בוני התלמוד

    מסכת מנחות דף ס״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והיינו דתנןבמסכת שקלים:

    פתחיה על הקיניןעל השופר ששמו קינין שהמתנדב קן מביא מעות ונותן לתוכו די"ג שופרות היו במקדש ויש בהם שנים ששמן תורים וגוזלי עולה במסכת שקלים:

    שפותח דברים ודורשןכגון לימתי לעונתי:

    בעלי קומהשירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו:

    בעלי כשפיםשאם יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו:

    התורגמןשלא יחליף טענותיו ויחייבוהו:

    דהוה בייל לישניבולל ומערבב הלשונות:

    ודורשןכגון עין סוכר וגגות צריפין והיינו דקרו ליה מרדכי בלשן:

    מתני' כריכותכורכין וקושרין ראשי השבלים מלא אגרוף:

    וכל עיירות הסמוכות לשם מתכנסותהמולה גדולה שיבינו בייתוסין שבמוצאי יו"ט קוצרין אותן דבייתוסין לא מודו כדמפרש לקמן:

    אמר להןהקוצר לבני עיירות העומדות עליו:

    בא השמשאמרו לו הן:

    מגל זהכלומר במגל זה אקצור התבואה:

    בקופה זואתן התבואה:

    שבת זו[כלומר] אקצור בשבת:

    אמרו לו היןג' פעמים שואל להן כל דבר:

    וכל כךשהיה שואל למה:

    מפני הבייתוסיםשאומרים אין קצירת העומר במוצאי יו"ט אלא במוצאי שבת כדמפרש בגמרא לפיכך הקוצרים מגביהין קולן כדי שישמעו בייתוסין להוציא מלבן:

    גמ' דלא להתענאה בהוןאבל למספד שרי:

    (במקצתן) ומקצתהוןאיכא דחמירי כולי האי דאפי' למספד אסור:

    איתוקם תמידאהוקם התמיד על משפטו כדמפרש לקמיה דלא למספד:

    עד סוף מועדאפסח:

    איתותבנתיישב על דינו שבאותן ימים נצחו חכמים את הבייתוסים:

    דלא להתענאהאבל למספד שרי דלא הויא שמחה יתירה בשל עצרת כבשל תמיד משום דעצרת לא היה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן:

    תעשהלשון יחיד:

    מאי אהדרולהו רבנן כשנצחום:

    תשמרולשון רבים:

    כולןכל הקרבנות:

    מנין לכםדהאי ממחרת השבת ממש הוא:

    זקן אחדבייתוסי היה:

    מפטפטבדברי ויכוחין:

    י"א יום וגומרשאם היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    מנחות 65 עמוד א

    1והיינו דתנן: פתחיה על הקינין זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה פותח דברים ודורשן, ויודע בשבעים לשון.

    2כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון! דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים, ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

    3אלא, דהוה בייל לישני ודריש, והיינו דכתיב ״במרדכי (נחמיה ז״, ז) ״בלשן״.

    מתני׳ · משנה

    4כיצד הן עושין שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב, ועושין אותן כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור. כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.

    5כיון שהחשיכה, אומר להן: ״בא השמש״ אומר: ״הין״. ״בא השמש״ אומר: ״הין״. ״מגל זו״ אומר: ״הין״. ״מגל זו״ אומר: ״הין״. ״קופה זו״ אומר: ״הין״. ״קופה זו״ אומר: ״הין״.

    6בשבת, אומר להן: ״שבת זו״ אמר: ״הין״. ״שבת זו״ אמר: ״הין״. ״אקצור״ והם אומרים לו: ״קצור״. ״אקצור״ והם אומרים לו: ״קצור״.

    7שלש פעמים על כל דבר ודבר, והן אומרים לו: הין, הין, הין. כל כך למה (לי)? מפני הבייתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יו"ט:

    גמ׳ · גמרא

    8תנו רבנן: אלין יומיא דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון. מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד, ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד.

    9מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד שהיו צדוקים אומרים: יחיד מתנדב ומביא תמיד. מאי דרוש? (במדבר כח, ד) ״את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״.

    10מאי אהדרו? (במדבר כח, ב) ״את קרבני לחמי לאשי תשמרו״, שיהיו כולן באין מתרומת הלשכה.

    11מתמניא ביה, ועד סוף מועדא, איתותב חגא דשבועיא, דלא למספד, שהיו בייתוסין אומרים: עצרת אחר השבת.

    12ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי, ואמר להם: שוטים, מנין לכם? ולא היה אדם אחד שהיה משיבו, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים. קרא עליו מקרא זה: (דברים א, ב) ״אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר״.

    תוספות

    בעלי כשפיםפירש רב האי גאון כדי לידע את הדין כדאמרינן העושה מעשה חייב האוחז העינים פטור והיינו דקאמר רבי אליעזר בסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) שאני שונה שלש מאות הלכות בנטיעת קישואין וכדאמרי' נמי אבל אתה למד להבין ולהורות:

    ויודעים בשבעים לשוןבסוף אחד דיני ממונות (שם דף יז:) משמע דסגי בשנים (אחד) לדבר ואחד לשמוע ואמר רביעי' אין למעלה הימנה וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי אי נמי התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא ולדון את השבט ועיר הנדחת דבעי שבעים ואחד:

    אלין יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דלא למספדמשמע שכולן אסורים בתענית אבל בהספד אין אסורים אלא מקצתן והא דגרס בסוף סדר תעניות כיצד (תענית ד' יח.) כל שאחריו בהספד אסור בתענית מותר ליתא דאי מיתסר בהספד כל שכן בתענית כדמשמע הכא אלא ה"ג כל שאחריו בתענית אסור בהספד מותר ומתני' דהתם נמי הכי מוכחת דמחמיר בדלא למספד מבדלא להתענא' וכי נקיט התם כל שאחריו ה"נ הוה מצי למנקט כל שלפניו דאי אמרת לפניו בין בתענית בין בהספד אסור אם כן למה לי שיהא מוטל בין שני י"ט:

    מריש ירחא דניסן ועד תמניא איתוקם תמידא דלא למספדכך הגירסא בכל הספרים ובקונט' פי' הטעם דלא הויא שמחה בשל עצרת כבשל תמיד משום דבעצרת לא היתה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה קצת ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן ולהכי אסור אפי' למספד ובסוף סדר תעניות כיצד (תענית ד' יז:) כתובה הגירסא להיפך איתוקם תמידא די לא להתענאה איתותב חגא דשבועיא די לא למספד וגירסא זו נכונה מדפריך התם למה ליה למימר עד סוף מועדא נימא עד מועד ומועד גופיה יו"ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ואי כגירסא דשמעתין דגרסי חגא דשבועיא דלא להתענאה א"כ אפי' לרבי יוסי לא אתיא דבהא כ"ע מודו דלאחריו מותר דתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר אבל אי גרס חגא דשבועיא דלא למספד אתי שפיר כרבי יוסי כדתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור ומיהו קצת קשה לגירסא זו דפריך התם למה לי למימר מריש ירחא דניסן לימא מתרי בניסן וראש חודש גופיה דאורייתא אמר רבא לא נצרכא לאסור יום שלפניו והשתא הוה ליה למפרך עלה כמאן כרבי יוסי כדפריך בתר הכי ושמא נטר עד לבסוף ואכולה מילתא פריך ואית ספרים דגרסי בתרוייהו דלא למספד:

    עמד ותקנהוהקב"ה הסכים על ידו:

    אחד עשר יוםפירש בקונטרס שאם היה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו הולכים באחד עשר יום שהיא סמוכה לארץ ואם היה אוהבן למה איחרן ובפי' חומש פי' שכל אותו הדרך הלכו בשלשה ימים וזה לשונו אחד עשר יום מחורב אמר להם משה לישראל ראו מה גרמתם אין לך דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום ואתם הלכתם אותה בג' ימים שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש נעלה הענן וגו' בעשרים ותשעה בסיון שלחו המרגלים מקדש ברנע צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אכלו בשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגירה של מרים נמצא שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה עד כאן לשונו והשתא נראה דלהכי מייתי האי קרא דאחד עשר יום דאם היה אוהב ישראל למה איחרן ארבעים שנה ולא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן שלשה ימים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    תוד"ה מריש וכו' וגי' זו נכונהתמוה לי א"כ מאי פרכי' בתענית למ"ל מתמניא לימא מתשעה ותמניא גופא אסור דה"ל יומא דאיתוקם תמידא. הא מצד איתוקם תמידא מותר בהספד ומצד חגא דשבועות אסור גם בהספד וצ"ע:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף ס״ה עמוד א׳

    מסכת מנחות דף ס״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־320 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    והיינו דתנן במסכת שקלים:

    פתחיה על הקינין על השופר ששמו קינין שהמתנדב קן מביא מעות ונותן לתוכו די"ג שופרות היו במקדש ויש בהם שנים ששמן תורים וגוזלי עולה במסכת שקלים:

    שפותח דברים ודורשן כגון לימתי לעונתי:

    בעלי קומה שירתתו מהן בעלי דינים ולא ישקרו:

    בעלי כשפים שאם יהא הנדון מכשף והאור לא ישלוט בו יעשו הן מכשפות וימיתוהו בכל מיתה שיוכלו:

    התורגמן שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו:

    דהוה בייל לישני בולל ומערבב הלשונות:

    ודורשן כגון עין סוכר וגגות צריפין והיינו דקרו ליה מרדכי בלשן:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 65a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    בעלי כשפים פירש רב האי גאון כדי לידע את הדין כדאמרינן העושה מעשה חייב האוחז העינים פטור והיינו דקאמר רבי אליעזר בסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) שאני שונה שלש מאות הלכות בנטיעת קישואין וכדאמרי' נמי אבל אתה למד להבין ולהורות:

    ויודעים בשבעים לשון בסוף אחד דיני ממונות (שם דף יז:) משמע דסגי בשנים (אחד) לדבר ואחד לשמוע ואמר רביעי' אין למעלה הימנה וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי אי נמי התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא ולדון את השבט ועיר הנדחת דבעי שבעים ואחד:

    אלין יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דלא למספד משמע שכולן אסורים בתענית אבל בהספד אין אסורים אלא מקצתן והא דגרס בסוף סדר תעניות כיצד (תענית ד' יח.) כל שאחריו בהספד אסור בתענית מותר ליתא דאי מיתסר בהספד כל שכן בתענית כדמשמע הכא אלא ה"ג כל שאחריו בתענית אסור בהספד מותר ומתני' דהתם נמי הכי מוכחת דמחמיר בדלא למספד מבדלא להתענא' וכי נקיט התם כל שאחריו ה"נ הוה מצי למנקט כל שלפניו דאי אמרת לפניו בין בתענית בין בהספד אסור אם כן למה לי שיהא מוטל בין שני י"ט:

    מריש ירחא דניסן ועד תמניא איתוקם תמידא דלא למספד כך הגירסא בכל הספרים ובקונט' פי' הטעם דלא הויא שמחה בשל עצרת כבשל תמיד משום דבעצרת לא היתה שום ראיה לדברי בייתוסין אבל בתמיד היתה קצת ראיה לדבריהם ותרוייהו מפרש לקמן ולהכי אסור אפי' למספד ובסוף סדר תעניות כיצד (תענית ד' יז:) כתובה הגירסא להיפך איתוקם תמידא די לא להתענאה איתותב חגא דשבועיא די לא למספד וגירסא זו נכונה מדפריך התם למה ליה למימר עד סוף מועדא נימא עד מועד ומועד גופיה יו"ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו כמאן כרבי יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ואי כגירסא דשמעתין דגרסי חגא דשבועיא דלא להתענאה א"כ אפי' לרבי יוסי לא אתיא דבהא כ"ע מודו דלאחריו מותר דתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה בין לפניו בין לאחריו מותר רבי יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר אבל אי גרס חגא דשבועיא דלא למספד אתי שפיר כרבי יוסי כדתנן התם כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר ר' יוסי אומר בין לפניו בין לאחריו אסור ומיהו קצת קשה לגירסא זו דפריך התם למה לי למימר מריש ירחא דניסן לימא מתרי בניסן וראש חודש גופיה דאורייתא אמר רבא לא נצרכא לאסור יום שלפניו והשתא הוה ליה למפרך עלה כמאן כרבי יוסי כדפריך בתר הכי ושמא נטר עד לבסוף ואכולה מילתא פריך ואית ספרים דגרסי בתרוייהו דלא למספד:

    עמד ותקנה והקב"ה הסכים על ידו:

    אחד עשר יום פירש בקונטרס שאם היה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו הולכים באחד עשר יום שהיא סמוכה לארץ ואם היה אוהבן למה איחרן ובפי' חומש פי' שכל אותו הדרך הלכו בשלשה ימים וזה לשונו אחד עשר יום מחורב אמר להם משה לישראל ראו מה גרמתם אין לך דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך אחד עשר יום ואתם הלכתם אותה בג' ימים שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב שנאמר ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש נעלה הענן וגו' בעשרים ותשעה בסיון שלחו המרגלים מקדש ברנע צא מהן שלשים יום שעשו בקברות התאוה אכלו בשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגירה של מרים נמצא שבשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם היסב אתכם סביבות הר שעיר ארבעים שנה עד כאן לשונו והשתא נראה דלהכי מייתי האי קרא דאחד עשר יום דאם היה אוהב ישראל למה איחרן ארבעים שנה ולא הצליחו ללכת כמו שעשו באותן שלשה ימים:

    Tosafot on Menachot 65a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    תוד"ה מריש וכו' וגי' זו נכונה תמוה לי א"כ מאי פרכי' בתענית למ"ל מתמניא לימא מתשעה ותמניא גופא אסור דה"ל יומא דאיתוקם תמידא. הא מצד איתוקם תמידא מותר בהספד ומצד חגא דשבועות אסור גם בהספד וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Menachot 65a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    אֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין, אֶלָּא בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי מַרְאֶה, בַּעֲלֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי זִקְנָה, בַּעֲלֵי כְּשָׁפִים, וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן. נראה לי בס"ד ששה מיני יתרונות אלו שהם 'שִׁבְעִים לָשׁוֹן כְּשָׁפִים מַרְאֶה חָכְמָה זִקְנָה קוֹמָה' ראשי תיבות שלהם 'שִׂכְלָם חָזָק' כי בצירוף כולם יהיה שכלם חזק יותר.

    Ben Yehoyada on Menachot 65a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ס״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־320 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״והיינו דתנן: פתחיה על הקינין זה מרדכי,…״

    2. קטע 232 מילים

      נפתחת ב״כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון! דאמר…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״אלא, דהוה בייל לישני ודריש, והיינו דכתיב…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ כיצד הן עושין שלוחי בית דין…״

      חכמים: רב יום.

    5. קטע 528 מילים

      נפתחת ב״כיון שהחשיכה, אומר להן: ״בא השמש״ אומר:…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״בשבת, אומר להן: ״שבת זו״ אמר: ״הין״.…״

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״שלש פעמים על כל דבר ודבר, והן…״

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: אלין יומיא דלא להתענאה…״

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״מאי אהדרו? (במדבר כח, ב) ״את קרבני…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״מתמניא ביה, ועד סוף מועדא, איתותב חגא…״

    12. קטע 1258 מילים

      נפתחת ב״ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי, ואמר…״

      חכמים: רב דרך, רבן יוחנן.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מנחות דף ס״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026