מסכת נדרים דף ד׳ עמוד א׳

לענין מלקות פליגי למאן דאמר חיילא עליה נזירות מלקינן ליה דמטמא עצמו בבית הקברות ולמ"ד לא חיילא עליה נזירות דלא מלקינן ליה הואיל ובבית הקברות נדר אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר וליכא בל תאחר דאמרינן נמי אי אכל קם ליה בבל תאכל:

דקא מאחר לנזירות דטהרה דלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה:

וכן נזיר בעלמא שטימא עצמו במזיד אע"ג דמחלל לנזירות קם ליה בבל תאחר דנזירות דטהרה:

רב אחא אמר מאי בל תאחר איכא בנזיר איכא בל תאחר דתגלחת דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן ואי מאחר לתגלחת קאי בבל תאחר:

ואפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבת בקרבן אפ"ה מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה:

בבל תאחר קרבנותיו דאי משהי ליה לקרבן עובר בבל תאחר:

כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמו' דמיחייב אדם קאי עלייהו בבל תאחר ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים:

מהו דתימא חידוש הוא מעשה דנזיר אהכי מקילי ביה דלא קאי בבל תאחר דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות:

כגון שנדר והוא בבית הקברות דבעודו עומד לשם נזירות לא חל עליה עד דנפיק משם - וידכי ויקבל ויחול לנזירות עליה הילכך קאי בבל תאחר שמוטל עליו לצאת וליטהר ולהתחיל נזירות:

הניחא למ"ד לא חיילא עליה נזירות בעודו בבית הקברות פלוגתא היא בפרק ג' דנזיר (דף טז): ועוד האמר מר בר רב אשי במיחל כ"ע לא פליגי דחיילא אם שותה ביין או מגלח לוקה בעודו נמי בבית הקברות חל נזירות עליו כי פליגי למילקי על הטומאה אם התרו בו בעודו לשם צא משם כי נזיר אתה רבי יוחנן סבר כיון דחיילא לענין שאר דינין לקי ור"ש בן לקיש סבר לא לקי משום טומאה דאכתי לא חל עליו נזירות טהרה אבל ודאי חל הנזירות לענין שאר דינין לשתות יין ולגלח וא"כ מאי בל תאחר איכא:

וכי פליגי לענין מלקות לאו דוקא אלא כלומר לענין מלקות דטומאה אבל מודה דמלקות איכא אי שותה יין או מגלח ומשני אפ"ה קאי בבל תאחר לנזירות דטהרה חל עליו שיש לו לעשות נזירות דטהרה:

משום בל תאחר דתגלחת לעולם מיירי דשילם נזירות בטהרה מכל מקום מצוה לגלח שערו ולתתו תחת הדוד ומשהה התגלחת עובר בבל תאחר משמע קצת לאחר שלשים יום לא גילח יגלח מדקאמר דאיכא עליה משום בל תאחר:

בל תאחר קרבנותיו אם השלים ימי נזירותו ולא הביא איכא בל תאחר:

דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות דפשטיה דקרא כי תדור נדר לא תאחר לשלמו אבל בחובה לא אשמעינן ונפקא מינה מידרשנו ומשמע ליה חטאת נזיר בכלל שאר חטאות:

דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר שאם אומר הרי עלי חטאת נזיר לא אמר כלום דחטאת נזיר אינו בא בנדר ובנדבה ולהכי פריך מחטאת חלב דכמו כן אם לא אכל חלב ואמר הרי עלי חטאת חלב לא אמר כלום וכן כל חטאת והא דנקט חלב זהו רגילות דנקט חטאת חלב מכל שאר חטאות אבל י"מ דלא מתפיס פירוש דא"צ לומר הרי זה חטאתי ול"נ דא"כ מאי פריך מחטאת חלב האמר בהדיא בחולין דאם לא אמר הרי זו לחטאתי דאינו קרב:

חידוש לחומרא הוא ואע"ג דבדוכתא אחריתא אמר חידוש אע"פ שהוא לחומרא כגון גבי עד זומם מיהו הכי פריך אדרבה כל שכן שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ"ש משאר חטאות:

אילימא לא מתפיס ליה לחטאת בנדר יש מי שפירש שאין צריך להתפיסו בנדר, דכיון שנדר בנזיר ממילא חייב להביא קרבנות נזיר. ופרכינן הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר, שאף חטאות אינו צריך להתפיסן בנדר דמכי אכל חלב איחייב ליה בחטאת. ואיכא למידק דאם כן היינו חדוש לחומרא כדאקשינן לקמן לאידך. וי"ל דאין זה חדוש לחומרא, אלא הדין נותן כך, שאותם שנדר בהתפסתו שייך בהו טפי בל תאחר, אבל אותן שבאין ממילא שלא מחמת נדרו והתפסתו לא יהא עובר עליהם בבל תאחר. ויש מפרשים לא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר, אילו אמר הרי זה חטאת נזיר או אמר הרי עלי חטאת נזיר אינו כלום, הואיל ואינו נזיר דאין חטאת נזיר באה נדבה, מה שאין כן (בשאכל) [בשאר לפי הש"מ] קרבנות, שאילו אמר הרי עלי עולה או שלמים מיתפסי בנדרו, וחייב להביא, והיינו חדוש לקולא. וחטאת חלב נמי דכוותיה דאינו מתפיס בנדר (כזה) [בזה לפי הש"מ], ואפילו מי שמחויב חטאת ואמר הרי זו חטאת לא אמר כלום, עד שיאמר הרי זו (לחטאת) [לחטאתי לפי הש"מ] כדאיתא לקמן, וזה יותר נכון מן הראשון.

סלקא דעתך אמינא הואיל ואם גלח על אחד משלשתן יצא אימא לא כלומר אפילו לא הביא מקרבנותיו כלל לא ליחייב משום בל תאחר, וכ"ש בשגלח כבר על אחד מהם דכבר יצא. ודייקינן לה מלשון הואיל ואם גלח, ולא קאמר הואיל וגלח על אחת, קמ"ל הקישא דעובר על בל תאחר, ואפילו בשהביא אחד מקרבנותיו (יצא) [ויצא לפי הש"מ], מכל מקום התורה חייבתו משום בל תאחר על כולן.

ורב אחא בר יעקב תירצה כגון שנזר והוא בבית הקברות ר"ל ונשתהא לשם ודבר זה נחלקו עליו ר' יוחנן וריש לקיש במסכת נזיר שלדעת ר' יוחנן חיילא עליה נזירות מאלתר ואינו צריך לנדור בנזירות פעם אחרת לכשיצא ולריש לקיש לא חיילא עליה אלא שהוא חייב לחזור ולנדור בנזירות פעם אחרת כשיצא ומר בר רב אשי פירש שם דבריהם שאף לריש לקיש חיילא ואינו צריך לחזור ולידור פעם אחרת ולא חלק אלא שאם אכל ושתה שם דברים האסורים אינו לוקה שאע"פ שחיוב נזירות חל עליו מעכשיו דוקא לענין שאינו צריך קבלה אחרת אבל לענין מלקות לא הואיל ועדין אינו מתחיל למנות ולר' יוחנן אע"פ שאינו מתחיל למנות נזיר הוא ואיסור נזירות עליו ולוקה על אכילה ושתיה וזה שאינו מונה מפני שאין ימי טומאה עולין למנין והלכה כר' יוחנן ואע"פ כן מי שנזר בבית הקברות ונשתהא לשם במזיד למחרתו שנמצא מאחר מנינו עובר בבל תאחר ולוקה על שהייתו ששהא למחרתו שמכל מקום אע"פ שנזיר הוא מאחר הוא נזירות של טהרה וכן הלכה ודקדקו בה שהנזיר שטימא עצמו במזיד עובר בבל תאחר אחר שהוא מאחר נזירות של טהרה ונמצא לוקה ארבע מלקיות משום לא יטמא ומשום בל יחל דברו ומשום בל תאחר ומשום באהל מת לא יבא ובתוספות כתבו שאף אם נטמא בשוגג ועמד בטומאתו יותר מן הראוי שאף זה עובר בבל תאחר ורב אחא פירשה אף בנזר במקום טהרה ואע"פ שחל עליו נזירות מיד ובל תאחר דידיה פירושו באיחור הגלוח ר"ל שהוא צריך לגלח אחר ששלמו ימי נזירותו ולשחוט קרבנותיו כמו שיתבאר במקומו כדכתיב ותער לא יעבר על ראשו עד מלאת ימי נזרו הא לאחר מלאת יגלח והוא ביום ל"א ואע"פ שהתגלחת אינה מעכבת אלא אף בלא גלוח הואיל ושלם נזירותו והביא קרבנותיו מותר בכל מה שנאסר בנזירותו אע"פ כן מצוה לגלח אחר שחיטת הקרבנות קודם הקרבתן ואם עבר והקריב בלא גלוח מכל מקום מצוה עליו לגלח אפילו לאחר כמה ועובר עליה בבל תאחר וכן הלכה ומר זוטרא פירשה גם כן בנזיר טהור ונשלם נזירותו ובבל תאחר של קרבנות אם אינו מביא אחר מלאת מיד ואע"פ שבל תאחר זה יוצא לנו ממקרא אחר מדכתי' בפרשת בל תאחר כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך אלו חטאות ואשמות סלקא דעתך אמינא הואיל והקל הכתוב בנזיר בדבר אחר נקל בו אף בזו שלא לעבור בבל תאחר קמל"ן ושאלו בה אי זהו אותו דבר שהיקלו בו בנזיר אילימא דלא מיתפיס ליה חטאת נזיר בנדר ר"ל שאם אחר שאינו נזיר הפריש בהמה ואמר זו תהא חטאת נזיר אינו כלום שאין חטאת נזיר נדר ונדב אלא אם הוא נעשה נזיר חייב חטאת ממילא ואם לא נעשה נזיר אינו יכול להביא חטאת נזיר בנדר אין זה כלום שהרי אף בחטאת חלב כן ר"ל חטאת הבאה על אכילת חלב ושאר עבירות שכיוצא בה שאין חטאת בא בתורת נדר אלא אם כן חטא באותו דבר הראוי להביאו עליו ואע"פ כן עובר עליו בבל תאחר וכן הלכה והיה מחזר לפרשה ממה שאמרו בה שאם אמר הריני נזיר מן החרצן או מן הזג שהוא נזיר לכל וכן הלכה אלא שהקשה לו שהרי חידוש זה חומרא הוא והיאך נקל בו מצד אחר בשבילו אדרבה יש לנו להחמיר:

ברש"י דכולי עלמא לאלתר הוי כצ"ל:

ברא"ש דרוש דרש ואשם כו' הד"א כצ"ל:

בר"ן ליכא בל תאחר הס"ד מאי בל תאחר איכא הס"ד קם ליה בבל תאחר הס"ד שלא הרהרה בדבר כלום כו' כצ"ל:

רב אחא בר יעקב אמר לא אתי לספיקן אלא לודאן כגון דאמר הריני נזיר בעודו בבית הקברות. דהשתא כל זמן שמאחר לצאת עובר בבל תאחר. הניחא למאן דאמר לא חיילא בנזיר. פירוש מי שאמר הריני נזיר מגלח דכיון דלא חיילא נזירות הזהירתו תורה להחל עליו נזירות. אלא למאן דאמר חיילא מה בל תאחר יש כיון דחל עליו לאלתר. ועוד האמר מר בר רב אשי דכולהו מודו דלאלתר חיילא ולא פליגי אלא לענין מלקות על שהוא מאחר נדר בעודו שם. וההיא דפרק שלשה מינין לא קשיא גבי היה לו מת על כתפו והושיטו לו מת אחר דקאמר פרט לזה שמחולל ועומד. דההוא בשהתחיל נזירות בטהרה ונתחלל כבר בתוך ראשון אבל זה שלא היה נזיר לא נתחלל עד שנדר. וכגון שהתרו עליו קודם שנדר דאי לאחר שנדר כבר מחולל ועומד ואין בו מלקות. ועוד יש לומר דהא דקאמר דלקי היינו אם ישתה יין ולא על הטומאה. הרא"ם ז"ל.

הניחא למאן דאמר פלוגתא היא במסכת נזיר בפרק מי שאמר דאיתמר נזיר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר חיילא עליה נזירות. סבר מיתלא תליא דאי משכחת טהרה חיילא. וריש לקיש אמר דלא חיילא עליה נזירות הילכך אי הדר ואמר חיילא עליה ואי לא לא. והכי קפריך הניחא לריש לקיש דאמר דלא חיילא עליה נזירות מן אלתר עד שיצא מבית הקברות ויחזור ויאמר הריני נזיר צריך הוא לחזור ולקבלו בשעה שהוא ראוי לחול. אלא לר' יוחנן דאמר דמהשתא חיילא עליה נזירות וצריך להזיר עצמו מן היין אבל לענין טומאה הוא נתלה ואין חל עליו שם נזירות להתחייב עליה משום טומאה עד שיצא מבית הקברות ויקבל הזאה שלישי ושביעי מאי בל תאחר איכא והא הוי נזיר. ועוד האמר מר בריה דרב אשי התם דבהאי כולי עלמא לא פליגי דלעולם חיילא עליה נזירות ואינו צריך לחזור ולקבל לכשיצא מבית הקברות. ולענין מלקות הוא דפליגי היכא דאכל ושתה דברים האסורים לו בעודו בבית הקברות דר' יוחנן סבר כיון דחיילא עליה נזירות לקי משום בל יאכל ובל ישתה ומיהו אינו עולה מן המניין הואיל ואין נזירות חלה עליו לענין טומאה. וריש לקיש סבר מיחל הוא דחיילא על ידי קבלה זו לכי משכח רווחא אבל השתא לא חיילא עליה הואיל ואינו ראוי לחול עליו לענין טומאה ואי אכל ושתה לא מחייב עליה מלקות. כ"ש. ואית דמפרשי לה בשם יצ"ה לאידך גיסא. הניחא לריש לקיש דאמר לא חיילא עליה נזירות לאסרו באכילה ושתיה עד שיצא (מאמר) ויאמר במקום טהרה הריני נזיר אפילו הכי קאי בבל תאחר דאיכא למימר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומוטל עליו ליצא מהר ולנדור טהרה. אלא לר' יוחנן דאמר חיילא עליה כלומר מתלא תליא וקיימא דלכי משכחת טהרה חיילא לאלתר ולא בעי למיהדר ולנדור מאי בל תאחר איכא. אבל קשיא ליה למר לר' יוחנן נמי איכא בל תאחר דאי (עבוד) עמד שם שלושים יום אין עולין לו מן המניין ואין מביא קרבן טומאה כדפירש התם. שיטה.

טימא עצמו במזיד לאו דוקא דהוא הדין אם נטמא באונס. ומזיד אטהרה קאי כלומר שבמזיד עומד בטומאתו בלא שיטהר. אי נמי אילו שניטמא באונס ובשוגג אינו חייב מיד עד יעבור עליו שבעת ימי טומאה. אבל במזיד בשעת מגעו גורם להפיל מה שמנה. הרא"ם ז"ל. ואית דמפרשי דמילתייהו דרב אחא בריה דרב איקא ומר זוטרא בריה דרב מרי אנדר בבית הקברות קאי וכל חד וחד מפרש מאי משום בל תאחר איכא. ואי איפשר לומר כן דהא תגלחת וקרבן תרוייהו איתנהו בכלל איסור דנזירות טהרה דאמרי לעיל דהיינו בל תאחר דמאחר ליה לנזירות טהרה ותו לא איצטריך לפרושי טפי. שיטה. וזה לשון הפירוש: ואית דמפרשי דהאי מילתא דרב אחא בריה דרב איקא קאי אנזיר והוא בבית הקברות דקעבר משום בל תאחר תגלתתו דכל זמן שהוא בבית הקברות לא מתחיל ליה למנות שבעת ימי טומאה וקמאחר לתגלחתו דעביד ליה ביום שביעי לאחר שהזה ושנה וטבל. ושבשתא היא דהא קיימא לן במסכת נזיר פרק הריני נזיר מגלח דלא בעי גילוח דהא קמבעיא ליה לרב אשי נזיר שנדר בבית הקברות אי בעי תגלחת או לא. ופשטינן לה מהא דתניא בספרי וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר שהוא טעון העברת שער והבאת צפרים ולפטור את הנזיר בקבר. עד כאן.

אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת בנדר יש מי שפירש שאינו צריך להתפיסו בנדר דכיון שנדר בנזיר ממילא חייב להביא קרבנות נזיר. ופרכינן הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר שאף חטאות אינו צריך להתפיסן בנדר דמכי אכל חלב איחייב ליה בחטאת. ואיכא למידק דאם כן היינו חידוש לחומרא כדאקשינן לקמן לאידך. וי"ל דאין זה חידוש לחומרא אלא הדין נותן כך שאותם שנדר בהתפסתו שייך בהו טפי בל תאחר אבל אותם שבאים ממילא שלא מחמת נדרו והתפסתו לא יהא עובר עליהם בבל תאחר. ויש מפרשים לא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר דאילו אמר הרי זה חטאת נזיר או אמר הרי עלי חטאת נזיר אינו כלום הואיל ואינו נזיר דאין חטאת נזיר באה נדבה. מה שאין כן בשאר קרבנות שאילו אמר הרי עלי עולה או שלמים מיתפסי בנדרו וחייב להביא והיינו חידוש לקולא. וחטאת חלב נמי דכותיה דאינו מתפיס בנדר בזה ואפילו מי שמחויב חטאת ואמר הרי זו חטאת לא אמר כלום עד שיאמר הרי זו לחטאתי כדאיתא לקמן. וזה יותר נכון מן הראשון עד כאן. הרשב"א ז"ל. וקמהדר דהיינו חידושא דסלקא דעתך אמינא הואיל ויש קולא בנדר כל כך דהיכא דגילח לשם אחד משלשת קרבנותיו חטאת ועולה ושלמים יצא ואינו צריך לחזור ולהמתין כדי נזירות אחר ולגלח לשם שלשתן בהך נמי תנהוג בו קולא ולא ליעבר עליה משום בל תאחר. במסכת נזיר בפרק שלשה מינין מוכחא מילתא דבעינן תגלחת לשם קרבנות. שיטה. והרשב"א ז"ל כתב סלקא דעתך אמינא הואיל ואם גילח על אחת משלשתן יצא אימא לא. כלומר אפילו לא הביא מקרבנותיו כלל לא ליחייב משום בל תאחר וכל שכן כשגלח כבר על אחד מהם דכבר יצא. ודייקינן לה מלשון הואיל ואם גילח ולא קאמר הואיל וגילח על אחד. קא משמע לן היקישא דעובר על בל תאחר ואפילו כשהביא אחד מקרבנותיו ויצא מכל מקום התורה חייבתו משום בל תאחר על כולן. עד כאן.

בהר"ן ד"ה חטאת חלב אלא במה הצד היקשא עדיפא. וקשה לי הא זהו אינו דרך לימוד דין חדש מכח מה הצד אלא דפשטא דקרא כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות כל חטאת בכלל אלא דהיה מקום לומר מסברא להוציאו מכללא חטאת נדר כיון דקילא. וכיון דמצינו בחלב ושלמים אף דקיל איתנהו בבל תאחר. ממילא מה"ת לצאת מפשטיה דקרא דחטאת נזיר מכלל וא"כ שרש הדין דחטאת נזיר מקרא דכי דרוש ידרשנו וצ"ע:

בהרא"ש ד"ה נזיר טהור אם נשתהה עיין טורי אבן ר"ה דף ד' ד"ה וצדקות: