ולדברי ר"א בר שמעון — דאמר יותר משלש מאות מיל בזה אחר זה עברו איש אחר איש נמצאו ששהו הרבה לעבור דאי כחנייתן עברו משום קולא דמים מאדם לא נגבהין כל כך:
מים קלים — הרבה הם קלים מן האדם ומר סבר אדם קל לרוץ כמו המים:
מדעתך — אני איני מצוה אותך אבל ישראל הם אומרים לך כדכתיב (דברים א) ותקרבון אלי כולכם וגו' אני איני מעכב על ידך:
כלום יש אדם — כלומר אם הקב"ה צוה כלום היה אומר לו לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה:
לבושתה של ארץ ישראל — אותה שאילה ששאלו תחילה שלוח המרגלים:
[לא עלה בידינו — אין אנו יודעין לדרוש]:
סתר דבריו — הכחיש ועשה שונאו [של הקב"ה] בדאי:
שעשה שונאו של הקב"ה מך — חלש כדאמרי' לקמן אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם:
שהחביא דבריו — ולא אמרן כמות שהן:
שפיסע — דילג שלא אמרן כאשר הם:
יהושע — לא הוצרך לילך שכבר ביקש עליו משה רחמים:
והיינו דכתיב ועבדי כלב וגו' — והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה והיא חברון כדכתיב (יהושע י״ד:י״ג) ויתן את חברון לכלב ש"מ כלב הוא דאזיל לחברון:
מיומן — גבור שבהם כמו שיד הימין חשובה מן השמאל:
שעושה את הארץ כשחיתות — שמקום רגליו מעמיק בארץ מרוב כובדו וניכר שם כגומא וכשחת ולשון ששי לא פורש לנו מאי דמי לשחיתות ונראה לשון עמודי שש שהם כבדים ומקום מעמדם ניכר:
תלמים — כתלם המחרישה שמעלה העפר ומעמיק בארץ:
שהיו מעניקים את החמה בקומתן — מרוב גובה קומתן דומין כאילו צוארם נוקב ועונק בנקב שהחמה יוצאה בו:
לבנו קטן — כנען קטן הבנים של חם היה ומצרים שני לבנים:
מבונה — לשון אבנה ממנה (בראשית ט״ז:ב׳) כלומר מיושבת בפירות:
טרשים — סלעים שאין עושין פירות כארץ לחה:
דקברי בה שכבי — לא גרסינן מ"ט אלא ה"ק ותדע דטרשין היא ואינה ראויה לפירות ככל שאר הארץ לפיכך יחדוה לקבורת מתים:
כי היו בצוען שריו — של מלך ישראל ששולחים אל פרעה לעזור לו על מלך אשור אלמא פרעה בצוען יתיב ושם הולכין לבקשו:
אלכה נא ואשלם את נדרי — אלכה נא בחברון ואשלם הנדר שנדרתי בגשור כדכתיב בתריה כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור ובחברון מאי בעי והלא לא היה שם המזבח כי אם בגבעון:
להביא כבשים לעולה — דאמר מר במס' מנחות כבשים מחברון אלמא ארץ מרעה היתה:
מינה — כלומר מתשובתך אתה מסייעני שלא היתה חשובה ליזרע כשאר הארץ מאחר שהיא בת טרשים כדאמרי' בבבא מציעא בהשוכר (דף פ.) ואי ארעא דמחזקא בגרונדי [היא שניהם משלמין]:
דקלישא ארעא — עפר של טרשים דק וקלוש ומועט הוא ומתוך כך לא היו חורשים וזורעים אותה תבואה מאכל אדם:
ועבדה רעיא — מצמחת ומעלה עשבים ואוכלים הצאן:
ושמן קניינא — המקנה הצאן שכן דרך הצאן להשביח בארץ יבשה וטרשים יותר מארץ לחה:
