גיהוץ — לשיקיי"ר באבן הזכוכית:
ככיבוס שלהן — שהיו מימיהם יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ:
מעברא ליה חומרתא — שפשוף האבן מעביר את הדם:
חומרתא — אבן כדאמרינן בגיטין (דף סט:) ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי:
ריחה נודף — מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח:
גמרא הוה שמיע ליה — שעשו כן לבנות יבש גלעד במסכת יבמות (דף ס:):
דור קטוע — שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים:
יפין לאשה — למהר לה הריון:
נתחייב במקחך — על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך לשון אין חבין לאדם (לקמן כתובות דף יא.) דבר שהוא לרעתו קרוי חובה:
שפניהם שחורים — מחמת רעבון:
צפד עורם — דונש פירש כמו דבק עורם על עצמם ומנחם פירש שחר עורם:
מתני' בתולה אלמנה וגרושה — בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונשאת:
כתובתה — מן השני:
מאתים — שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו:
ויש להם טענת בתולים — אם לא מצאה הב' בתולה אבדה כל כתובתה דמקח טעות היא לו:
גמ' בגדתאה — דמן בגדת:
על שם מנה — שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה:
דכתיבא באורייתא — ועדיין לא נתקנו כתובות:
ומי כתיב קרא — לקרות על שם דבר העתיד:
זו סליקא — שם עיר:
ומי הואי — העיר בנויה בבריאת עולם דכתיב ההולך קדמת אשור:
[מטר — ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא]:
מזבל — את הארץ:
מעדן — נותן עדנה וזיו בפירות:
תלמיה — של א"י:
רוה נחת גדודיה כאשר ברביבים תמוגגנה — רוה הרי משקה ומרוה תמוגגנה הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות נפקא מצמחה תברך. תמוגגנה דישטנפי"ר:
מזיח — קס"ד מזיח עונות:
מזין — בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו' באין מן המזון וגורמין לו ברכה:
מחבב — את ישראל אל אביהם:
היינו מזיח היינו מכפר — הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר:
מזיח גזירות — רעות מעל ישראל:
משחנן — מחממות:
משלשלן — שלשול:
מאשרן — מחזיקות כח כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א):
ולא מפנקן — אינן מרבות אסטניסא על הלב וכלן לשבח:
אל יורה — שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור:
שחרית וערבית יפות — כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב"מ קז:) ערבית לאחר אכילה:
במנחה רעות — שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים:
בצהרים — לאחר הסעודה שאכל ושבע:
אין כמותם — וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו:
מבטלות מחשבה רעה — דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא:
כי עברא לדשא — מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת:
