ר"מ בעל הנס [ר' מאיר]
דור שלישי לתנאים. מחמשת תלמידיו של ר' עקיבא. חביריו: רשב"י, רבי נתן הבבלי, רבי יוחנן הסנדלר, ורבי יוסי בן חלפתא.
ר"מ היה לבלר, כלומר: סופר, והיה יודע את כל התורה בדקדוק חסירות ויתרות בעל פה. עירובין י"ג. יצא מזרע נירון שר צבא שנשלח על ידי הקיסר להחריב את בית המקדש וכששמע שה' עתיד לנקום במחריבי הבית, ברח והתגייר ויצא ממנו ר"מ. גיטין נ"ו.
ברוריה אשתו, היתה בתו של התנא רבי חנינה בן תרדיון מעשרה הרוגי מלכות, ר' עקיבא מינהו להיות ראש הישיבה אחריו.
תלמידיו ורבותיו
תלמידיו: רב, רבי, סומכוס, ר' שמעון בן אלעזר ור' שמעון בן רבי.
רבותיו: ר' אליעזר בן יעקב, אלישע בן אבויה, ר' טרפון ור' ישמעאל ור' עקיבא.
נסמך לרבנות על ידי ר' יהודה בן בבא שהיה מעשרה הרוגי מלכות.
הסיפור הידוע מדוע נקרא בעל הנס, "ואלקא דמאיר ענני" והמעשה במקום שנקרא עסיא, שלא היתה להם מגילת אסתר וכתב להם מגילה בעל פה, במסכת מגילה דף י"ח עמ' ב.
משבחיו ואימרותיו
א"ר אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? מפני שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כלומר נותן טעם הגון ונכון, ועל טהור טמא ומראה לו פנים. תנא: לא ר' מאיר שמו אלא ר' נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו ר"מ? שמאיר עיני חכמים בהלכה.
אמר רבי: מה שחריף אני בתורה יותר מחבריי מפני שזכיתי לראות את ר' מאיר מאחוריו כאשר למדתי תורה, ואילו ראיתי אותו מלפניו הייתי יותר חריף, משום שנאמר: "והיו עיניך ראות עירובין יג.]- את מוריך". [ישעיה ל, כ תניא: היה ר' מאיר אומר: הלומד תורה ואינו מלמדה, זהו: "כי דבר יהוה בזה", במדבר טו, לא כלומר: מזלזל בדברי תורה. סנהדרין צט.
אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר: כל לשון הרע שאין בו דבר אמת בתחילתו אינו מתקיים בסופו. כלומר: בכדי שלשון הרע יתקבל על לב השומע, המדבר תמיד אומר בהתחלה דבר שנשמע וידוע שהוא אמיתי ואחר כך אומר את השקר והרע. סוטה ה.
חכמתו
ר"מ, ר' יהודה בר אילעאי ור יוסי בן חלפתא הלכו בדרך ומצאו אכסניה לשבות בה ביום השבת. ר"מ היה מדייק בשם, כלומר: מכיר את האדם לפי שמו, אם טוב הוא או רע, והם לא ידעו לדייק בשם.
שאל ר"מ את בעל האכסניה, מה שמך? אמר לו, כידור. אמר ר"מ לחבריו, משמע שאדם רשע הוא שנאמר: "כי דור תהפכת המה"! דברים לב, כ
ר' יהודה ור' יוסי הפקידו את כספם אצלו בערב שבת שישמור להם אותו עד למוצאי שבת, ור"מ החביא את כספו סמוך לקברו של אביו של כידור.
אביו של כידור בא אליו בחלום ואמר לו: בוא תיקח את הכסף מעל ראשי!
בבוקר שאל כידור את ר"מ מה לעשות? השיב לו ר"מ: חלומות של ליל שבת אין בהם כלום ואל תתייחס לחלום, הלך ר"מ ושמר את כספו עד למוצאי שבת.
במוצאי שבת כשבאו ר' יהודה ור' יוסי לקחת את כספם מכידור, אמר להם: לא הבאתם לי כלום. אמר להם ר"מ למה לא עשיתם כמוני! אמרו לו: למה לא אמרת לנו! השיב להם ר"מ: אמרתי לכם לחשוש ומדוע לא חששתם?
מה עשו: משכו את כידור לחנות היין כדי לשכרו ובכך להוציא ממנו את כספם.
מכיוון שראו שאריות של עדשים על שפמו, שאכל לפני כן בביתו, הלכו ואמרו לאשתו בשמו: כידור ביקש שתחזירי לנו את כספינו, והסימן שנתן לנו הוא, שבישלת לו היום עדשים! האמינה להם אשתו והשיבה לחכמים את כספם.
כשחזר כידור לביתו, ונוכח לדעת שנתפס בגניבתו, כעס ומתוך כעסו הרג את אשתו.
אחרי המקרה אמרו חכמים: נטילת ידיים לפני הסעודה האכילה יהודי בשר חזיר, ומדוע? כיוון שכידור לא נטל ידיו חשב אותו בעל המסעדה לגוי ונתן לו בשר חזיר.
ומים אחרונים הרגו את הנפש, ומדוע? אם כידור היה עושה מים אחרונים אחרי סעודתו בביתו והיה מעביר ידיו ומנקה את שפמו, לא היה נתפס בגנבתו ולא היה הורג את אשתו. יומא פ"ג:
מקורות מדויקים
לדף המקורות המלא של החכם (9)- גיטין נו ע"א ↗“אֲמַר לֵיהּ: לָא. אֲמַר לֵיהּ: יָהֵיבְנָא לָךְ דְּמֵי פַּלְגָא דִּסְעוֹדְתָּיךְ! אֲמַר לֵיהּ: לָא. אֲמַר לֵיהּ: יָהֵיבְנָא לָךְ דְּמֵי כּוּלַּהּ סְעוֹדְתָּיךְ! אֲמַר לֵיהּ: לָא. נַקְטֵיהּ בִּידֵיהּ וְאוֹקְמֵיהּ וְאַפְּקֵיהּ.”
- עירובין יג ע"א ↗“רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ כּוּ׳.”
- סנהדרין צט ע"א ↗“וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ: אֵימָתַי אָתֵי מָשִׁיחַ? אָמַר לֵיהּ: לְכִי חָפֵי לְהוּ חֲשׁוֹכָא לְהָנְהוּ אִינָשֵׁי. אֲמַר לֵיהּ: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לִי? אֲמַר לֵיהּ: קְרָא כְּתִיב, ״כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה׳ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ…”
- סוטה ה ע"א ↗“אֲפִילּוּ עוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, דִּכְתִיב: ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְגוֹ׳״ — לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.”
- יומא פג ע"ב ↗“אֶפְשָׁר בְּחוּלִּין — פְּשִׁיטָא? לָא צְרִיכָא, בְּשַׁבָּת.”
- ישעיה ל, כ ↗“וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃”
- במדבר טו, לא ↗“כִּ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת׀תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥הֿ בָֽהּ׃ {פ}”
- דברים לב, כ ↗“וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם׃”
- מגילה יח ע"ב ↗“סֵירוּסִין — לֹא יָצָא. רַבִּי מוּנָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: אַף בְּסֵירוּגִין, אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. אָמַר רַב יוֹסֵף: הֲלָכָה כְּרַבִּי מוּנָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה.”