בוני התלמוד

    מסכת שבת דף קל״ד עמוד א׳

    פרק י״ט - רבי אליעזר דמילה

    Also cited as: Shabbat 134a, Chapter 19 Rabbi Eliezer DeMilah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    חספניתא - פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א והוא (בגרב) ובחרס שכתוב בתורה (דברים כח) וחספניתא תרגום של חרס:

    במיא דסילקא - מרק תרדין:

    חזי לחולה - שאין בו סכנה:

    יבטלו - דהאי נמי חולה הוא:

    אבל לכולי עלמא שרי - ר"מ וסתם מתני' ר"מ ואמאי תנן נותן זה בעצמו וזה בעצמו:

    התם - גבי שאר חולים:

    לא בעו ליכא - לטרפו ולערבו יפה יפה:

    ולא לילך - לא יערבנו כל כך:

    ומתרץ היינו דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמו - שמערב ואינו לוכך:

    אין מסננין את החרדל - בי"ט:

    במסננת שלו - טעמא מפרש לקמיה דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו:

    ואין ממתקין אותו בגחלת - כדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או אבן ניסוקת:

    נותנין ביצה במסננת של חרדל - ומסננה בתוכו לייפות מראיתו:

    לא מיחזי כבורר - שכולה יוצאה דרך המסננת ואין משתייר שם פסולת:

    בגחלת של עץ - אסור דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם:

    ומ"ש מבישרא אגומרי - שצולין בי"ט ואע"ג דמכבה:

    לא אפשר - לצלות מאתמול דביומא שביחא טפי אבל חרדל אפשר מאתמול:

    לגבן - גבינה:

    מאי שנא מלישה - שלשין פת ביום טוב והאי נמי ללישה דמיא:

    לא אפשר - דפת חמה מעליא טפי הכא אפשר מאתמול:

    אימא אף גבינתא בת יומא מעליא - וכ"ש דאתמול:

    לפניה לסטריה לעילאי - לאימרא שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין ממנו גרדין שקורין פיינד"ץ (ציציות) ודלמא מדביקא גרדתא מיניה במכה וכשבא להפשיט החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה:

    אימיה דאביי - אומנתו:

    עבדא - לתינוקות הבאים לידה לתקן מילתן:

    כיסתתא לפלגא - דמילה כיס היתה עושה של בגד לפנים בתוך החלוק ותופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע למטה עד חצי החלוק כדי לחוץ בין האימרא ובין המילה:

    לייתי בליתא - מעט שחק של בגד שיהא בו אימרא לפי שהאימרא מהדקה יפה בבשר שלא ישמט החלוק מן הגיד:

    וליפכיה לשפתיה לתתאי - לתחתית ראש הגיד יתן השפה וראש השני החלק יהא למעלה:

    ולעפיה לעילאי - אותו ראש העליון החלוק יקפל ויקפול כלפי חוץ מפני הגרדין שלא ידבקו במכה:

    דלא ידיע ביה מפקתיה - שאין ניכר בו נקב בית הרעי ששם הוצאת זבלו:

    לישייפיה מישחא - שהשמן מצהיל הבשר:

    ולוקמיה להדי יומא - נגד השמש:

    והיכא דזיג - שצלול כזכוכית בידוע שהחלל כנגדו:

    בשערתא - בראש השעורה שהוא חדוד:

    דזריף - מנפחו אינפליי"ר בלע"ז:

    דלא מייץ - שלא יכול לינק:

    מיקר הוא דקר פומיה - נצטננו שפתיו ואין בו כח למוץ בהן:

    לייתו כסא דגומרי - תשטח גחלים על דף או על כלי:

    ולוקמה להדי פומיה - ויעמיד אצל פיו:

    דחיים פומיה - שיתחמם פיו:

    ומייץ - וינק:

    דלא מינשתא - שאין נשימה ניכרת בו שאין דופק כנגד לבו כדרך כל אדם:

    לינפפיה בניפוותא - יניפו עליו בנפה שקורין וא"ן:

    דלא מעוי - אין רוחו נכנס ויוצא יפה אליינ"א בלע"ז:

    סילתא דאימיה - שיליא שנולדה עמו:

    ולישרקיה עליה - יחליקנה על בשרו כמו אישתרוקי אישתריקו (ע"ג ד' מ:) אשאולדי"ר:

    דקטין - שהוא דק:

    מקוטנא לאולמא - השליא ראשה א' קצר וראשה אחד רחב יחליקוה עליו מראש הקצר יתחילו וימשוכו לצד הרחב כלומר כן ירחיב זה ויתעבה:

    ואי אלים - ולא מחמת בריאות אלא נפוח לישרקיה עליה מאולמא לקוטנא:

    דסומק - כל בשרו אדום:

    לא איבלע ביה דמיה - בבשרו דעכשיו כל דמו מצוי בין עור לבשר וכשמוהלין אותו יוצא כל דמו:

    ליתרחו ליה - ימתינו מלמולו:

    לא נפל ביה דמא - לא בא בו דם ומתוך כך חלש הוא ואין בו כח וממהר לחלוש ולמות:

    לכרכי הים - ה"ג ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו ולא היה בו דם ברית תרתי לגריעותא חדא דאי מהיל ליה לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מצוה כדכתיב (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך ועוד דמסוכן הוא ומשום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם:

    שבת 134 עמוד א

    1חספניתא. מאי תקנתיה לימשי טובא במיא דסילקא.

    2לא שחק מערב שבת. תנו רבנן: דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביו"ט שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן.

    3א"ל אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון בי"ט דחזי לקדרה, יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה, דתניא: אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. אמר ר"ש בן אלעזר משום ר"מ אף טורפין יין ושמן.

    4א"ר שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הנחנו אמרנו לו: דבריך יבטלו בחייך?! אמר לנו: אע"פ שאני אומר כך וחבירי אומרים כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי. הוא ניהו דמחמיר אנפשיה, אבל לכולי עלמא שרי!

    5התם לא בעי ליכא, הכא בעי ליכא. הכא נמי ניעביד ולא לילך! היינו דקתני: נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

    ברייתא

    6ת"ר אין מסננין את החרדל במסננת שלו, ואין ממתקין אותו בגחלת. א"ל אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל?

    7א"ל התם לא מיחזי כבורר, הכא מיחזי כבורר.

    8ואין ממתקין אותו בגחלת. והתניא: ממתקין אותו בגחלת! לא קשיא: כאן בגחלת של מתכת, כאן בגחלת של עץ.

    9א"ל אביי לרב יוסף: מ"ש מבישרא אגומרי! א"ל התם לא אפשר, הכא אפשר.

    10א"ל אביי לרב יוסף: מהו לגבן? א"ל אסור. מ"ש מלישה? א"ל התם לא אפשר, הכא אפשר.

    11והא אמרי נהרדעי: גבינה בת יומא מעליא! הכי קאמרי: דאפילו גבינה בת יומא מעליא.

    12אין עושין לה חלוק כו'. אמר אביי, אמרה לי אם: האי חלוק דינוקא, לפניה לסיטרא לעילאי, דילמא מידביק גרדא מיניה, ואתי לידי כרות שפכה. אימיה דאביי עבדא כיסתתא לפלגא. אמר אביי: האי ינוקא דלית ליה חלוק לייתי בליתא דאית ליה שיפתא, וליכרכיה לשיפתא לתתאי, ועייף ליה לעילאי.

    13ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא ידיע מפקתיה, לשייפיה מישחא ולוקמיה להדי יומא, והיכא דזיג ליקרעיה בשערתא שתי וערב. אבל בכלי מתכות לא, משום דזריף. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מייץ, מיקר דקר פומיה. מאי תקנתיה? ליתו כסא גומרי, ולינקטיה ליה להדי פומיה, דחיים פומיה ומייץ. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מנשתיה לינפפיה בנפוותא ומנשתיה׃

    14ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מעוי ליתו סליתא דאימיה ולישרקיה עילויה, ומעוי. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דקטין, לייתו לסילתא דאימיה, ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא. ואי אלים מאולמא לקוטנא. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמא] ליתרחו ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה. דירוק, ואכתי לא נפל ביה דמיה ליתרחו עד דנפל ביה דמיה, ולימהלוה.

    15דתניא, א"ר נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, ובאת אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי, הביאתו לפני, ראיתיו שהוא אדום. אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו, המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו ״נתן הבבלי״ על שמי.

    16שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק. הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו, והמתינה לו ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו ״נתן הבבלי״ על שמי.

    תוספות

    הכא מיחזי כבורר - מיהו בורר לא הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה ולא דמי למשמרת דריש תולין (לקמן שבת ד' קלז:) דאיכא למ"ד חייב משום בורר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ולא קמה ופשוטה היא ובא רב אשי להעמידה כר' יוסי דנראה בעליל ואיפשיטא במנחות בתחלת פ' ר' ישמעאל הכי לאו א"ר יוסי התם כיון דאפשר לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן ונדחת גם זו ואתו נהרדעי ואוקמוה כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי במנחות פרק שתי הלחם נילושות דתנן ד' כהנים נכנסים ב' בידם ב' סדרים וב' בידם ב' בזיכין וד' מקדמין לפניהם ב' ליטול ב' סדרים וב' ליטול ב' בזיכין המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. אלו מושיכין ואלו מניחין טפחיים של זה בצד טפחו של זה שנא' לפני תמיד. ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמידי. שמעינן מדבריהם שאו' אלו מושכין ואלו מניחין. פי' מושכין את לחם הפנים לא שמערין אותו מעל השלחן כולו אלא מושכין אותו מעט מעט ומתגלה מקצת השלחן ובאותו מקצת המגולה מניחין הלחם המכניסין החדש. וכן עושין טפחו של זה בצד טפחו של זה וסבירא להו שאם נטלו הישן מעל השלחן אין מחזירין אותו אלא כיון שסילק הלחם הישן ונשאר השלחן שעה אחת בלא לחם עברו על הכתוב לפני תמיד ואע"פ שיש לו רשות להדר הא חדש [הוא] מהא שמעינן שהפורש מן המצוה אין לו עוד לחזור עליה להדרה. ומצאנו בתלמוד א"י המל ימול מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין כדברי ר' עקיבא ולר' ישמעאל דסבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם נפקא ליה מהא דא"ר יהודה בן פזי אז אמרה חתן דמים למולות מיכן ב' מילות למילה ולפריעה למילה ולציצין:

    ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקטו ענוש כרת - פי' מהלקטין יש מי שאומר מלקטן הציצין המעכבין את המילה כולן וכן סבירא לן ויש מי שאומר מהלקטין מלשון ילקוט שהערלה היא כמו ילקוט ובתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כולו כאלו לא מל והמל אם לא הילקט בשבת כל הציצין המעכבין את המילה כאלו לא מל וחילל השבת וענוש כרת. והאי דאמרו לא מספקת אינה התראה ואינו מתכוון לחלל את השבת אלא לעשות מצוה מכוון וכיון שלא עשה חייב (כדרבי) [כרת] מפני שלא הניח כיון שנכנסה השבת מוצצין. אע"ג דהאי דם מחבר הוא כיון דאי' סכנה דמיא לאספלנית וכמון ועבדינן לה בשבת פי' אספלנית:

    רטייה קירא שעוה והיא פסולת הדבש:

    חספניתא כעין קרום הצומח בעור הפנים ומתקלף ובלשון ישמעאל אל כופה סילקא בלשון ישמעאל סילק:

    טורפין - מערבין.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קל״ד עמוד א׳

    מסכת שבת דף קל״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־494 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף קל״ד ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים - חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026