ואישתכח כוותי גרסי':
רקתא דנהרא — שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר:
כי שכיב איניש הכא — כשמת אדם גדול בבבל:
ספדי ליה התם — בטבריא:
ששך — בבל בחילוף א"ת ב"ש:
ושם לו ברקת — יצא לו שם בטבריא:
וכי מסקי ארון — של מת מבבל לקוברו בטבריא:
אמרו הכי — הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת:
אוהבי שרידים — אוהבי ישראל:
יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עמק — מתי בבל העמוקה:
ר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא:
[ארץ צבי — ארץ] ישראל:
גידלה שעשועיה — של שנער:
בטיבורה — באמצעיתה:
לא הוריש את יושבי קטרון — שבאה לחלקו ועבר על מה שאמר הקב"ה לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס:
על מדותיו — על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה:
כולן צריכין לך — כל אחיך יהו צריכין לך:
על ידי חלזון — חלזון עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים:
עמים הר יקראו — מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול:
שפוני זה חלזון — שהוא דבר חשוב ספון חשוב בלשון ברייתא:
טרית — דג שקורין טונינ"א:
זכוכית לבנה — היוצא מן החול כדאמר ביציאות השבת (שבת טו:) וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה:
מי מודיעני — על זאת לתת לי דמים: כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח:
שם יזבחו זבחי צדק — כאשר אסור גזל בעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים תתקלקל הצביעה והחול ולא יועיל כלום:
זבת חלב ודבש — העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל:
ששה עשר מיל — ד' פרסאות:
לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל — בכל מקום שהוא שם ואם באת לצרפו יחד הוי כמבי כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום:
אקרא — מקום מעבר הנהר ובלע"ז פורט"ו:
עדיפי ליה — חביבי ליה:
יתד תקועה — לרעה:
אחידת מגדל שיר — כבושת מגדל שיר:
והסירותי דמיו מפיו וגו' — גבי צור כתיב שהוא ראש לאדום:
גלייא במיא — ראשי ע"ז הם לאדום:
כיבוסי — היא ירושלים:
והיה אדום לאלופי יהודה — ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים:
לשם — עיר שכיבשו בני דן:
זו פמייס — שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות דף נה.):
מטרופולין — לשון יון אימא של מלכות מטר"א אם פולין לשון שררה כדאמר מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים (תענית דף יח:):
דמרבי — שמגדלין שם בני מלכים:
אמלאה החרבה — רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים אמלאה החרבה עכשיו אתמלא מחורבתה:
רשע — זה עשו:
בארץ נכוחות יעול — את ירושלים יחריב: אמר יצחק להקב"ה יוחן רשע זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע הוא:
אמר — יצחק בל למד צדק כלומר אין אדם יכול ללמד עליו צדק:
אמר לו — הקב"ה:
בארץ נכוחות יעול — את ירושלים יחריב: אמר יצחק להקב"ה יוחן רשע זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע הוא:
בארץ נכוחות יעול — כלומר עתיד להחריב את ארץ ישראל:
אמר יצחק — אם כן בל יראה גאות ה':
זממו אל תפק — אל תוציאנו מנחיריו זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו: