והיינו דתנן — במסכת שקלים:
פתחיה על הקינין — על השופר ששמו קינין שהמתנדב קן מביא מעות ונותן לתוכו די"ג שופרות היו במקדש ויש בהם שנים ששמן תורים וגוזלי עולה במסכת שקלים:
שפותח דברים ודורשן — כגון לימתי לעונתי:
בעלי קומה — שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו:
בעלי כשפים — שאם יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו:
התורגמן — שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו:
דהוה בייל לישני — בולל ומערבב הלשונות:
ודורשן — כגון עין סוכר וגגות צריפין והיינו דקרו ליה מרדכי בלשן:
מתני' כריכות — כורכין וקושרין ראשי השבלים מלא אגרוף:
וכל עיירות הסמוכות לשם מתכנסות — המולה גדולה שיבינו בייתוסין שבמוצאי יו"ט קוצרין אותן דבייתוסין לא מודו כדמפרש לקמן:
אמר להן — הקוצר לבני עיירות העומדות עליו:
בא השמש — אמרו לו הן:
מגל זה — כלומר במגל זה אקצור התבואה:
בקופה זו — אתן התבואה:
שבת זו — [כלומר] אקצור בשבת:
אמרו לו הין — ג' פעמים שואל להן כל דבר:
וכל כך — שהיה שואל למה:
מפני הבייתוסים — שאומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט אלא במוצאי שבת כדמפרש בגמרא לפיכך הקוצרים מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין להוציא מלבן:
גמ' דלא להתענאה בהון — אבל למספד שרי:
(במקצתן) ומקצתהון — איכא דחמירי כולי האי דאפי' למספד אסור:
איתוקם תמידא — הוקם התמיד על משפטו כדמפרש לקמיה דלא למספד:
עד סוף מועדא — פסח:
איתותב — נתיישב על דינו שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים:
דלא להתענאה — אבל למספד שרי דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד משום דעצרת לא היה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן:
תעשה — לשון יחיד:
מאי אהדרו — להו רבנן כשנצחום:
תשמרו — לשון רבים:
כולן — כל הקרבנות:
מנין לכם — דהאי ממחרת השבת ממש הוא:
זקן אחד — בייתוסי היה:
מפטפט — בדברי ויכוחין:
י"א יום וגומר — שאם היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל:
