בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ל׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ודכולי עלמאתנא קמא ור' נתן:

    כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחהסבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳) או ראה אם לא יגיד בחד קרא:

    משתקידמצפה ומחזר ושוקד לסומכו:

    דין ידעזה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה:

    שמודה ר' יהושע לר' נתןדכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי:

    בין בקרקעותזה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו:

    בין במטלטליןזה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה:

    הלכה כמותו בקרקעותשמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה:

    אבל לא במטלטליןדאין עדות שלימה לא על זה ולא על זה:

    מכלל דפליגיעליה רבנן בקרקעות:

    בעדות בכורתנן בבכורות (דף לה.) כל מומין הראויין לבא בידי אדם רועים כהנים אין נאמנין לומר מאליו נפל בו מום זה לפי שנחשדו כהנים להטיל מומין בבכורות בזמן הזה כדי להתירן בשחיטה ואם הביא בכור להראותו לחכם צריך שני עדים עמו שמאליו נפל בו מום זה אם הביא עד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר בבכור זה מצטרפין ואית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דהא חד נאמן דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו כהן שהוא בעליו נאמן דתנן (שם דף לו.) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר:

    ובעדות חזקהזה אומר בפני אכלה שלש שנים ראשונות של שמיטה וזה אומר בפני אכלה שלש שנים אחרונות מצטרפי דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא:

    וכןלענין שתי שערות שבבן ושבבת וכי פליגי בהלוואת מנה פליגי משום דלאו אחד מנה קמסהדי:

    גברא אגברארבי אבא ור' אידי אדעולא:

    בגבהבין קישרי אצבעותיה:

    חצי דבר וחצי עדותעד א' הוא חצי עדות שיער אחת הוא חצי דבר:

    אלא אחד אומר שתים בגבהדתרווייהו מסהדי דגדולה היא:

    בקרקעות אבל לא במטלטליןהלכה כמותו דלא בעינן דחזו תרווייהו כחד בקרקעות משום דכי מסהדי בבי דינא תרווייהו ידעי דאחדא מילתא מסהדי וקרינא ביה והוא עד ואע"ג דבשעתא דחזי לא ידע [חד] בחבריה אבל לא במטלטלין דכי מסהדי קמן לאו אחד מנה מסהדי:

    רבדאמר אבל לא במטלטלין משום דלאו בחד מנה מסהדי:

    לטעמיה דאמר רב הודאה אחר הודאהזה אומר בפני הודה לו על מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו עליו בשני בשבת:

    הודאה אחר הלואהזה אומר בפני הלוהו מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו מנה בשני בשבת:

    מצטרפידאיכא למימר בחד מנה קמסהדי וכדמוקי לקמן:

    הלואה אחר הודאהמנה אחרינא הוא ולא מצטרפי אע"ג דתרווייהו אמרי שחייב לו מנה:

    הודאה אחר הודאה נמידילמא מנה דאודי ליה קמי האי לאו היינו מנה דאודי ליה קמי האי:

    ואכתי בתרא ידעדאמנה דקא מסהיד איהו מסהיד אידך אבל קמא לא ידע דאחד מנה קמסהדי הלכך לא קרינא ביה והוא עד דמשמע תרווייהו כחד:

    לאו היינו הודאה אחר הלואהכיון דבעינן דידע סהדא בחבריה על כרחיך הודאה אחר הלואה נמי הכי מוקמת לה דאמר ליה לבתרא מנה דמודינא קמך יזיפי קמי פלניא והדר אמר ליה לקמא מנה דיזיפי קמך אודאי ליה קמי פלניא ותרתי למה לי לרב למימר:

    היינו דשמיע ליעל בני עירך:

    דרמיתו דיקלי וזקפיתו ליהשאתם משונים קוצצין דקלים וחוזרין ונוטעין אותן כלומר בונים וסותרים שפירשתם לי קושיא וחזרתם וסתרתם:

    מצטרפיןדמ"מ הן מעידין שחייב לו מנה:

    בבדיקותשאינה משבע חקירות באיזו יום באיזו שעה שהזמה תלויה בהן אבל בכליו שחורין וכליו לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן:

    מנה שחורסלע ישנה:

    אין מצטרפיןהואיל ובעיקר גוף העדות מתכחשי:

    וארנקי שחורהדלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי דכוותיה בדיני נפשות לא בתמיה:

    בארירןיושרמ"א בלע"ז:

    אין זה נכוןאין עדות זו מכוונת ולישנא דקרא נקט והנה אמת נכון הדבר (דברים י״ג:ט״ו) דמהאי קרא נפקא לן בדיקות (לקמן סנהדרין מ:):

    סנהדרין 30 עמוד ב

    1ודכולי עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה, והכא באקושי הגדה לראיה קא מיפלגי. מר סבר: מקשינן הגדה לראיה, ומר סבר: לא מקשינן.

    2רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה דר' יוסי ברבי חנינא למסמכיה, ולא קא מיסתייע מילתא. יומא חד הוה יתיב קמיה דר' יוחנן,׃

    3אמר להו: מי איכא דידע הלכה כרבי יהושע בן קרחה, או לא? א"ל רבי שמעון בן אליקים: דין ידע. אמר ליה: לימא איזו. אמר ליה: ליסמכיה מר ברישא. סמכיה.

    4אמר ליה: בני, אמור לי כיצד שמעת? א"ל כך שמעתי, שמודה ר' יהושע בן קרחה לרבי נתן.

    5אמר: לזה הוצרכתי?! השתא, ומה עיקר ראיה בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה ״לא בעינן״, הגדה מיבעיא?

    6א"ל הואיל ועלית, לא תרד. אמר ר' זירא: שמע מינה, גברא רבה, כיון דסמיך סמיך׃

    7א"ר חייא בר אבין אמר רב: הלכה כר' יהושע בן קרחה, בין בקרקעות בין במטלטלין.

    8עולא אמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה בקרקעות, אבל לא במטלטלין.

    9א"ל אביי: הלכה, מכלל דפליגי? והאמר ר' אבא א"ר הונא אמר רב: מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות קרקע!

    10ותני רב אידי בר אבין בנזיקין דבי קרנא: מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות בכור, ובעדות קרקע, ובעדות חזקה, וכן שבבן ושבבת.

    11גברא אגברא קא רמית? מר סבר פליגי, ומר סבר לא פליגי.

    12מאי ״וכן שבבן ושבבת״? אילימא: אחד אומר אחת בגבה, ואחד אומר אחת בכריסה? האי חצי דבר וחצי עדות הוא!

    13אלא, אחד אומר: שתים בגבה, ואחד אומר: שתים בכריסה.

    14אמר רב יוסף: אנא אמינא משמיה דעולא: הלכה כרבי יהושע בן קרחה, בין בקרקעות בין במטלטלין. ורבנן דאתו ממחוזא אמרי: אמר ר' זירא משמיה דרב: בקרקעות אין, אבל לא במטלטלין.

    15רב לטעמיה, דאמר רב: הודאה אחר הודאה, הודאה אחר הלואה מצטרפי.

    16הלואה אחר הלואה, הלואה אחר הודאה לא מצטרפי.

    17אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע. א"ל מאי שנא הלואה אחר הלואה דלא? דמנה דקא חזי האי, לא קא חזי האי. הודאה אחר הודאה נמי אמנה דקא מודה קמי האי, לא מודי קמי האי?

    18דא"ל להאי בתרא: בהאי מנה דאודיי ליה קמך, אודיי ליה נמי קמי פלוני.

    19אכתי, בתרא ידע, קמא לא ידע.

    20דהדר אזיל, א"ל לקמא: האי מנה דאודיי ליה קמך, אודיי ליה נמי קמי פלוני. א"ל תנוח דעתך שהתנחת את דעתי.

    21א"ל מאי ניחותא? דרבא, ואיתימא רב ששת, שדא בה נרגא לאו היינו הודאה אחר הלואה?

    22אמר ליה: היינו דשמיע לי עלייכו, דרמיתו דיקלי וזקפיתו להו.

    23נהרדעי אמרי: בין הודאה אחר הודאה, בין הודאה אחר הלואה, בין הלואה אחר הלואה, בין הלואה אחר הודאה מצטרפות. כמאן? כר' יהושע בן קרחה.

    24אמר רב יהודה: עדות המכחשת זו את זו בבדיקות, כשרה בדיני ממונות.

    25אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר ״בארנקי שחורה״, ואחד אומר ״בארנקי לבנה״. אבל אחד אומר ״מנה שחור״, ואחד אומר ״מנה לבן״ אין מצטרפין.

    26וארנקי שחורה בדיני נפשות לא? והאמר רב חסדא: אחד אומר ״בסייף הרגו״ ואחד אומר ״בארירן הרגו״ אין זה ״נכון״; אחד אומר ״כליו שחורים״ ואחד אומר ״כליו לבנים״ הרי זה ״נכון״.

    תוספות

    בעדות בכורפי' ששמעו מאביו זה אחר זה איש פלוני בן בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפירש לענין מום הראוי לבא בידי אדם שנחשדו הכהנים דנאמן זה לומר מעצמו נפל מום זה וחבירו על מום אחר דא"כ למה לי ב' עדים אפי' יחיד נאמן ואפי' עד מפי עד כדאי' בפ' כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לו.) ובפרק חבית (שבת דף קמה:):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    עד כיון דאינון תרי ואסקינהו רחמנא בלשון יחיד ש"מ דחזו תרווייהו ביחדור' יהושע בן קרחה סבר מדכתיב או ראה או ידע לרבות אפילו ראו זה אחר זה ותנא קמא ור' נתן במאי פליגי. איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא. ת"ק סבר כי אתא עד אחד לשבועה אתא ולא לממון הלכך בעינן עד שיעידו שניהן כאחד. ור' נתן סבר וכי אתו ביחד בחד פומא מסהדי אלא זה אחר זה ומצטרפי הלכך הכא נמי לא שנא. קרא כולי עלמא זהו תנא קמא ור' נתן תרווייהו אית להו דבעינן עד שיראו שניהם כאחד. וכתיב והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד. תנא קמא סבר מקשינן הגדה לראיה מה לראיה כחד אף להגדה כחד. ור' נתן סבר לא מקשינן הגדה לראיה. נמצא ר' יהושע בן קרחה חולק על התנא קמא בראייה ור' נתן על ההגדה. א"ר יוחנן איכא דשמע הלכתא כר' יהושע בן קרחה אי לא. א"ל ר' יוסי ב"ר חנינא שמעתי שמודה ר' יהושע לר' נתן דאפילו בזה אחר זה. א"ר יוחנן לזו הוצרכנו השתא ומה עיקר ראייה שיתכן שיראו העדות שניהן בבת אחת מכשיר ר' יהושע בזה אחר זה הגדה דליכא בבת אחת לעולם דלאו בחד פומא מסהדי מיבעיא דמכשיר ר' יהושע אפילו בזה אחר זה. ואסיק' משמיה דרב הלכ' כר' יהושע בן קרחה בקרקעות ובמטלטלין דאפי' זה אחר זה בין בהגדה בין בראייה עדותן כשרה ר' יוחנן דאמר לזו הוצרכנו:

    פי' נזיקין דבי קרנא מסכתא נזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזלות. תני בנזיקין דבי קרנא מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדי בכור ובעדי חזקה ובעדי הבן והבת שמעידין בהן שהביאו סימנים שאפילו זה בלא זה כשרין ואוקימנא בזמן ששנים מעידין אחד אומר שיש בה שתי שערות בגבה ואחד אומר שתים בכריסה. נהרדעאי אמרי בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הודאה. ובין הלואה אחר הלואה ובין הודאה אחר הודאה מצטרפין כר' יהושע בן קרחה וקי"ל בהא כנהרדעאי. פי' כגון דמסהיד חד דיזיף פלוני מפלוני בחד בניסן מנה ואחד מסהיד דבתרי בניסן חזא דפלוני יזיף מפלוני מנה אע"ג דאיכא למימר אמנה דמסהיד האי דבחד בניסן לאו בההוא מנה מסהיד ההיא דבתרי בניסן דאי אמרת ההיא מנה הוא מיהו אהדריה לוה למלוה והדר יזפיה ליה קמי האי כיון דאהדריה כבר בטלה עדות ראשונה מיהו כל האי לא חייש ר' יהושע בן קרחה. אלא אמר לך כיון דתרווייהו מסהדי דהאי נושה מנה בהאי עדות מעליא היא:

    אמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרין הן בדיני ממונות. ואע"פ שמכחישין זה לזה עדותן. פי' זולתי שבע חקירות השנויות במשנתנו נקראות בדיקות. ובא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה במכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שא' אומר בארנקי שחורה הלווהו מנה וא' אומר לא כי אלא בארנקי לבנה הלווהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמו זה אומר מנה לבן וזה אומר מנה שחור כלומר ישן אין מצטרפין. ומקשינן עליה דרבא הכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני ממונות מצטרפין מכלל דבדיני נפשות לא והאמר רב חסדא אחד אומר

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ל׳ עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף ל׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־476 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ודכולי עלמא תנא קמא ור' נתן:

    כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחה סבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳) או ראה אם לא יגיד בחד קרא:

    משתקיד מצפה ומחזר ושוקד לסומכו:

    דין ידע זה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה:

    שמודה ר' יהושע לר' נתן דכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי:

    בין בקרקעות זה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו:

    בין במטלטלין זה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה:

    הלכה כמותו בקרקעות שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה:

    ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 30b · Sefaria

    תוספות

    בעדות בכור פי' ששמעו מאביו זה אחר זה איש פלוני בן בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפירש לענין מום הראוי לבא בידי אדם שנחשדו הכהנים דנאמן זה לומר מעצמו נפל מום זה וחבירו על מום אחר דא"כ למה לי ב' עדים אפי' יחיד נאמן ואפי' עד מפי עד כדאי' בפ' כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לו.) ובפרק חבית (שבת דף קמה:):

    Tosafot on Sanhedrin 30b · Sefaria

    רבנו חננאל

    עד כיון דאינון תרי ואסקינהו רחמנא בלשון יחיד ש"מ דחזו תרווייהו ביחד ור' יהושע בן קרחה סבר מדכתיב או ראה או ידע לרבות אפילו ראו זה אחר זה ותנא קמא ור' נתן במאי פליגי. איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא. ת"ק סבר כי אתא עד אחד לשבועה אתא ולא לממון הלכך בעינן עד שיעידו שניהן כאחד. ור' נתן סבר וכי אתו ביחד בחד פומא מסהדי אלא זה אחר זה ומצטרפי הלכך הכא נמי לא שנא. קרא כולי עלמא זהו תנא קמא ור' נתן תרווייהו אית להו דבעינן עד שיראו שניהם כאחד. וכתיב והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד. תנא קמא סבר מקשינן הגדה לראיה מה לראיה כחד אף להגדה כחד. ור' נתן סבר לא מקשינן הגדה לראיה. נמצא ר' יהושע בן קרחה חולק על התנא קמא בראייה ור' נתן על ההגדה. א"ר יוחנן איכא דשמע הלכתא כר' יהושע בן קרחה אי לא. א"ל ר' יוסי ב"ר חנינא שמעתי שמודה ר' יהושע לר' נתן דאפילו בזה אחר זה. א"ר יוחנן לזו הוצרכנו השתא ומה עיקר ראייה שיתכן שיראו העדות שניהן בבת אחת מכשיר ר' יהושע בזה אחר זה הגדה דליכא בבת אחת לעולם דלאו בחד פומא מסהדי מיבעיא דמכשיר ר' יהושע אפילו בזה אחר זה. ואסיק' משמיה דרב הלכ' כר' יהושע בן קרחה בקרקעות ובמטלטלין דאפי' זה אחר זה בין בהגדה בין בראייה עדותן כשרה ר' יוחנן דאמר לזו הוצרכנו:

    פי' נזיקין דבי קרנא מסכתא נזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזלות. תני בנזיקין דבי קרנא מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדי בכור ובעדי חזקה ובעדי הבן והבת שמעידין בהן שהביאו סימנים שאפילו זה בלא זה כשרין ואוקימנא בזמן ששנים מעידין אחד אומר שיש בה שתי שערות בגבה ואחד אומר שתים בכריסה. נהרדעאי אמרי בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הודאה. ובין הלואה אחר הלואה ובין הודאה אחר הודאה מצטרפין כר' יהושע בן קרחה וקי"ל בהא כנהרדעאי. פי' כגון דמסהיד חד דיזיף פלוני מפלוני בחד בניסן מנה ואחד מסהיד דבתרי בניסן חזא דפלוני יזיף מפלוני מנה אע"ג דאיכא למימר אמנה דמסהיד האי דבחד בניסן לאו בההוא מנה מסהיד ההיא דבתרי בניסן דאי אמרת ההיא מנה הוא מיהו אהדריה לוה למלוה והדר יזפיה ליה קמי האי כיון דאהדריה כבר בטלה עדות ראשונה מיהו כל האי לא חייש ר' יהושע בן קרחה. אלא אמר לך כיון דתרווייהו מסהדי דהאי נושה מנה בהאי עדות מעליא היא:

    אמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרין הן בדיני ממונות. ואע"פ שמכחישין זה לזה עדותן. פי' זולתי שבע חקירות השנויות במשנתנו נקראות בדיקות. ובא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה במכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שא' אומר בארנקי שחורה הלווהו מנה וא' אומר לא כי אלא בארנקי לבנה הלווהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמו זה אומר מנה לבן וזה אומר מנה שחור כלומר ישן אין מצטרפין. ומקשינן עליה דרבא הכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני ממונות מצטרפין מכלל דבדיני נפשות לא והאמר רב חסדא אחד אומר

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 30b · Sefaria

    מאירי

    מאחר שביארנו בהלואה שאין צריך שתהא ראייתם כאחד כל שכן בקרקע אם יעיד אחד בהודאה שביום ר"ל שביום פלוני הודה לפניו שקרקע זה של פלוני והאחר העיד שביום אחר הודה לו כן מצטרפין וכן הדין בעידי חזקה כגון שזה אומר שאכלה אב"ג לשמטה וזה העיד שאכלה דה"ו ואע"פ שבזה אומר שאכלה אג"ה וזה אומר שאכלה בד"ו אינו כלום טעם הדבר שאין כאן עדות שלש שנים רצופות וכן אם אחד מעיד על שנה ואחד על שנים אינו כלום שהרי זה חצי עדות וחצי דבר הוא אבל שנים מעידים על ראשונה ושנים על שניה ושנים על שלישית הואיל ועדותם מועיל לחייב המחזיק בפירות אם לא העידו בין כולם על שני חזקה כשהעידו מיהא על כלן זכה בחזקתו כמו שהתבאר במקומו וי"מ בעדות חזקה שהעיד אחד שראהו מסייע עמו ביום א' וזה העיד עליו כן ביום ב' שהסיוע הודאה היא כמו שבארנו במקומו בפרק חזקת ל"ה ב' בשמועת ואי דלי ליה צנא דפירי:

    וכן הדין בעדות בכור שעדותם מצטרפת בו אף בזה אחר זה ודבר זה אתה מפרשו בבכור אדם שאין אחד מן האחים נאמן לומר בכור אני ואטול פי שנים עד שיביא עדים ואם הביא עד אחד שביום א' שמע מאביו שהוא בכור ואחר ששמע כן ביום שני מצטרפין ונוטל חלק בכורה על פיהם ושמא תאמר והרי אין זה אלא עד מפי עד שכל שמעיד שמאביו שמע עד מפי עד הוא אין זה כלום שעיקר העדות בבכור כך הוא והרי זה כעדים שהעידו שהודה ראובן בפניהם מנה לשמעון שאף זה הוא מודה שראוי זה ליטול בנכסיו פי שנים ואי אתה יכול לפרשה בבכור בהמה ומצד שאין הכהן נאמן עליו לומר שמאליו נפל בו מום מפני שנחשדו להטיל מום בבכורות ואם הטיל קנסו אותו שלא ישחט לעולם שהרי מ"מ עד אחד נאמן בכך לומר שלא נפל בו מום זה בידי אדם ומתירין אותו ליאכל במומו על פיו ואפילו עד מפי עד כמו שיתבאר במסכת שבת פרק חבית שעד אחד נאמן בו ואפילו כהן אחר אין אנו צריכין לצירוף:

    אף לענין בן ובת אם באו שני עדים והעיד אחד מהם שראה שתי שערות בצד אחד והשני העיד שראה שתי שערות בצד השני הואיל ושני המקומות מתחומן של שערות מצטרפים שהרי שניהם העידו עליהם שגדולים הם ודבר זה גדולי המחברים כתבוהו על ששניהם מעידים בגבה או בכריסה אלא שעדותם חלוקה בשמאל וימין ונראין הדברים אפילו העידו אחד על שנים שבגבה ואחד על שנים שבכריסה אבל אם העיד אחד על שערה אחת שבצד ימין והשני על שערה אחת שבצד שמאל שזהו חצי עדות וחצי דבר או אם העידו שניהם בשערה שבגבה ושנים אחרים בשערה שבכריסה אע"פ שיש כאן עדות שלמה מ"מ חצי דבר לזה וחצי דבר לזה הוא שכל אחת לא העידה אלא על חצי דבר ואינה דומה לעדות חזקה שיש עיקר בעדותם לאיזה דבר כמו שבארנו למעלה הא כל ששנים אומרים אחד בגבה מצד שמאל ושנים אומרים אחד בגבה מצד ימין יראה שמצטרפים הואיל ושניהם מעידים בגבה ואע"פ שמלשון גדולי המחברים נראה שאף אלו אין מצטרפין אנו כתבנוה בשטת גדולי רבותיהם שפירשוה כן להדיא בשלישי של בתרא ומה שפירשנו בענין זה שאינו דומה לעדות החזקה מפני שיש לעדות החזקה עיקר לאיזה דבר כך פירשוה גדולי הפוסקים אלא שלא נתישבה דעתינו בדבריהם כמו שיתבאר במקומו ולא הארכנו בה בכאן מפני שאין זה מקומה וכבר הארכנו בה בכדי הצורך בקמא פרק מרובה בסוגית המשנה השלישית:

    עד אחד בכתב ועד אחד על פה הרי אלו מצטרפין אלא שדבר זה יש בו תנאים וכבר הארכנו בענין זה בבתרא פרק אחרון אבל עד ודיין אין מצטרפין על הדרכים שביארנו בשני של כתובות:

    אע"פ שדיני ממונות אינן בדרישה וחקירה ואין אנו צריכין לידע איזה יום וכו' אם אמרוה מאליהם ונמצאו מוכחשין בהן עדותם בטלה אבל אם הוכחשו בבדיקות שאין הזמה תלויה בהם עדותן קיימת ומ"מ אף בחקירות דוקא בהכחשה גמורה כגון שאמר אחד ביום א' והאחר אומר לא כי שביום א' עמי היה וביום ב' לוה או שאמר האחד בירושלים והשני אומר לא כי אלא בלוד ואי אפשר לירושלים ולוד ביום אחד וכן אמר האחד חבית של יין ביום פלוני והאחר אומר כל אותו היום עמי היה וחבית של שמן היתה אע"פ שאין כאן הזמה הואיל ומוכחשים במה שהוא עיקר העדות אבל אם אמר אחד מנה לבן ר"ל של מטבע חדש והלה אומר מנה שחור ר"ל של מטבע ישן אפילו העיד שכל אותו היום עמו היה ולא הלוה לו אלא ישן מצטרפין וכל שכן בין ארנקי שחורה ללבנה שאין דרכן של בני אדם לדקדק באלו ומ"מ בדיני נפשות כל שהוכחשו אף בבדיקות כגון זה אומר בסיף וזה אומר ברומח זה אומר כליו שחורים וזה אומר לבנים עדותן בטלה ובדיני ממונות שבארנו שאם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה דווקא שהוכחשו אבל אם אמרו שניהם אין אנו יודעין או שאמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת מה שאין כן בדיני נפשות שבדיני נפשות אנו צריכים לעדות שאפשר להזימה אבל דיני ממונות הואיל ואינם בדרישה וחקירה אין אנו צריכים לכך:

    Meiri on Sanhedrin 30b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא לאו היינו הודאה אחר הלוואה כו' כתב מהרש"ל ויש לתמוה איך תלה קושיא זו בשינויי' דרב הונא וי"ל שבלא כו' שכוונתו של רב לפרש כל ענייני צרופים כו' עכ"ל ע"ש והוא דחוק דהשתא לרב הונא נמי י"ל כן שבא רב לפרש כל ענייני כו' ונ"ל דאי לאו דרב הונא איכא למימר דבהודאה אחר הודאה דמצטרפי היינו משום דאיכא למימר דבפני כ"א הודה על הלוואה גופה שהיתה כבר בפני ב' מה שאין כן בהודאה אחר הלוואה שהרי זה שהעיד על הלוואה אומר שלא היה שם אלא הוא אבל לרב הונא כיון דכ"א ידע בסהדותא דחבריה בין בזה ובין בזה ה"ל כאלו היתה הלוואה בפני שנים ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה גברא אגברא ר' אבא ורב אידי אדעולא עכ"ל מדברי ר' חייא בר אבין אמר רב דאמר הלכה כריב"ק בין במטלטלים בין בקרקעות נמי משמע דפליגי רבנן בקרקעות אלא דניחא ליה לפרש הא דאמר ליה אביי הלכה מכלל כו' דאדסמיך ליה קאי אדעולא ומיהו לרב גופיה נמי איכא למירמי דמדברי ר' חייא בר אבין ואמר רב מוכח דפליגי נמי בקרקעות ור' אבא אמר רב הונא אמר רב דמודים חכמים כו' וצ"ל דתרי אמוראי נינהו אליבא דרב ואיכא נמי מ"ד לקמן דפליגי אתרווייהו וס"ל אליבא דרב דהלכה כריב"ק בקרקעות ולא במטלטלין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 30b · Sefaria

    בן יהוידע

    לֵימָא אִיזִי יש להקשות למה לא אמר לו רבי יוחנן עתה כמו שאמר לו אחר כך 'אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ'? ונראה לי בס"ד דבתחילה כשאמר לו רבי שמעון בן אליקים לרבי יוחנן דין ידע לא אמר לו אני יודע בבירור דדין ידע אלא אמר לו לפי הנראה לי מהשערת השכל שזה ידע ולכן לא אמר לו רבי יוחנן לרבי שמעון בן אליקים 'אֱמֹר כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ' אלא אמר לו ' לֵימָא אִיזִי ' אם יודע או לאו ורבי יוסי ברבי חנינא שתק וכיון ששתק ולא אמר 'לא' משמע שהיה יודע ומשום ענוה שתק ולא אמר 'אני יודע' שאם אינו יודע הוה לו להשיב תכף ולומר 'איני יודע' וכיון שמחמת שתיקה שלו מובן שהוא יודע אז מצא רבי שמעון בן אליקים פתחון פה לומר לרבי יוחנן לסמכו עתה קודם שיגיד ידיעתו כדי שתהיה עדות אמורה בבית המדרש מאדם מוסמך ותהיה חזקה אצל התלמידים יותר. לכן סמכו רבי יוחנן לרבי יוסי ברבי חנינא באותה שעה קודם שיאמר עדות שלו ואחר שסמכו אמר לו ' בְּנִי אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ ' פירוש תאמר בלשון ששמעת ממש בדקדוק וכיון דהוא סמכו בשביל כדי שיאמרו התלמידים שמועה זו מאדם מוסמך ועכשיו אחר שהגיד מה שיודע לא נמצא אצלו דבר חדש הוה סלקא דעתיה דהשומע לחשוב שגם הסמיכה בטלה לכך הוצרך רבי יוחנן לומר בפירוש כיון שעלית לא תרד ואין לאדם להרהר על הסמיכה שלך כלל ובזה ההצעה שפרשתי בס"ד יתיישבו כמה דקדוקים.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 30b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ל׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־476 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״ודכולי עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע…״

      חכמים: רבי יהושע.

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה…״

      חכמים: רבי שמעון, רבי חנינא.

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״אמר להו: מי איכא דידע הלכה כרבי…״

      חכמים: רבי יהושע, רבי שמעון.

    4. קטע 417 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: בני, אמור לי כיצד שמעת?…״

      חכמים: רבי נתן.

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״אמר: לזה הוצרכתי?! השתא, ומה עיקר ראיה…״

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״א"ל הואיל ועלית, לא תרד. אמר ר'…״

      חכמים: רבה.

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״א"ר חייא בר אבין אמר רב: הלכה…״

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״עולא אמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה…״

      חכמים: רבי יהושע, עולא.

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״א"ל אביי: הלכה, מכלל דפליגי? והאמר ר'…״

      חכמים: רבי יהושע, אביי, אבא.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״ותני רב אידי בר אבין בנזיקין דבי…״

      חכמים: רב אידי בר אבין, רבי יהושע.

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״גברא אגברא קא רמית? מר סבר פליגי,…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״מאי ״וכן שבבן ושבבת״? אילימא: אחד אומר…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״אלא, אחד אומר: שתים בגבה, ואחד אומר:…״

    14. קטע 1430 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: אנא אמינא משמיה דעולא:…״

      חכמים: רב יוסף, רבי יהושע, עולא.

    15. קטע 1511 מילים

      נפתחת ב״רב לטעמיה, דאמר רב: הודאה אחר הודאה,…״

      חכמים: רב לטעמיה.

    16. קטע 168 מילים

      נפתחת ב״הלואה אחר הלואה, הלואה אחר הודאה לא…״

    17. קטע 1738 מילים

      נפתחת ב״אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרב הונא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק, רב הונא, רב יהושע.

    18. קטע 1813 מילים

      נפתחת ב״דא"ל להאי בתרא: בהאי מנה דאודיי ליה…״

    19. קטע 196 מילים

      נפתחת ב״אכתי, בתרא ידע, קמא לא ידע.…״

    20. קטע 2020 מילים

      נפתחת ב״דהדר אזיל, א"ל לקמא: האי מנה דאודיי…״

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״א"ל מאי ניחותא? דרבא, ואיתימא רב ששת,…״

      חכמים: רב ששת, רבא.

    22. קטע 2210 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: היינו דשמיע לי עלייכו, דרמיתו…״

    23. קטע 2324 מילים

      נפתחת ב״נהרדעי אמרי: בין הודאה אחר הודאה, בין…״

    24. קטע 2412 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה: עדות המכחשת זו את…״

      חכמים: רב יהודה.

    25. קטע 2525 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד…״

      חכמים: רב יהודה, רבא.

    26. קטע 2630 מילים

      נפתחת ב״וארנקי שחורה בדיני נפשות לא? והאמר רב…״

      חכמים: רב חסדא.

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ל׳ ע״ב

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026