התם — גבי מתניתין:
כי אמרה — מקבלנא ליה והוינא בהדיה שבקינן לה:
בעלי ראתן — שרץ יש לו במוחו:
ויתיקין — חלשים:
ורמו דידבי עליה — זבובין כרוכין אחריו:
פילא — עשב שקורין פוליו"ן:
ולודנא — אליישינ"א:
גירדא דאגוזא — קליפי עץ האגוז:
גירדא דאשפא — מה שגוררין מן העור:
כליל מלכא — חבצלת:
מתחלא דדיקלא סומקא — שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים:
לביתא דשישא — של שיש כלומר מקום שאין רוח שולט שם:
שב לבני ואריחא — שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה ואריח שהוא חצי לבינה והלבינה שלשה טפחים:
ונטיל ליה — ושופך לו מאותן מים:
עד דרפיא ארעיתא דמוחיה — גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין:
טרפי — עלין:
ומדלי כל חד כרעא — מגביה רגלו של שרץ ומושיב העלה תחת רגלו שאם לא יעשה כן לכשיחזיק בגופו ליטלו ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום:
בצבתא — טנליי"ש:
דאי לא — אם לא ישרפנו יחזור עליו:
הזהרו מזבובי בעלי ראתן — זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר:
בזיקיה — במקום שתנשב רוח אחת על שניהם:
מיכרך בהו — נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק:
כי הוה שכיב — כשהגיע זמנו ליפטר:
אחוי לי דוכתאי — הוליכני לגן עדן והראני מקומי:
שוור — קפץ:
איתשיל אשבועתא — אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה:
תכטקי — פלישטי"ל:
אם כן לית את בר ליואי — אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות:
לא הואי מידי — לא נראה הקשת בימיו:
שושביניה — אוהבו ורגיל אצלו מלאך המות:
מי איכרכת בבעלי ראתן ועסקת בתורה — כדהוה עביד איהו שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה:
בשביל כבוד עצמך — שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך:
אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים — עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא:
של היזמי — שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי:
הדרן עלך המדיר