא הא דלא קאמר אלא שמע מינה דלא גזרו שניות בחלוצה היינו משום דלקמן מסיק דגזרו ולא שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שניה אלא הני דאורייתא לחוד:

אמימר מוקי לה כו' כל סוגיא דשמעתין דלא כאמימר כדפרשתי לעיל (יבמות דף כא: ד"ה אמימר):

בבן בתו לאו משום חולץ לא בעי לאוקמי בבן בתו דסבא דומיא דבן בנו דלא מיירי בבן בנו דסבא דא"כ הויא ליה אשת אחי אביו דאורייתא:

שמע מינה גזרו שניות בחלוצה והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר ומיהו רבי חייא דקתני מנינא קשה דלא תנא בן אחותו ובן אחיו מן האם ויש לומר דלא תנא אלא ארבע כנגד ארבע של דברי תורה:

מתניתין מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו. פירש רש"י ז"ל כגון שהיהת לאה נשואה לראובן ורחל אחותה נשואה לנכרי דעלמא ולו אשה אחרת כיון שחלץ שמעון ללאה יבמתו נאסרה ברחל וצרתה. והקשו עליו (עיין רמב"ן) דאם כן מצינו צרה שלא במקום מצוה וקיימא לן דאין צרה אלא מאחר כדאמרינן בריש מכלתין (ח, א). ועוד דאפילו הלכה חלוצה עצמה ונשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת צרתה ודאי שריא דלא עדיפא חלוצה מגרושה וצרת גרושה מישרא שריא, ומעתה אתה דן קל וחומר לקרובת חלוצת צרה חלוצה שלא במקום מצוה שריא צרת קרובה חלוצה לא כל שכן. אלא הכי פירושו כגון שהיהת לאה נשואה לראובן ורחל אחותה וזלפה נשואות לשמעון אחיו ומת ראובן וחלץ לה יהודה מעתה רחל אחותה אסורה לו וצרתה עמה והכי איתא בפרק ד' אחין (יבמות כז, א).

אמימר מוקי לה בבר ברא דחולץ וקסבר גזרו שניות בחליצה והא דלא מוקי לה בבר ברא דסבא כדמוקי בנו ובן בנו דמתניתין, משום דאינהו דאורייתא נינהו ור' חייא בשניות תני להו. ועוד דהא תני אחיו ובן אחיו ואי אפשר לך לומר דהיינו אחין מן האם כדמתרצינן בהנהו דמתניתין משום דדברי תורה קרי להו בדר' חייא.

כך היא גירסת הספרים וכן בספרי הגאונים ז"ל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרי בה רבנן הך דלא אזלה בהדה לבי דינא לא גזרו בה רבנן. וכן גרש"י ז"ל ופירש הוא ז"ל כשלאה חולצת הולכת עמה רחל אחותה וסבורין העם לומר שרחל הוא שחלץ ואם בא לישא צרת רחל יאמרו שצרת חלוצה מותרת אבל כשלאה חולצת אין זלפה צרתה הולכת עמה, ולפי' אם בא לישא אחות זלפה לא אמרינן שאחות חלוצה נסיב. ואף ר"ח ז"ל כן פירש. ואינו מחוור דאם כן אחות חלוצה תאסר לעולם, דהא אתו למימר שזו היא חלוצתו, וחלוצה חוזרת לחולץ ואנן תנן אחותה בזמן שהיא קיימת. ויש מרצים דכל דתקון כעין דאורייתא תקון ואי אפשר להחמיר ולאסור בחלוצה טפי מבגרושה, ואלו אחות גרושתו לאחר מיתת גרושה שריא. ורבותינו בעלי התוס' ז"ל (מא, א בד"ה הך) גורסין הך דאזלא בהדיה לבי דינא והך דלא אזלא בהדיה לבי דינא, כלומר לאה שהלכה עמו לבית דין ונעשה בה מעשה גזרו בה לאסור קרובותיה, אבל צרה דידה דלא אזלה לבית דין ולא נעשה בה מעשה לא גזרו לאסור קרובותיה, אבל צרה דידה דלא אזלה לבית דין ולא נעשה בה מעשה לא גזרו לאסור קרובותיה. ולפי פירוש זה נראה דלא גרסינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דברישא דהיינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מאי רישא וסיפא איכא אלא ה"ג מאי שנא ואמאי דסליק מינה קאי דמדקא דחינן ותסברא חליצה דאורייתא היא קא מהדר ומאי שנא דלא גזרינן בה כדגזרינן בחליצה עצמה. ואי נמי יש לעמוד גירסת הספרים וה"ק מאי שנא רישא דרישא דהיינו החולץ ליבמתו אסור בקרובותיה, ומאי שנא סיפא דרישא דהיינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. ולענין הבא על צרת חלוצה פסק רבינו אלפסי ז"ל כר' יוחנן דר' יוחנן וריש לקיש קיימא לן כר' יוחנן בר מהני תלת דאמרינן לעיל (יבמות לו, ב) ואף על גב דקאי שמואל הכא כריש לקיש, הא איפליגו עלה רב אחא ורבינא בריש פרק קמא (י, ב) חד אמר בכרת כריש לקיש וחד בעשה כר' יוחנן, וקיימא לן בכל התורה כולה כרבינא לקולא, ואף על גב דרב אשי קאי התם כריש לקיש, רבינא דבהדי אב אחא קיימא לן כותיה אפילו לגבי רב אשי דבתרא הוא. וכך כתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל, ור"ח ז"ל כן פסק בפרקין. קמא (והר"א אב ב"ד) [והראב"ד, עפ"י רמב"ן בחי' ובספר הזכות] ז"ל פסק כרב אשי.

איבעי להו גזרו שניות וכו' וליתני האחין מותרין בכולן פי' ליתנינהו לכלהו אמה ואם אמה ואם אם אמה וליתני האחין מותרין בכולן והשתא הוי תאני כוליה איסורא וכוליה היתירא קשיי' פי' דודאי ק"ק דהכי הוה עדיף לברורי ומיהו למאי דק"ל דגזרו שניות כעריות כדאסיק לקמן דאמרי' דפשיט' ליה לתנא שגזרו שניות כעריות והא רמיזא לה במתני' דדחויי כדלקמן דדחי ליתנינהו ומ"ה לא בעיא לתריצו הכא וקתני עריות לחוד משום היתרא דאחין מ"ה רב"ה ז"ל:

מאי לאו משום דהויא ליה כלת בנו וא"ת וכיון דמשום מיתנא מיתסרן היכי איצטריך תנא למתנא משום חולץ לחוד י"ל דאע"ג דלא צריך להא אצטריך למילף מינה לעריות ושניות דעלמא דשייכי משום חולץ לחודיה כגון בן בנו או אחיו מן האם או אבי אמו:

ופרקי משום מיתנא דהויא לה כלת בנו פי' ואיסור קורבא דאית לה מני ואזיל אע"ג דהשתא לא איירי אלא משום מאי דאסירא משום חולץ:

אמימר מוקים לה בבר ברא דאבא פי' דהא דקתני ובבנו ובנו לאו אחולץ קאי אלא על אביו דקתני רישא קאי והכא קאמר ואסורה באביו ובבנו של אביו שהוא החולץ ובן בנו של אביו שהוא בן החולץ והיינו דפרכי דא"כ היינו אחיו ובן אחיו דקתני בתר הכי:

אמימר אוקים לה משום חולץ פי' משום אבי אביו וקסבר גזרו שניות כעריות וא"ת אמאי לא מתרצי' כדלעיל דמוקים לה בבר ברא דאבא י"ל דהא לא אפשר דבנו ובן בנו של אביו דבר תורה והכי קתני להו ר' חייא כ"ד שהם שניות מדברי סופרים ועוד דהא תני אחיו ובן אחיו וכ"ת דהנהו אחים מן האם כדאיתא לעיל הא ליתא דהא קארי להו דבר תורה אלמא מאחים מן האב הנאסרי' משום מיתנא דבר תורה הם וזה ברור וכיון דקי"ל כאמימר קי"ל נמי שגזרו שניות כעריות והא אסיקנא נמי בסמוך הכי:

מתני' מותר אדם בקרובת צרת חליצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו פי' כגון צרת אחות חלוצתו ופי' רש"י ז"ל אפי' כשהיתה אחות חליצתו נשואה לאיש נכרי ומת הנכרי כשם שאסור באחות חלוצתו כך אסור בצרתה והקשו עליו דהא אין צרה ערוה אסורה אלא מאח ואפי' באחות גרוש' ואחות אשה כה"ג שנשאת לנכרי מותרת וגדולה מזו גרושה עצמ' שנשאת לנכרי והיאך יאסר בצרת אחות חלוצתו בכה"ג:

הא ודאי כד ניים ושכיב רב אמרה להא אלא פי' כגון שני אחין נשואין פי' אחיות לאה ורחל מת ראובן וחלץ יהודה לאשתו ואח"כ מת שמעון הרי הוא אסור ברחל משום אחות חליצה דרבנן ואסור ג"כ בצרתה וחולצת ולא מתייבמות וכדאיתא בפ"ד אחי' דף כ"ז:

גמ' אמר רב טובי בר קיסמא (י"נ קיסנא) אמר שמואל הבא על אחות חליצה הולד ממזר פי' סבר כר"ל דאמר בפ"ק דצרה כדקיימא קיימא באיסור אשת אח ולא כר' יוחנן דאמר התם דחליצה שליחותה בכלהו עבדא ולית בהן אלא משום לא יבנה אא"ב צרה בראי קיימא משום הכא שרי באחותה פי' דלא חשיבא הא כחליצה למיסרא באחותה משום אחות חליצה ואחות אשת אח היא דשריא בכל דוכתא:

ומעתה הוא מתחיל למנות הקורבות שנאסרו לחולץ ובאמת יש בהם שלא נאסרו מחמת החליצה אלא מחמת קורבת המיתנא כמו שנבאר בפרטים אלא שמתוך שהתחיל למנותם אע"פ שעיקר כונתו באיסורין הבאין מחמת החליצה מונה והולך סדר איסורין אף אותם שלא נאסרו מחמת החליצה ואמר שהוא אסור באמה שהרי דנין לחלוצתו כגרושתו ונמצאת זו באיסור חמותו ואלמלא החליצה היתה מותרת לו כל שנפקעה הזיקה מחמת חליצת אחד מן האחין שהרי חמותו של אחיו מותרת וכן הדין באם אמה שדנין אותה כאם חמותו וכן אם אביה דנין אותה כאם חמיו וכן בבתה שהיתה לה מאיש אחר כדין בת אשתו וכן בבת בתה ובבת בנה שכל אלו אסורות אף לאחר שגירש את אשתו או אפילו מתה והחלוצה כגרושה ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא לאחר מיתתה מותר באחותה שהרי אף באחות גרושה כן:

והאחים של חולץ מותרים בכל אלו כל שנפקעה הזיקה שלא נאסרו אלא מצד החליצה לחולץ שעשאוה כגירושין:

והיא אסורה באביו וזה אינו משום חולץ אלא אף לכל האחין שהרי כלתו היא וכן הדין באבי אביו שהרי כלת בנו היא ואע"פ שכלת בנו מן השניות היא גזרו בה ביבמה אצל יבם ואף זו אסורה לשאר אחים שלא חלצו ובבנו שהיה לו מאשה אחרת דהא הויא לה אשת אחי אביו ואף לכל האחים כן ונמצאו אלו השלשה שאף לכל האחין כן ולא משום חלוצה לבד אבל בבן בנו לא נאסרה משום המיתנא שהרי אשת אחי אביו של אביו היא ומותרת אף מדברי סופרים אבל מצד החליצה הויא כגרושתו ונמצאת אצל זה גרושת אבי אביו ואע"פ שאף אשת אבי אביו שניה היא גזרו בה והוא הדין לבן בתו שהרי אשת אבי אמו היא וכן אסורה באחיו של חולץ כאשת אחיו ובבן אחיו כאשת אחי אביו ור"ל אף באחים מן האם:

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואין אומרין שהצרה כחלוצה ליאסר בקרובותיה ר"ל שאם ראובן נשא לאה ונכרית עמה ומת בלא בנים וחלץ שמעון לנכרית שנמצאת לאה צרת חלוצתו מותר ברחל שהיא אחות לאה הואיל ולא חלץ ללאה עצמה:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו פירשו גדולי הרבנים כגון ראובן שנשא לאה ונכרי נשא רחל אחותה ואחרת עמה ומת ראובן בלא בנים וחלץ שמעון ללאה ואחר כך מת נכרי כשם ששמעון אסור ברחל שהיא אחות חלוצתו כך אסור בצרת רחל שהיא צרת קרובת חלוצתו ושאלו בגמרא מאי שנא רישא ר"ל קרובת צרת חלוצתו דשריא ומאי שנא סיפא ר"ל צרת קרובת חלוצתו דאסירא שאם כשחלץ לצרת לאה מותר אף ברחל כשחלץ ללאה עצמה למה נאסר בצרת רחל ותירץ האיך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן כלומר כשלאה חולצת היא מוליכה רחל אחותה עמה לפני בית דין ואין הרואים יודעים אי זו מהן באה לחלוץ והרבה מהם סוברים שרחל היא החולצת ואם נושא צרתה אחר כן יאמרו צרת חלוצתו נשא אבל כשחלץ לצרת לאה אין צרת לאה מולכת לאה עמה שהרי בחזקת שנאה הן ואין טועין ברחל שתהא אחות חלוצה ולא צרת חלוצה זהו פירוש גדולי הרבנים ויש לתמוה בדבריהם היאך הוא אסור בצרת קרובת חלוצתו על הצד שכתבנו והלא אף בערוה גופה אין צרה אלא במקום מצוה וכמו שביארנו בפרק ראשון י"ג א' שאין צרה אלא מאח ואפילו הלכה חלוצה עצמה ונשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת אותה צרה מותרת לו שהרי אף צרת גרושה כן ומתוך כך יש שפירשוה במקום יבום כגון שנשא ראובן את לאה ורחל אחותה נשואה לשמעון אחיו ואחרת עמה מת ראובן וחלץ לה יהודה ויהודה זה אסור ברחל ובצרתה והוא שאמרו בפרק ארבעה אחין כ"ז א' התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות התחיל בצרות יגמור אף באחיות שקרובת צרת חלוצה מותרת אף במקום מצוה כמו שביארנו שם ולפי דרכך למדת שאין צרת אחות חלוצה אסורה אלא כשהיא צרת אחות חלוצה בשעת חליצה דמיחלפא בצרת חלוצה על הדרך שכתבנו אבל בצרה הבאה לאחר חליצה כגון שנשאת אחות חלוצתו אחר החליצה לאדם שיש לו אשה אחרת שאין אוסרין לזה אותה האחרת משום צרת אחות חלוצתו שהרי גדולה מזו כתבנו שאף צרת חלוצה הבאה לאחר חליצה מותרת שאין צרה אלא מאח אפילו בצרת ערוה כל שכן בצרת חלוצה ועוד כתבו גאוני ספרד שאפילו נשאת חלוצה זו לאחד מן האחים בעבירה ומת צרתה מותרת כדין צרת מחזיר גרושתו ואף הם כתבו שגזירה זו ענינה אף כשהאחות וצרתה נשואות בשעת החליצה שמכל מקום אף הם סבורים שהיא היא שמת בעלה וחלצה ומכל מקום דוקא לאסור את הצרה דשויוה לאחות חלוצה כחלוצה מגזירת חלוף אבל לאסור את הקרובות לא עשאוה כחלוצה שלא גזרו בצרת אחות חלוצה אלא מחשש צרת חלוצה דאורייתא אבל לאסור קרובותיה הואיל וקרובת חלוצה דרבנן לא חשו בה שאף בדברים אחרים הקלו והוא שיש לך לדון מאחר שלאה מולכת את אחותה לבית דין ובני אדם סבורים שלרחל חלץ תפסל רחל לכהונה וכן תפסל לאחי החולץ ותנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והאחים מותרים וכן תפסל אף לאחר מיתת לאה ותנן מתה מותר באחותה אלא שמאחר שאחות חלוצה מדברי סופרים לא גזרו בה כל כך:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

שאלו בסוגיא זו אם גזרו שניות בחלוצה כגון לאסור בת בתו של בנה או בת בתה של בתה על הדרך שגזרו בהן באשתו אע"פ שנתגרשה אם לאו מי אמרינן בערוה דאוריתא כגון בת אשתו ובת בנה ובת בתה גזרו עליהם שניות כגון בת בתו של בנה ובת בתה של בתה אבל בחלוצה שאף בתה ובת בנה ובת בתה דרבנן לא הוסיפו עליהן שניות או דלמא לא שנא וכן הדין והשאלה בשאר שניות כגון אמה של אם אמה וכן ליאסר היא בבן בנו ובבן בתו והביאוה תחילה מדתני במתניתין אם אמה שהיא ערוה דאוריתא באשתו אף בגרושה ולא קתני אמה של אם אמה דאלמא לא גזרו שניות בחלוצה והשיבו דלא שבקה אלא מדאיצטריך למיתני בתר הכי והאחין מותרין בכלן ואי תנא ליה שניה הוה אמינא האחין מותרין אשניה קא מהדר הא באחריני אף האחין אסורין ולאשמועינן דאחין מותרין אף באותן האחרות שהוזכרו שבקינהו לשניות ומכל מקום גזרו שניות אף בחלוצה ודחי ליה דאי משום הא ליתני מותרין בכלן וחזרו והביאוה מדתני והיא אסורה באבי אביו של חולץ ומאי לאו כי אסירא באבי אביו משום חולץ הוא דחשבינן לחלוצתו כאלו נשאה וגירשה והוה ליה אצל אבי אביו של חולץ כלת בנו ואע"פ שאפילו נשאה לא נאסרה כלת בנו אלא מדברי סופרים גזרו עליה בחלוצה ודחי ליה דלאו משום חולץ הוא אלא משום מיתנא שכבר היתה נשואה לו והויא לה אצל אבי האב מכח המיתנא כלת בנו וחזרו והביאוה מדתני אסורה בבן בנו של חולץ מאי לאו משום חולץ ומשום דהויא כגרושתו ונמצאת אשת אבי אביו שהיא שניה ואלמא גזרו שניות אף בחלוצה ודחי ליה דילמא משום מיתנא שהיתה לו נשואה גמורה והרי זו מכח המיתנא אצל בן בנו של חולץ אשת אחי אביו של אביו ולאמימר דמכשר אשת אחי אביו של אביו ר"ל שלא נאסרה אף מדברי סופרים ושהלכה כן כמו שביארנו בפרק כיצד כ"א ב' מוקים לה בבר ברא דסבא שהוא בנו של חולץ והכי קאמר אסורה באביו של חולץ ובבנו של אביו שהוא אחי החולץ ומשום לא יבנה ובבן בנו של אביו שהוא בנו של חולץ וקא בעי אי הכי היינו אחיו ובן אחיו שהרי בנו של זקן הוא אחיו של חולץ ובן בנו הוא בן אחיו של חולץ ותירץ תנא אחים מן האב ותנא אחים מן האם והאי אחיו ובן אחיו באחין מן האם היא כגון שהיו החולץ והמיתנא אחים מן האב ומן האם ולשניהם אח אחד מן האם ולא מן האב ואמר שזו החלוצה אסורה באחיו של חולץ זה שהוא אחיו מאמו ומשום מיתנא דהויא לה אשת אחיו מאמו וכן בבן אחיו ר"ל מאמו דהויא לה אשת אחי אביו מאמו ואף על פי שזו שניה היא מכל מקום הרי מכח מיתנא הוא שהיתה זו נשואה לו ולא משום חולץ וחזרו והביאוה מדתני ר' חייא ארבעה מן התורה כלומר ארבעה אנשים מצינו להם איסור מן התורה אף בחלוצה והם א' אביו של חולץ ולא משום חולץ דהא מדאוריתא לא הויא לה כאשתו שנתגרשה אלא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו ב' בנו של חולץ ולא משום חולץ דהא מדאוריתא לאו כאשתו חשבינן לה עד שנדונה אצלו באשת אב אלא משום מיתנא שהרי היא מכחו אצל זה אשת אחי אביו ג' אחיו של חולץ ומשום מיתנא דמאחר שהופקעה הזיקה הויא לה אשת אח ד' בן אחיו של חולץ ומשום מיתנא דהויא לה נמי לגבי האי אשת אחי אביו מן הנשואין ויש באיסור חלוצה ארבעה מדברי סופרים אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו קתני מיהת אבי אביו ר"ל אבי אביו של חולץ דהויא לה לגביה כלת בנו שהיא שניה מאי לאו משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה ותירץ לא משום מיתנא דהויא לה מן הנשואין וחזר והביאה מאבי אמו ור"ל אבי אמו של חולץ דהויא לה לגביה כלת בתו שהיא שניה מאי לאו משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו מן הנשואין וחזר והביאה מבן בנו ור"ל בן בנו של חולץ מאי לאו משום חולץ שהיא שניה ואלמא גזרו שניות בחלוצה ותירץ לא משום מיתנא ומשום דהויא לה לגביה אשת אחי אביו של אביו ולאמימר דמכשר בה ושהלכה כן כמו שביארנו בודאי מפרש לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה ומאי דכתיב בספרים מוקים לה בבר ברא דחולץ שיטפא הוא ומשום דקא מתרץ לעיל מוקים לה בבר בריה דסבא והכא לא הוה מצי למימר הכי דבר בריה דסבא דאוריתא הוא וחזרו והביאוה מבן בתו וודאי הא משום חולץ הוא דדיינינן לה כאשתו והויא לה אשת אבי אמו שהיא שניה דאי משום מיתנא ומשום דהויא לה אשת אחי אבי אמו הא אשת אחי אבי אמו לכולי עלמא שריא אף מדברי סופרים אלא ודאי משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה וכן הלכה:

צרת חלוצה אינה בכרת אלא בלאו ומאחר שכן הבא עליה אין הולד ממזר ואע"פ שהיה לנו לומר הואיל ויצאה מתורת יבום באיסורא קיימא ר"ל באיסור אשת אח וכמו שאמרו צרה אבראי קיימא כלומר שאין החלוצה עושה שליחותה עד שנדון אף הצרה כחלוצה אלא אינה כחלוצה ודנין לה כאשת אח לגמרי אין אומרין כן אלא אדרבה אומרין שהחלוצה שליחותא דידה עבדא ואף היא נדונת כמוה וכשם שבחלוצה עצמה אם חזר וקדשה הוציאה הכתוב מכלל כרת ללאו כדכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה אף לענין צרה כן ויש חולקין בפסק זה לומר שהולד ממזר ואי אפשר לומר כן שהרי ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בה והלכה כר' יוחנן וכבר ביארנוה בפרק ראשון י' ב':

בפרש"י בד"ה וקתני אחיו מן האם כו' וכגון שהיה החולץ והמת אחין מן האב ומן האם ולשניהם אח מן האם שלא מן האב עכ"ל צ"ע למאי דבעי למימר השתא דקתני אחיו מן האם ומשום מיתנא א"נ לא הוה אחיו של החולץ כלל אלא דהמיתנא והאחד מן אחים מן האם ולא מן האב סגי ואמאי נקט במתני' אחיו של החולץ וכן יש להקשות לקמן גבי אבי אמו למאי דבעי למימר משום מיתנא א"נ לא היו אחים מן האם ולא היה אבי אמו של החולץ אלא של המת הוה סגי וק"ל:

תוס' ד"ה ש"מ גזרו שניות בחלוצות והא דלא תני במתני' אבי אמו וכו' משום דתנא ושייר וכו'. יש מקשין הא כתבו התוס' בסמוך לעיל מזה ד"ה וליתני אחין מותרין וכו' ולא שייך לשנויא דתנא ושייר כיון דלא תנא שום שנייה ויש לתרץ דלעיל לא אסיק עדיין דמתני' איירי בשניות כלל ואדרבה שהרי הפשטן הוה סלקא אדעתיה השתא למפשט דלא גזרו שניות בחלוצות ואבי אביו ובן בנו ע"כ צריך אתה לומר שאותו פשטן היה מפרש דלאו משום חולץ הוא אלא משום מיתנא ולכך לא הוה שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שנייה כיון דאיכא לפרש דאבי אביו ובן בנו לאו משום דחולץ אלא משום דמיתנא אבל השתא דאסיק דגזרי שניות בחלוצות ע"כ צ"ל דאבי אביו ובן בנו היו משום חולץ וא"כ תני מתני' שניות בחלוצות יש לתרץ ג"כ הא דלא תני במתני' אבי אמו ובן בתו משום דשייר ולפי זה הא דפריך לעיל ואילו אם אם אמה לא קתני וכו' ואסיק עלה קשיא לא הוי לפי המסקנא לפי מה דמסקינן ש"מ גזרו שניות בחלוצות ואבי אביו ובן בנו הוי מטעם שניות דגזרו בחלוצות וא"כ איירי תנא בשניות בחלוצות יש לשנויי ג"כ הא דלא תני אם אם אמה משום דתנא ושייר אלא דלא משמע כן קצת ויש מתרצין הקושיא שמקשין בענין זה דלעיל כונתם כן בהא דכתבו ולא שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שניה ר"ל דלא תנא כ"א אמה ואם אמה דהוו דאורייתא ודאי אם הוי תני אם אם אמה והוי עוד שניה שנית כגון אם אם אם אמה היינו יכולין לומר דשייר אבל הכא במסקנא כיון דתני במתני' אבי אביו דהוה שנייה נוכל לומר דה"ה אבי אמו דחדא מלתא היא אלא דשייר וכן כיון דתנא ובן בנו דהוה שניה ה"ה בן בתו דחד מלתא היא אלא דשייר וק"ל: