בוני התלמוד

    מסכת חולין דף פ״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וליפרקינהוויהיו מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם:

    בעינן העמדה והערכהאין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים) [והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד:

    וכמאןמוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי טעמי שחיטה שאינה ראויה לאו שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה:

    אי כר"מ דאמרבפ"ב דתמורה (דף לב: ע"ש):

    הכל היו בכלל העמדה והערכהאחד קדשי מזבח שנפל בהם מום ואחד קדשי בדק הבית:

    האמרבמתני' (לקמן חולין דף פה.) השוחט ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    ר"שסבירא ליה התם קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו:

    רבי היאמתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו:

    והשתא דאתית להכידדרשינן כה"ג:

    אפילו תימא בקדשי מזבחודקאמרת ליגרריה וליכסייה אמר קרא כו':

    מה חיהסתמא אינה קדש שאינה ראויה להקריב:

    אוציא תורים ובני יונהמדין כסוי ואפילו הן של חולין:

    הואיל ויש במינן קדשאלא לא גרסי':

    לא חלקת בהדכולן חייבות בכסוי דהא אין בה קדושה:

    אף עופות לא תחלוק בהםלומר מין זה חייב ומין זה פטור ומיהו חולין בעינן כחיה:

    לסימניןשאין סימני חיה מפורשת אלא בבהמה כתיב (דברים יד) כל בהמה מפרסת פרסה וגו':

    אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוידהא ילפינן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף ע:) דאף בהמה בכלל חיה:

    אלא מעתה יטבילו בוכיון דמים אקרי:

    אך מעין ובורבפרשת שרצים כתיב דמשמע אך מעין ובור יטהר את מי שנטמא בשרצים:

    אבל דם דאקרי מים ה"נדמטבילין:

    זוחליןשאר משקין שנתנן במקום מדרון והזחילן למקוה דאילו גבי מים קי"ל בתמורה בפ"ק (דף יב:) השאיבה מטהרת ברבייה והמשכה אם רבו מי גשמים עד כ"א סאין ממשיך לתוכן שאובין בזחילה י"ט סאין:

    תלת מיעוטידמים אכולהו קאי:

    מעין מיםולא שאר משקין ואפילו זוחלים:

    בור מיםולא שאר משקין ואפילו מכונסין:

    מקוה מיםולא דם:

    אלא בהזמנה הזאתכאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני:

    מבקרךאם יש לו בעדרו יקח ואם לאו לא יקנה בשוק:

    כל בקרואם אין לו אלא שור אחד יזבחנו:

    לפסולקדרתו. לשון אילפס:

    משקל ליטרא ירקאבל בשר לא יאכל: דגים היו בזול במקומם יותר מן הבשר:

    ישפותכשנותנין קדרה על הכירה קרי שפיתה:

    ואינך אימתאלו האחרים שאמרו ליטרא דגים וליטרא בשר אימת יאכלוה אם לא בכל יום:

    לחושולהסתפק במזונות קלים:

    אבא ממשפחת בריאיםרבי יוחנן קרי לרב אבא:

    כגון אנושאין אנו בריאים:

    מי שאין לו אלא פרוטה יריצנה לחנוניולא יסגף עצמו בעינוי ויצטרך לבריות יותר:

    אמר רב נחמן כגון אנורב נחמן אחר דורו של ר' יוחנן היה ותמיד העולם היה משתנה והולך ולא היה בריא כאותן שבימי רבי יוחנן ולפיכך הוא אומר כגון אנו דאפילו אין לנו הפרוטה עלינו ללוות ולאכול:

    כבשים ללבושךמקרא הוא בספר משלי. קנה לך צאן ויהא לך הגיזין ללבוש:

    ויקח עתודיםצאן שיש לו מהם חלב לפרנסה וגיזין ללבוש:

    דיו לאדםהכי משמע די חלב עזים די לך בחלבם ולא תשחטם ותאכלם:

    תן חיים לנערותיךלבני ביתך למד דרכי חיים להסתפק במזונות קלים:

    חולין 84 עמוד א

    1וליפרקינהו וליכסינהו? בעינן העמדה והערכה.

    2וכמאן? אי כר"מ דאמר: הכל היו בכלל העמדה והערכה האמר: שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה!

    3אי כר' שמעון, דאמר: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה האמר: לא היו בכלל העמדה והערכה?

    4אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי; בשחיטה שאינה ראויה סבר לה כר' שמעון, בהעמדה והערכה סבר לה כר"מ׃

    5ואיבעית אימא: כולה ר"ש היא, ושאני הכא דאמר קרא ״(ויקרא יז״, יג) ״ושפך וכסה״, מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי, יצא זה שמחוסר שפיכה פדייה וכסוי.

    6והשתא דאתית להכי, אפילו תימא קדשי מזבח, מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה, שמחוסר שפיכה, גרירה, וכסוי.

    7מר בר רב אשי אמר: אמר קרא ״(ויקרא יז״, יג) ״חיה או עוף״, מה חיה אינה קדש, אף עוף אינו קדש.

    8אי מה חיה שאין במינו קדש, אף עוף שאין במינו קדש, אוציא תורין ובני יונה, שיש במינן קדש!

    9לא, כחיה מה חיה לא חלקת בה, אף עוף לא תחלוק בו.

    10אמר ליה יעקב מינאה לרבא: קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנין, אימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי.

    11אמר ליה: עליך אמר קרא ״(דברים יב״, טז) ״על הארץ תשפכנו כמים״, מה מים לא בעי כסוי, אף האי נמי לא בעי כסוי.

    12אלא מעתה, יטבילו בו? אמר קרא: ״(ויקרא יא״, לו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הני אין מידי אחרינא לא׃

    13ואימא ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו מים אבל דם דאיקרי מים ה"נ׃

    14תרי מיעוטי כתיב״י מעין מים ובור מים״׃

    15אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד למעוטי זוחלין וחד למעוטי מכונסין׃

    16תלתא מיעוטי כתיב״י מעין מים ובור מים מקוה מים״׃

    ברייתא

    17ת"ר (ויקרא יז, יג) אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד נצודין ועומדין מאליהן מנין כגון אווזין ותרנגולים׃

    18ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת׃

    ברייתא

    19ת"ר (דברים יב, כ) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון׃

    20יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל (דברים יב, כא) וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת"ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך׃

    21מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר מאה מנה ישפתו לו קדרה בכל יום ואינך אימת מערב שבת לערב שבת׃

    22אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן א"ר יוחנן: אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנווני א"ר נחמן כגון אנו לווין ואוכלין׃

    23(משלי כז, כו) כבשים ללבושך מגז כבשים יהא מלבושך (משלי כז, כו) ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור אדם עתודים ויקח שדה (משלי כז, כז) ודי חלב עזים דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו׃

    24(משלי כז, כז) ללחמך ללחם ביתך לחמך קודם ללחם ביתך (משלי כז, כז) וחיים לנערותיך אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין׃

    25אמר רבי יוחנן׃

    תוספות

    וליפרקינהו וליכסינהותימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד דאית ליה לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף הויא שחיטה ראויה משום שחיטת קדשים דהויא שחיטה ראויה לר"ש אפילו נשפך משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (ב"ק דף עו:):

    בעינן העמדה והערכהוא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' (חולין דף ל.) וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכא.) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב (חולין דף ל.) והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו:

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסויולא דמי לדם הניתז (לקמן חולין דף פז:) דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן אי אפשר בלא גרירה:

    מה חיה שאינה קדשוא"ת והא אפילו קדשים טעונים כסוי דתנן בפרקין (לקמן חולין דף פה.) קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר:

    עשרה מנה יקח ליטרא דגים נ' מנין יקח ליטרא בשרבמקומם היו דגים בזול יותר מן הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזין ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי בשר [רביעי] קטנית:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    וליפרקינהו וליכסינהוואם תאמר ואמאי פריק להו כדי לחייבן בכיסוי, וכי מאין זו לחזור ולפדות כדי לחייב בכיסוי את הפטור, ויש לומר דהכא שאני דמצוה לפדותן כדי שלא ילכו לאבוד, ומשום הכי פריך וליפרקינהו מעתה כיון שעומדין לכך ויכסה, ומשני בעינן העמדה והערכה, ואם תאמר והא כל זמן שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וישנה בכלל העמדה והערכה כדאמרינן לעיל (חולין כט, ב) בשילהי שמעתא דישנא לשחיטה מתחלה ועד סוף, ותירץ הרב רבינו אברהם אב"ד זצ"ל דהכא בשאינה מפרכסת, ומאחר דשאינה מפרכסת פטורה לא פסיקא ליה למיתני נוהג במוקדשין. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דאדרבה מדמפרכסת חייבת לא פסיקא ליה דאינו נוהג במוקדשין. ואמאי תני ואינו נוהג במוקדשין, ורבותינו בעלי התוס' זצ"ל אמרו דאין העמדה והערכה לנשחטה כהלכתא, והא דאמרינן (לקמן) [לעיל (חולין ל, א).] שחט בה שנים או רוב שנים הרי כחיה לכל דבריה ונפדית, כבר פירש רבינו חננאל ז"ל ואמר שזו אינה משנה, אלא שמדקדקים כן בעלי הגמרא ממשנתינו דלקמן (חולין קיז, ב) דתנן השוחט לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ואינה מטמאה טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה, והתם דוקא ישראל בטמאה ונכרי בטהרה דאי כחיה משום דאין שחיטתה מטהרתה, אבל לישראל ששחיטתה מטהרתה שוב אין לה פדיון, וההיא דאתמר בפרק השוחט (חולין ל, א) בהמה טהורה [הרי] [הוא] דהוא [כ]שוחט את הפסח, הכי קאמר ודקאמרת כיון דשחיט ביה פורתא אידחי ליה מפסח, נהי דמפסח אידחי מדמי פסח מי אידחי עד שישחוט בו רוב שנים, דכל שמפרכסת ולא נגמרה בשחיטה הרי היא כחיה לכל דבריה, ומקל וחומר פריך, והיינו דאקשינן במסכת שבועות פ"ק (יא, ב) מתה או נשחטה תפדה הא בעיא העמדה והערכה, ומאי קושיא אנשחטה יעמיד (ויעריך) במפרכסת.

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסויכלומר שלעולם הוא מחוסר גרירה וכיסוי ולפיכך לא בעו כיסוי, אבל דם שעל הסכין אף על פי שחסר גרירה כיון דאי איכא דם שלא הוא לא בעי גרירה וכיסוי אף בשאין שם דם אלא הוא גורר ומכסה שאין גרירה מעכבת בו, ואפילו למאן דאית ליה נמי דאף על גב דאיכא דם שלא הוא צריך לגרור ולכסות דם שעל גבי הסכין, הא אפשר לכסויי דם זה בלא גרירא (כיון) [כגון] שאין דם על גבי הסכין, אבל במוקדשין אי אפשר בלאו הכי לעולם.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף פ״ד עמוד א׳

    מסכת חולין דף פ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־490 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וליפרקינהו ויהיו מותרים באכילה והדר ליכסייה לדם:

    בעינן העמדה והערכה אין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן (והרים) [והעריך] אותה הכהן ולאחר מיתה אינה יכולה לעמוד:

    וכמאן מוקמת למתניתין דתרצת לה בהני תרי טעמי שחיטה שאינה ראויה לאו שחיטה היא ובעינן העמדה והערכה:

    אי כר"מ דאמר בפ"ב דתמורה (דף לב: ע"ש):

    הכל היו בכלל העמדה והערכה אחד קדשי מזבח שנפל בהם מום ואחד קדשי בדק הבית:

    האמר במתני' (לקמן חולין דף פה.) השוחט ונמצאת טריפה חייב לכסות אלמא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    ר"ש סבירא ליה התם קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה קדשי בדק הבית לא היו:

    רבי היא מתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו:

    ועוד 33 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 84a · Sefaria

    תוספות

    וליפרקינהו וליכסינהו תימה מנלן שצריך לפדותו ולחייבו בכסוי ועוד דמתניתין ואין נוהג במוקדשין קתני ואי פריק להו אין זה מוקדשין וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו ואפילו קודם פדייה ועוד דאית ליה לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי ואפילו לא יפדם לבסוף הויא שחיטה ראויה משום שחיטת קדשים דהויא שחיטה ראויה לר"ש אפילו נשפך משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כדאמרינן במרובה (ב"ק דף עו:):

    בעינן העמדה והערכה וא"ת והא כל זמן שמפרכסין בני העמדה והערכה נינהו כדאמר לעיל בפרק ב' (חולין דף ל.) וכ"ת בעינן העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רוב שנים ומפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין בו חיות כל כך דהכשרו בסימן אחד דאין סברא לחלק ומפרש ה"ר שמעיה דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכא.) דישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ"ב (חולין דף ל.) והתם דוקא מפרכסת היא כחיה דע"י שחיטה אינה ניתרת באכילה והויא כחיה עד שתמות וכן הא דקאמר התם בפ"ב מדמי פסח מי אידחו וחשובה מפרכסת כחיה כשלא גמר שחיטה איירי דבשחיטה פורתא לא משתריא באכילה אבל הכא דבשחיטה זו משתרי באכילה לאו בני העמדה והערכה נינהו:

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי ולא דמי לדם הניתז (לקמן חולין דף פז:) דהתם אם לא היה ניתז לא היה צריך גרירה אבל כאן אי אפשר בלא גרירה:

    מה חיה שאינה קדש וא"ת והא אפילו קדשים טעונים כסוי דתנן בפרקין (לקמן חולין דף פה.) קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב ויש לומר דאינה קדש בפנים קאמר:

    עשרה מנה יקח ליטרא דגים נ' מנין יקח ליטרא בשר במקומם היו דגים בזול יותר מן הבשר כדפירש בקונטרס אבל במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזין ותרנגולים יום ב' דגים יום שלישי בשר [רביעי] קטנית:

    Tosafot on Chullin 84a · Sefaria

    רשב"א

    וליפרקינהו וליכסינהו ואם תאמר ואמאי פריק להו כדי לחייבן בכיסוי, וכי מאין זו לחזור ולפדות כדי לחייב בכיסוי את הפטור, ויש לומר דהכא שאני דמצוה לפדותן כדי שלא ילכו לאבוד, ומשום הכי פריך וליפרקינהו מעתה כיון שעומדין לכך ויכסה, ומשני בעינן העמדה והערכה, ואם תאמר והא כל זמן שהיא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וישנה בכלל העמדה והערכה כדאמרינן לעיל (חולין כט, ב) בשילהי שמעתא דישנא לשחיטה מתחלה ועד סוף, ותירץ הרב רבינו אברהם אב"ד זצ"ל דהכא בשאינה מפרכסת, ומאחר דשאינה מפרכסת פטורה לא פסיקא ליה למיתני נוהג במוקדשין. והרמב"ן ז"ל הקשה עליו דאדרבה מדמפרכסת חייבת לא פסיקא ליה דאינו נוהג במוקדשין. ואמאי תני ואינו נוהג במוקדשין, ורבותינו בעלי התוס' זצ"ל אמרו דאין העמדה והערכה לנשחטה כהלכתא, והא דאמרינן (לקמן) [לעיל (חולין ל, א).] שחט בה שנים או רוב שנים הרי כחיה לכל דבריה ונפדית, כבר פירש רבינו חננאל ז"ל ואמר שזו אינה משנה, אלא שמדקדקים כן בעלי הגמרא ממשנתינו דלקמן (חולין קיז, ב) דתנן השוחט לנכרי מטמאה טומאת אוכלין ואינה מטמאה טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה, והתם דוקא ישראל בטמאה ונכרי בטהרה דאי כחיה משום דאין שחיטתה מטהרתה, אבל לישראל ששחיטתה מטהרתה שוב אין לה פדיון, וההיא דאתמר בפרק השוחט (חולין ל, א) בהמה טהורה [הרי] [הוא] דהוא [כ]שוחט את הפסח, הכי קאמר ודקאמרת כיון דשחיט ביה פורתא אידחי ליה מפסח, נהי דמפסח אידחי מדמי פסח מי אידחי עד שישחוט בו רוב שנים, דכל שמפרכסת ולא נגמרה בשחיטה הרי היא כחיה לכל דבריה, ומקל וחומר פריך, והיינו דאקשינן במסכת שבועות פ"ק (יא, ב) מתה או נשחטה תפדה הא בעיא העמדה והערכה, ומאי קושיא אנשחטה יעמיד (ויעריך) במפרכסת.

    יצא זה שמחוסר שפיכה גרירה וכיסוי כלומר שלעולם הוא מחוסר גרירה וכיסוי ולפיכך לא בעו כיסוי, אבל דם שעל הסכין אף על פי שחסר גרירה כיון דאי איכא דם שלא הוא לא בעי גרירה וכיסוי אף בשאין שם דם אלא הוא גורר ומכסה שאין גרירה מעכבת בו, ואפילו למאן דאית ליה נמי דאף על גב דאיכא דם שלא הוא צריך לגרור ולכסות דם שעל גבי הסכין, הא אפשר לכסויי דם זה בלא גרירא (כיון) [כגון] שאין דם על גבי הסכין, אבל במוקדשין אי אפשר בלאו הכי לעולם.

    Rashba on Chullin 84a · Sefaria

    ריטב"א

    ליפרקינהו ונכסינהו פרש"י כפשוט' דליפרקינהו ממש מעיקרא והדר ליכסינהו ואינו נכון דא"כ הוה להן חולין והא קתני נוהג בחולין. ועוד כיון דהשתא הם מוקדשין ופטורין מלכסות מהיכי תיתי דניפרקינהו כדי שיהא מכסה לכך הנכון כמו שפיר' בתוספת דלישנא בעלמא נקט תלמודא דכיון דמצוה לפדותם ואלו פדאם היה חייב לכסות דלהוי מהשתא כאלו פרקינהו כבר דהא כל העומד לפדות כפדוי דמי ויהא חייב לכסות בעודם מוקדשים.

    בעינן העמדה והערכה קשי' לי' להראב"ד דמי קאמר דהא קיי"ל שחט בה שניים או רוב שניים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דברי' והוה בר העמדה והערכה וכדאיתא בפר' השוחט ותירץ דהכא בשאינו מפרכסת. ואין זה מספיק דכיון דמשכחת להו במפרכסת והוי בני כיסוי מאי פסקה למתני אבל לא במוקדשים. וי"ל דהכי אמרינן דכיון דחייב כיסוי אתי' מיד בגמר שחיטה ורחוק הוא דליעבד' לי' העמדה והערכה מיד בעודין מפרכסין שראויין לפדיון ולהכי קתני אבל לא במוקדשין וכן תירץ הרמב"ן ז"ל ולפי מה שכתבנו בפרק השוחט בשם רבותינו בעלי תוספות ז"ל בשיטת ר"ח ז"ל לא קשי' שכבר כתבנו שם דהא דאמרינן שחט בה שנים וכו' אינו אלא ישראל בטמאה או נכרי בטהרה דלאו בתורת שחיטה הוא אבל בישראל בטהר' דבתורת שחיטה הוא דכיון ששחט בה שנים או רב שנים חשיבי כמתה ואעפ"י שמפרכסת וזה עיקר.

    השתא דאתית להכי כלומר דאילו לדידי לא אתי קרא להכי אלא לאשמועינן מצות כיסוי אבל כיון דאית לך דנדרוש הכי אפילו תימא קדשי מזבח וכו' ונראה דאידך סבר דמחוסר פדיון דבעי הערכה על פי בקיאין והוה מעשה דחשיב טובא מיקרי מחוסר אבל גרירא בעלמא דמעשה קל הוא לא חשיב מחוסר,

    יצא זה שמחוסר שפיכה וגרירה וכיסוי וא"ת א"כ דם שעל הסכין למה? קים. חייב לכסותו דהא מחוסר גרירה הוא וי"ל דשאני התם כי כשיצא הדם ראוי היה לכיסוי בלא גרירא אם יפול על הארץ משא"כ בזה דבעינן ונמצה דמו על קיר המזבח:

    וא"ת והיכי חשבינן ליה מחוסר פדיון דהא קי"ל כל העומד לפדות כפדוי דמי. וי"ל דאפי' חשבי' לשאר דברים כפדוי מ"מ פדיון הוא צריך ומחוסר פדיון הוא.

    מה חיה אינה קדוש אף עוף אינו קדוש וא"ת והא תנן בפרקי' קדשים בחוץ רבי מאיר מחייב בכיסוי. ויש לומר דאנן אקדוש בפנים קאמרינן.

    חד למעוטי זוחלין פירש"י ז"ל שאר משקים שהזחילן והמשיכן והשלים בהן את המקוה דאע"ג דשאובין שהמשיכוהו ונתנוה למקוה כשר בהזחלה זו כשיש במקוה רוב שאינו שאובין. בשאר משקין אינו כך ואע"ג שהזוחלין פסולין: ויפה כיון ז"ל דאלו שאר משקין זוחלין היכי משכחת לה ולשון מושאל הוא זה עם אותה שאמרו המעין מטהר בזוחלין ושמא ירבה הנוטפים על הזוחלין:

    וחד למעוטי מכונסין והא ודאי כל דמימעטי מזוחלין לפרש"י ז"ל שהוא האמת כ"ש ממכונסין אלא דאי לא כתיב אלא חד מיעוט הוה מוקמי ליה במכונסין:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Chullin 84a · Sefaria

    מאירי

    קדשי מזבח שנפל בהם מום הרי אלו נערכים ונפדין ומביא בדמיהם קרבן וצריכים העמדה לפני כהן והערכה על פי כהן כמו שביארנו בפרק שני:

    הקדיש חיה לבדק הבית הרי זו נפדית ונערכת וצריכה העמדה על הדרך שביארנו ואם הקדיש בהמה או עוף שהם ראויים למזבח נערכין ונפדין אף כשהן תמימים וצריכים העמדה ומ"מ המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית עובר בעשה שנאמר שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו ר"ל לבדק הבית ועל זה אמרו אותו אתה עושה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ומ"מ בדיעבד מה שהקדיש קדוש:

    נמצא שהכל ר"ל בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית כלן בכלל העמדה והערכה הן לפיכך אם מתו או נשחטו אין להם פדיון וקדשי בדק הבית שנשחטו אסורין בהנאה:

    שחיטה שאינה מכשרת לאכילה כגון שוחט את הטרפה והדומים לה אע"פ שבענין אותו ואת בנו דנוה בשחיטה כמו שהתבאר לענין כסוי אינה שחיטה כלל ופטור מלכסות ודבר זה יתבאר למטה במשנה:

    כל המשקין שטבל בהם אדם או שהטביל בהם את הכלים לא טהרו אלא אם כן במים אבל שאר משקין אין מטהרין לא דרך זחילה והמשכה ולא במכונסין אבל מים אם הן של נהר או של מעיין מטהרין בזוחלין ושל מקוה כגון מי גשמים במכונסין ודוקא בשלא היו אותם המים שאובים אבל אם היו שאובים פסולים הם לטבילה ואף שלשת לוגין מים שנפלו למקוה חסר פסלוהו במה דברים אמורים בשנפלו לתוך המקוה מתוך הכלי אבל אם נפלו מים אלו חוץ למקוה דרך זחילה והמשכה לא פסלוהו אא"כ היה שם מחצה על מחצה אבל אם היו המים הנקוים רוב הרי המקוה כשר ויש מתירין בשאובה שהמשיכוה אף בכלה ואין הדברים נראים ודבר זה מתבאר במסכת תמורה:

    אע"פ שראוי לאדם לסלסל עצמו בכל מדותיו בעניני האכילה ראוי לו לסלסל עצמו ביותר שלא יאכל דרך גרגרנות ולא יהא מחזר אחר המעדנים אלא יצמצם בזה כמה שאפשר לו לפי מה שמכיר בטבעו ולפי ממונו שהוא יכול לסבול אמרו חכמים ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך וגו' למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון ואף בשעה זו לא ככל מה שאפשר לו אלא מעט והוא שרמז בכתוב בשר לאכול ולחם לשבוע ואף זו לא בכל יום אא"כ הוא בעל נכסים מרובים מכאן אמרו יש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק ר"ל לחלקו ולשון לפסו כמו לפסת מלשון יהי פסת בר וכו' עשרה מנה יקח לפסו ליטרא דגים חמשים יקח לפסו ליטרא בשר ואף על אלו אמרו דרך אזהרה דוקא מערב שבת לערב שבת הא אם הוא בעל נכסים מרובים או שצריך לו לפי מזגו וחולשת כחותיו יעשה כפי מה שצריך ולעולם יהא אדם מרגיל בניו ובני ביתו לצמצם עצמם במאכל ובמשתה ושלא יהיו גרגרנים ולא בלענים אמרו חכמים תן חיים לנערותיך למדה תורה דרך ארץ שלא ירגיל אדם בני ביתו בבשר ויין:

    Meiri on Chullin 84a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא קי"ל חיה בכלל כו' אימא נמי בהמה בכלל חיה? נכסוי כו' מהך גופא דבהמה בכלל חיה ליצירה כדאמרי' בפ' בהמה המקשה המ"ל דאימא נמי בהמה בכלל חיה לכסוי כו' אלא דהך דרשא אינה פשוטה דרבנן פליגי עליה דר"מ התם משא"כ הך דרשא דחיה בכלל בהמה לסימנין דרשא פשוטה לכ"ע ודו"ק:

    תוס' בד"ה מה חיה שאינה קודש כו' קדשים בחוץ ר"מ מחייב כו' עכ"ל ולר"ש נמי קדשים בחוץ לא אצטריך קרא דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא אצטריך האי הקישא דמה חיה שאינו קודש כו' אלא למעט עוף קודש שבפנים ואע"ג דחיה נמי שאינו קודש בפנים לא בעי כסוי דהוי חולין בעזרה דלא צריך כסוי לר"ש צ"ל דה"ק דמה חיה לא תמצא בו כסוי אלא באינו קודש ובחוץ אף עוף כן ולאפוקי עוף קודש אף שבפנים ודו"ק:

    בד"ה עשרה מנה כו' במדרש אומר אורחים יום ראשון אווזים כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בספרים מדוייקים והכי איתא במדרש ילקוט והביאו רש"י בחומש סוף פרשת פנחס שאם ילך אדם לאכסניא יום א' מאכילו עופות כו' עכ"ל ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 84a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה ליפרקינהו ולכסויי וכו' וי"ל דהכי פריך כיון שסופו לפדותו וכו' ר"ל כיון שמוכרח הוא בעל כרחו לפדותו עכ"פ יהא ראויה לאכילה מקרי אפי' קודם פדייה שחיטה ראויה דהא מוכרח הוא לפדותו על כל פנים:

    [בא"ד] ועוד דאית ליה לר"ש וכו' כמו שחיטת קדשים דהוי שחיטה ראויה וכו' כצ"ל:

    ד"ה מה חיה שאינו קדש וא"ת אפי' קדשים טעונים כסוי וכו' קושיא זו של התוס' לא שייכא הכא אמה דקאמר מה חיה שאינו קדש דהא פשיטא דמתני' דפרקי' דתנא קדשים בחוץ לא איירי בחיה דלא שייכא לקדשי מזבח אלא אמסקנא דשמעתי' מקשה דבשום קדשי מזבח לא בעי כסוי אפי' בעוף ובפרקין תנא קדשים בחוץ ר"מ מחייב וע"כ איירי בעוף שהקדישו לקדשי מזבח ושחטו בחוץ ותירץ דהא דמסיק הכא דאין כסוי נוהג בקדשי מזבח אפילו בעוף היינו כששוחטן בפנים אכל כששוחטן בחוץ חייב בכסוי לר"מ אלא שלשון התוספות דקאמר וי"ל דאינו קדש בפנים קאמר הוא מגומגם דמשמע דאחיה קאי ואי לא מסתפינא הייתי אומר למחוק תיבת דאינו קדש ולגרוס הכי וי"ל בפנים קאמר וק"ל:

    Maharam on Chullin 84a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' מי שאינו מחוסר כעין זה לקמן דף קלה ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 84a · Sefaria

    בן יהוידע

    צְרִיכִין אָנוּ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי זָקֵן נראה לי בס"ד קראו בשם זָקֵן מלבד כי זקן הוא כינוי לחכם שהוא נטרקון 'זה קנה חכמה' (קידושין לב:) הנה הוא נתכוון להרבות שבחו בשם זה להורות על הנס שנעשה לו מן השמים בענין הזקנה שהיה בן שמונה־עשרה כשמינו אותו לנשיא ונתחוורו שערות זקנו וכמו שאמר הוא על עצמו הריני כבן שבעים שנה (משנה ברכות א, ה).

    לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם שָׂדֶה, וְיִקַּח עַתּוּדִים (משלי כז, כו) נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו שנדחים מצות שאפשר לעשותם על ידי אחרים מפני עסק התורה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן ט.) על פסוק וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ח, יא) וידוע שָׂדֶה רמז למצות שהם תיקון המלכות 'חקל תפוחין קדישין' וְעַתּוּדִים רמז לדברי תורה שנקראים 'כבשי דרחמנא' שבהם כבוש ואצור כמה וכמה עניינים נסתרים וכמו שאמרו הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ (משנה אבות ה, כב).

    "לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ", לַחְמְךָ קוֹדֵם לְלֶחֶם בֵּיתְךָ (משלי כז, כז) רמז כאן על לחם המוציא של סעודת שבת קודש דתחילה יבצע פרוסה שלו שהיא כנגד אות יו"ד דשם הוי־ה ואחר כך פרוסה של אשתו שהיא כנגד אות יו"ד דשם אדנ־י וגם רמז דרך ארץ על הסעודה של כל יום שהיא נקראת בשם לֶחֶם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וּמַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) שיביאו תחלה את התבשיל לפני בעל הבית לאכול תחלה ואחר כך יאכלו אשתו ובניו כי כן היה הדרך ארץ לפי מנהג הקדמונים שלא היו אוכלים כולם ביחד על השלחן.

    Ben Yehoyada on Chullin 84a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף פ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־490 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״וליפרקינהו וליכסינהו? בעינן העמדה והערכה.…״

    2. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״וכמאן? אי כר"מ דאמר: הכל היו בכלל…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״אי כר' שמעון, דאמר: שחיטה שאינה ראויה…״

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה…״

      חכמים: רב יוסף, רבי היא.

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא: כולה ר"ש היא, ושאני הכא…״

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״והשתא דאתית להכי, אפילו תימא קדשי מזבח,…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״מר בר רב אשי אמר: אמר קרא…״

      חכמים: רב אשי.

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״אי מה חיה שאין במינו קדש, אף…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״לא, כחיה מה חיה לא חלקת בה,…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה יעקב מינאה לרבא: קי"ל חיה…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: עליך אמר קרא (דברים יב,…״

    12. קטע 1221 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה, יטבילו בו? אמר קרא: (ויקרא…״

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״ואימא ה"מ למעוטי שאר משקין דלא איקרו…״

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״תרי מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים…״

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״אימא אידי ואידי למעוטי שאר משקין חד…״

    16. קטע 169 מילים

      נפתחת ב״תלתא מיעוטי כתיבי מעין מים ובור מים…״

    17. קטע 1718 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (ויקרא יז, יג) אשר יצוד אין…״

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״ת"ל ציד מ"מ א"כ מה ת"ל אשר…״

    19. קטע 1920 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (דברים יב, כ) כי ירחיב ה'…״

    20. קטע 2030 מילים

      נפתחת ב״יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל…״

    21. קטע 2139 מילים

      נפתחת ב״מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה מי…״

      חכמים: רבי אלעזר, רב שבת.

    22. קטע 2230 מילים

      נפתחת ב״אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן…״

      חכמים: רב צריכין, אבא.

    23. קטע 2341 מילים

      נפתחת ב״(משלי כז, כו) כבשים ללבושך מגז כבשים…״

    24. קטע 2436 מילים

      נפתחת ב״(משלי כז, כז) ללחמך ללחם ביתך לחמך…״

      חכמים: רב נחמן.

    25. קטע 253 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף פ״ד ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026