ואיבעית אימא - הא דקתני שוא ושקר אחת הן לומר לך כשם שמביא קרבן על שבועת שקר כך מביא קרבן על שוא דאכלתי ולא אכלתי ור"ע היא דמחייב במתניתין לשעבר כלהבא:

נשבע להחליף - לשנות את האמת בשבועתו היינו לשעבר כגון אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל:

אימא נשבע ומחליף - נשבע לעשות ואחר כך החליף את דברו ולא עשה או שלא לעשות ועשה:

ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר - והכי משמע בשעת שבועה לא תהא שקר דהיינו לשעבר:

לא יחל - להבא הוא דאילו לשעבר כבר החל משנשבע:

לשנות את הידוע - על האיש שהוא אשה:

והא דרבי אבהו - הא דא"ר ירמיה לעיל א"ר אבהו דאמר משמיה דר' יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר לאו בפירוש אמר ר' אבהו בהאי לישנא אלא מכללא איתמר דשמעיה ר' ירמיה לר' אבהו בחדא מילתא דאיירי בה ר' יוחנן בשבועת שקר ואוקמה רבי אבהו באכלתי ולא אכלתי מההוא כללא א"ר ירמיה משום ר' אבהו א"ר יוחנן אכלתי ולא אכלתי שקר:

ומאי כללא דאמר רב אידי כו' - ומסקנא סיפא דשמעתא וא"ר אבהו תהא באכלתי ולא אכלתי:

חוץ מנשבע ומימר ומקבל את חבירו בשם - המיוחד והא מילתא עיקרה בפ"ק דתמורה והתם מפורש טעמא דמימר ומקלל והכא נשבע לחודיה מפרש משום גררא דמכללא איתמר דר' אבהו: אי כתיב כי לא ינקה כדקאמרינן:

והוי בה גרסינן:

ה"ד - דאיצטריך למילף מלשוא לשוא:

התראת ספק - ספק אם יעבור על התראה אם לאו שיכול לומר עדיין יש שהות ביום ואין המתרה יכול לכוין שיעבור היום בתוך כדי דבור של התראה:

וא"ר אבהו תהא - הך שבועת שקר דא"ר יוחנן דאיתרבאי מלשוא לשוא באכלתי ולא אכלתי:

ומאי שנא - הך מאוכל ולא אכל הא בכולהו לאו שאין בו מעשה נינהו:

בפירוש ריבתה תורה כו' - מדאפקיה בלשון שוא:

מה שוא לשעבר - נשבע לשנות את הידוע לאדם אף שקר דלשעבר איתרבאי למלקות ולא לשקר דלהבא ומההוא כללא א"ר ירמיה משום ר' אבהו אכלתי ולא אכלתי שקר:

שבועה שלא אוכלנה - לקמן מפרש בפירקין למה לי למינקט תלת שבועות:

אינו חייב אלא אחת - דאין שבועה חלה על שבועה דכיון דנשבע שבועה ראשונה הוה לה שבועה שניה לקיים את המצוה ותנן במתניתין דפטור:

לא למעוטי מקרבן - וזו היא אשגגתה קאי:

זו היא דעל שגגתה קרבן - אבל שבועה לשעבר ליתא בקרבן ור' ישמעאל היא דאמר במתני' אינו חייב אלא על העתיד:

שבועות 21 עמוד א

1קמ"ל כדשני ליה.

2ואיבעית אימא: כשם שמביא קרבן על שקר, כך מביא קרבן על שוא; ור"ע היא, דמחייב לשעבר כלהבא.

3מיתיבי: אי זו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם. שבועת שקר נשבע להחליף! אימא נשבע ומחליף.

4כי אתא רבין, א"ר ירמיה, א"ר אבהו, א"ר יוחנן: ״אכלתי״ ולא אכלתי״ שקר, ואזהרתיה (ויקרא יט, יב) מלא תשבעו בשמי לשקר״. ״אוכל״ ולא אוכל״ עובר (במדבר ל, ג) בלא יחל דברו״. ואי זו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם.

5אמר רב פפא: הא דרבי אבהו לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר; דאמר רב אידי בר אבין: אמר רב עמרם, אמר רב יצחק, א"ר יוחנן, ר' יהודה אומר משום ר' יוסי הגלילי: כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו, ושאין בו מעשה אין לוקין עליו; חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם.

6נשבע מנלן? א"ר יוחנן משום רשב"י אמר קרא: ״(שמות כ״, ו) ״לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה״ ב"ד של מעלה אין מנקין אותו, אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.

7א"ל רב פפא לאביי: דלמא הכי קאמר רחמנא: ״לא ינקה״ כלל? אי כתיב ״כי לא ינקה״ כדקאמרת; השתא דכתיב ״כי לא ינקה ה'״ ה' הוא דאינו מנקה, אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.

8אשכחן שבועת שוא, שבועת שקר מנלן? ר' יוחנן דידיה אמר: ״לשוא״ ״לשוא״ שתי פעמים; אם אינו ענין לשבועת שוא, תנהו ענין לשבועת שקר.

9והוי בה ר' אבהו: האי שבועת שקר ה"ד אילימא ״שבועה שלא אוכל״, ואכל לאו שיש בו מעשה הוא! ואלא דאמר ״שבועה שאוכל״, ולא אכל האי מי לוקה?! והא איתמר: ״שבועה שאוכל ככר זו היום״, ועבר היום ולא אכלה רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: אינו לוקה!

10ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ור"ל אמר אינו לוקה משום דהוה התראת ספק, והתראת ספק לא שמה התראה.

11וא"ר אבהו: תהא באכלתי״ ולא אכלתי״. ומאי שנא? אמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא, מה שוא לשעבר, אף שקר נמי לשעבר.

12איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו: ״שבועה שלא אוכל ככר זו״, ״שבועה שלא אוכלנה״, ״שבועה שלא אוכלנה״, ואכלה אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת בטוי, שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

13זו היא למעוטי מאי? לאו למעוטי ״אכלתי״ ולא אכלתי דלא לקי?

14לא, למעוטי ״אכלתי״ ולא אכלתי״ מקרבן זו היא דעל שגגתה קרבן עולה ויורד, אבל ״אכלתי״ ולא אכלתי״ לא. ור' ישמעאל היא, דאמר: אינו חייב אלא על העתיד לבא; אבל מילקא לקי.

תוספות

קמ"ל כדשני ליה - וא"ת א"כ בלא דיבור אחד נאמרו דרשינן ליה מה' לא ינקה אבל ב"ד של מטה מלקין אותו וי"ל דהשתא הדר ביה ממאי דאמר בדיבור אחד נאמרו ומיהו בירושלמי ובסיפרי מוכח בהדיא דבדיבור אחד נאמרו דקאמר התם שוא ושקר בדיבור אחד נאמרו וכן מחלליה מות יומת וביום השבת כו' וללישנא דבסמוך דאכלתי ולא אכלתי שקר ויליף מלשוא לשוא ב' פעמים איצטריך שפיר הא דבלאו אחד נאמר משום דאיכא למיפרך אדרשא דלשוא כדפריך לקמן ומאי שנא פירוש אפי' אוכל ולא אוכל נמי ומשני בפירוש ריבתה תורה כו' והיינו דבלאו אחד נאמרו כדפרישית בפ"ק (דף ג: ד"ה בפירוש) ואיצטריך נמי דרשא דלשוא לשוא משום דלא ' נאמרו בדיבור אחד לענין שבועה אלא לענין עדות דבדברות הראשונות כתיב לא תענה ברעך עד שקר ובדברות האחרונות עד שוא אבל השתא דכתיב לשוא לשוא ילפינן שפיר ממאי דבדיבור אחד נאמרו לענין עדות דלא מרבינן אלא אכלתי ולא אכלתי:

חוץ מנשבע ומימר כו' - תימה והא ר' יוחנן אית ליה בהשוכר את הפועלים (ב"מ צ: ושם) גבי חסמה בקול והנהיגה בקול עקימת פיו הוי מעשה וי"ל דשאני התם דבדיבור עושה מעשה שהבהמה נמנעת מלאכול והוי כמו מימר דא"ל רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר דבדיבור קעביד מעשה בריש תמורה (דף ג:) וא"ת והא בפ' ד' מיתות (סנהדרין סה: ושם) גבי הא דמשני לר' יוחנן דעקימת שפתיו דמגדף לא הוי מעשה משום דישנו בקול ופריך עליה מחסמה בקול והנהיגה בקול דאמר ר' יוחנן דעקימת שפתיו הוי מעשה ומאי קושיא התם משום דבדיבור קעביד מעשה וי"ל דהתם משום עדים זוממין פריך דלא חשיב להו מעשה אע"ג דמתחייב הנידון על ידם ושם מפורש יותר:

חוץ מנשבע ומימר וכו' - וא"ת וליחשוב נמי עדים זוממים ומוציא ש"ר ואע"ג דעדים זוממים קרינהו רחמנא מעשה בריש ב"ק (דף ה.) ומוציא שם רע נמי קאמר רבי יהודה גופיה בכתובות בפרק נערה (כתובות דף מו.) דאינו חייב עד שישכור עדים מ"מ חשיבי אין בהן מעשה דהא בפ"ק דמכות (דף ד: ושם) יליף מיניה ר' יהודה בעלמא דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וי"ל כיון דכתיב בהו מלקות בהדיא לא חש למיתנינהו א"נ אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ והא לא תקשי דהכא קאמר רבי יהודה דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו והתם קאמר דלוקין דהכא משמיה דרבי יוסי קאמר לה:

אמר קרא כי לא ינקה כו' - וא"ת אמאי לא נפקא לן בריש אלו הן הלוקין (מכות יג:) דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מדאיצטריך קרא בנשבע ובמקלל חבירו בשם כדאמר בריש תמורה (דף ג:) ויש לומר דדלמא לא הוה דרשינן להכי הני קראי:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

ואומר הלא כה דברי כאש וגו' איבעית אימא שוא ושקר אחד הוא כשם שמביא קרבן על שקא שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והביא את אשמו לה כך מביא על שוא. ור' עקיבא הוא דמחייב קרן לשעבר כלהבא: ומותבינן עליה וכי שקר להבא הוא והתניא בשבועת שוא לשנות ובשבועת שקר נשבע להחליף מכלל דתרוייהו לשעבר. ופריק אימא ור' אבהו משמיה דר' יוחנן אמר אכלתי ולא אכלתי שקר.

ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר - אוכל ולא אוכל עובר בבל יחל דברו. ואיזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם.

והא דאמר ר' אבהו לאו בפירוש שמיעא ליה הכי דשמע לר' יוחנן אלא מכללא שמיעא ליה הכי דשמע לר' יוחנן דאמר כל לאו שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו. שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מן הנשבע והמימר והמקלל את חבירו בשם שאע"פ שאין בהן מעשה לוקין עליהן. ומפורש בתחלת מסכת תמורה כי המימר דבורו עושה מעשה הוא. דהא הקדישו ונאסר לכל: מקלל את חבירו בשם שנאמר אם לא תשמור לעשות וגו' עד ליראה את השם הנכבד והנורא והפלא ה'. והפלא זו מכות כלומר לא נתיירא אלא קילל חבירו והזכיר השם הנכבד והנורא ילקה: שבועה מנא לן דלקי.

אמר ר' יוחנן מלא ינקה דברים פשוטין הן:

ודייק ר' יוחנן מדכתיב תרי זמני לשוא בהאי קרא דלא תשא אחד לשבועת שוא ואחד לשבועת שקר דלקי וקשיא ליה לר' אבהו האי שבועת שקר דלית ביה מעשה ולקי דמרבי ליה לר' יוחנן המאי קרא.

היכי דמי אי נימא דנשבע שלא יאכל ואכל הרי עשה מעשה אלא בשנשבע שיאכל ולא אכל האי בין ר' יוחנן ובין ריש לקיש לא לקי:

אלא אמר ר' אבהו לא משכחת לה אלא בנשבע שאכלתי ולא אכל או בנשבע שלא אכלתי ואכל דלקי. הנה מהאי כללא שמיעא ליה לר' אבהו: ואקשינן עליה מכדי האי לית ביה מעשה ומאי שנא באוכל ולא אכל פטור לר' יוחנן. ובאכלתי ולא אכלתי מחייב ליה מלקות. ופריק רבא בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא דבלוחות הראשונים כתיב לא תענה ברעך עד שקר. ובלוחות האחרונים כתיב עד שוא. ללמדך דשוא ושקר אחד הוא. מה שוא לשעבר הוא אף שקר נמי לשעבר והא: איני דאכלתי ולא אכלתי והתנן בפרקין שבועה שלא אוכל ככר זו.

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכל ואכלה אינו חייב אלא אחת - וזו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה כו'.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבועות דף כ״א עמוד א׳

מסכת שבועות דף כ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־404 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: שבועות דף כ״א ע״א

פתיחה בקורא