לא תאכל — ואפילו זרע אין לה ושבה אל בית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק:
לשכניה בן ארח — ישראל היה:
ותו ממאי דהוו להו בני — לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם:
ותו ממאי דהוו להו בני — לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם:
ותו — אפי' היו להם ממאי דמבבל עלו אותם נשים ובניהם דילמא בארץ ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה ומשלם ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם (ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם היינו שתוקי ואסופי):
למעשה סדום — שהיו מגלי עריות דכתיב (בראשית י״ג:י״ג) רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם ואמרינן בחלק (סנהדרין דף קט:) דמחי לאתתא דחבריה ומפילה א"ל תהוי גבך עד דמעברא הרי ממזרים לגבי ישראל:
חרשא — לשון מחרישה:
בית אבותם — אביו:
וזרעם — אמו:
זה אסופי — דאילו שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא מישראל והכא לא ידעו אם מישראל הם:
אמר אדון — מסרס המקרא ודריש אדון כמו אדון אימר כמו אמר:
אדון — הקב"ה:
ככרוב — קדושים ככרובי הקדש כחיות הקדש דכתיב ביה (יחזקאל י) פני הכרוב:
כנמר — כחיה זו שאינה מקפדת בזוג חבירתה:
כאילו חרשו כו' — משום דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל מלח חרשא לשון חורש:
בנים זרים — מאשה פסולה לו ולשם ממון נסבה כדמסיים קרא יאכלם חדש את חלקיהם ממון שנשאה לשמו יאכלם בחדש אחד:
ושמא תאמר חלקו — כגון נכסי צאן ברזל:
ולא חלקה — כגון נכסי מלוג דהיא לאו איסורא עבדא שחזרה לינשא למיוחס:
שאינה הוגנת — פסולה לו:
כופתו — הלוקה בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד במסכת מכות (דף כב:) כופתו קושרו:
רוצעו — מלקיהו ברצועה:
ועל כלם — כהנים לויים וישראלים:
אליהו כותב — מאי דקאמר ואזיל אוי לו לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו כגון שנשא אשה שאינה הוגנת לו: (האי אליהו לאו אליהו דכתיב במקרא הוא דא"כ מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה):
כל הפוסל — מגדף תמיד את המשפחות הוא עצמו פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם אין דרכו של פסול לדבר בשבח הבריות לעולם:
נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה — המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה שעומד כאן ליטול:
בר שויסקל — לשון גנאי גרגרן אוכל שויסק צלי כדאמר בפסחים (דף צו.) באימורי פסח מצרים מאן לימא לן דלא שויסקי עבדינהו בשם רבינו הלוי:
שמתיה — כדאשכחן דמנדים לכבוד הרב במועד קטן (דף טז.):
אמרו ליה — לרב יהודה רגיל ההוא גברא דקרי לאינשי עבדי:
לקמיה דרב הונא — לימלך בו אם יש לו לילך לפני רב נחמן:
לא מיבעי לך למיזל — לפני רב נחמן שאתה גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכד.) משום דרב נחמן חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן:
יקרא דבי נשיאה — שהוא חתן הנשיא:
אסור לעשות מלאכה בפני שלשה — שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו:
דגונדריתא — היינו מעקה באחד הלשונות:
מי סני — כלומר מכוער ושנוי לשון תורה ולשון שאר בני אדם שאתה מדבר בעמקי שפה ומתכוין היה רב יהודה לתופסו בדבריו לקנטרו להודיעו שלא היה לו להנשא עליו להזמינו לפניו:
אקרפיטא — ספסל:
תילתא ברמות רוחא — מתוך ששליש רוחו גסה הוא משנה בדיבורו:
אנבגא — כוס שהוא רביעית והיו רגילין לשתות כוס אחד ממשקה העשוי לשתותו שחרית וקוריהו אספרגוס במסכת ברכות (דף נא.):
אנפק — כוס של רביעית ולשון אנפק היה שגור בפיהם:
תיתי דונג — תבא בתי שכך שמה:
אין משתמשין באשה — שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים:
קטנה היא — רב נחמן קאמר לה:
לילתא — שם אשתו:
קול באשה ערוה — שנאמר השמיעני את קולך ואם אשאל בשלומה תשיבני:
אמר ליה רב נחמן — אפשר לשלוח לה שאילת שלום ע"י שליח:
