עולא

דור שני לאמוראים. נקרא עולא רבה, תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של רבה בר בר חנה. ר' חסדא דרש עליו: רבותינו שעלו מבבל.

חכמתו

כשעלה עולא מבבל לארץ ישראל התלוו אליו לדרך שני יהודים מן העיר חוזאי שבבל. במהלך הדרך התרגז אחד מהם על חבירו ושחט אותו!

אותו אחד פנה אל עולא ושאל אותו: האם לא עשיתי טוב בזה ששחטתי אותו?

עולא חשש מאוד! אם לא אסכים איתו יקום גם עלי ויהרוג אותי!

השיב לו עולא: בודאי עשית דבר נכון! ולא עוד, לך מהר והמשך את שחיטתך כדי שימהר למות! הגיע עולא לארץ ישראל לפני ר' יוחנן וסיפר לו את כל המאורע ואת תגובתו.

שאל עולא: האם נחשב אני כמחזיק בידי עוברי עבירה? ענה לו ר' יוחנן, טוב עשית מכיון שהצלת את נפשך, ולולא שלא אמרת כך היה הורגך!

תמה ר' יוחנן איך אירע מעשה כזה, שגבר כעסו של אותו יהודי להרוג את חבירו בארץ ישראל?! והרי כתוב: "ונתן ה' לך שם לב רגז"! דברים כח,סה בבבל יש מציאות של לב רוגז ולא בארץ ישראל?!

השיב עולא לר' יוחנן, בזמן שהיה המעשה עדיין לא עברנו את הירדן לארץ והיה זה מחוץ לארץ. נדרים כב.

צער השכינה

עולא ור' חסדא הלכו בדרך, כשהגיעו ליד פתח ביתו של ר' חנא בן חנילאי התאנח ר' חסדא. מדוע אתה מתאנח שאל אותו עולא, הרי נאמר: אנחה שוברת חצי גופו של אדם! ר' יוחנן הוסיף ואמר: שוברת כל גופו של אדם?

השיב לו ר' חסדא: איך אתה רוצה שלא אתאנח, רואה אני את ביתו של ר' חנא, שהיה בו שישים תנורים אופים ביום ובלילה כדי לספק פת לחם לכל מי שנצרך!

ולא הוציא ר' חנא ידו מן הכיס משום שחשש שמא יבוא עני בן טובים ויבקש צדקה, והיה ירא שמא עד שיכניס ידו לכיסו להוציא כסף, יתבייש העני!

היה בביתו פתחי כניסה לכל ארבעה צדדים של הבית בכדי שכשיבוא עני תיכף יכנס לביתו מאותו פתח ולא יצטרך להסתובב! וכל מי שנכנס רעב יצא משם שבע!

והיה משליך מחוץ לביתו חיטים ושעורים בשנים קשות של רעבון כדי שמי שמתבייש לקחת ביום, יבוא בלילה בסתר ולא יתבייש! כעת שבית זה נעשה תל חרבות לא אתאנח?!

רצה עולא לפייס את דעתו של ר' חסדא ואמר: כך אמר ר' יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שייחרבו, ועתיד הקב"ה להחזירן לישובן.

ראה עולא שלא נתיישבה דעתו של ר' חסדא ואמר לו: הרי ביתו של הקב"ה חרב! ודיו לעבד שיהא כרבו!

מדרשותיו ואימרותיו

דרש עולא רבה ליד פתחו של בית הנשיא: כתוב: "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך" תהלים קלח,ד כלפי מה הדברים אמורים! לא נאמר כאן: "מאמר פיך", אלא "אמרי פיך" בלשון רבים!

לכן יש לדרוש את הכתוב כך: בשעה שאמר הקב"ה במעמד הר סיני את שתי הדברות הראשונות, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" שמות כ,ב אמרו אומות העולם: לכבוד - "אנכי יהוה אלהיך", ו" עצמו הוא דורש.

כיון שאמר אחר כך: "כבד את אביך ואת אמך", דברים ה,טז חזרו בהם מטענתם והודו למאמרות הראשונות. ומדוע? מאחר שאדם חייב בכבוד אביו ואמו כל שכן שחייב בכבוד הקב"ה שהוא השותף העיקרי בבריאתו כאביו ואמו, ועוד, חייו ומותו מסורים בידו. קידושין לא.

אמר עולא: כל מי שיש בו גסות רוח, כלומר גאווה, כאילו בנה במה, כוונתו: כאילו עובד עבודה זרה. שנאמר בפסוק: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא"! ישעיה ב,כב

אף שכתוב בפסוק: "במה נחשב הוא", אל תקרא "במה" בסגול, אלא במה בקמץ. שאם מחשיב עצמו בעיניו, כאילו עובד עבודה זרה. סוטה ד: