שלא תתחיל מפניך — לצבור ולילך הלאה:
שמא תכוה — שהקטורת שצברת לצדך בוערת תמיד וזרועך המתפשט והולך להלן נכוה בתימור העולה:
כי בענן — אל יבא כי אם בענן של עשן הקטורת:
מעלה עשן — שם עשב שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל:
ומנין שנותן בה וכו' — לקמן פריך ל"ל הא נפקא ליה:
הא אם לא נתן וכו' — הא למדנו מכאן שנאמר ולא ימות שאם לא נתן וכו':
או שחיסר — דכתיב הקטורת שלימה ולא חסירה:
תיפוק ליה — דאי נמי לא כתב הכא ולא ימות מיחייב מיתה אקטורת חסירה דאשכח דעייל ביאה ריקנית שלא לצורך וכתיב ואל יבא בכל עת ולא ימות:
ששגג בביאה — ריקנית אבל ידע שיש מיתה במקטיר קטורת חסירה ואין עונש מיתה על השוגג:
דעייל שתי הקטרות — בביאה אחת:
קרא לקרא — הא נפקא ליה מכי בענן:
עיקר — שורש:
והא איפכא תניא — שהשורש יפה מן העלין:
לשמי קורה — לשון שמים:
ממשמש בכתלים — כן דרך העשן כשאינו יכול לצאת כנגדו מתפשט למעלה תמיד עד שמתמלא חלל הבית למעלה מכותל לכותל וכשאין לו עוד מקום ממשמש ויורד אצל הכתלים:
האי מוכן יעשה לאהל מועד — השוכן אתם נפקא. אל מקום שיהא שכני אתם יעשו כן:
חד לעונש וחד לאזהרה — ואל יבא כי בענן אזהרה וכסה ענן ולא ימות זה עונש ואילו לא ימות דאל יבא לאו אחסרון ענן כתיב אלא אביאה ריקנית:
תניא ר' אלעזר אומר — וכסה ולא ימות זה עונש מעלה עשן:
יכול יהיו שניהן אמורים קודם מיתת בני אהרן — ונאמר שבעון מעלה עשן שלא נתנו מתו:
ועדיין לא נראה — אראה משמע לעתיד אלמא כשנאמר מקרא זה עדיין לא נראה ואי לאחר מיתתן כבר נראה בו ביום שנאמר ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם (ויקרא ט׳:כ״ג):
מצוה להביא מן ההדיוט — ואע"פ שהורו כראוי נענשו שלא נטלו רשות:
הבמה אשר בגבעון לירושלים — היה לו ליכתוב מירושלים או מן הבמה אשר בגבעון לירושלים בגבעון היתה קדושה ששם מזבח שעשה משה והיה הולך ומקריב שם:
מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון — והכי משמע קרא ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:
וישראל במעמדם — העומדים בעזרה במקום כל ישראל על קרבן התמיד דכתיב תשמרו להקריב לי (במדבר כת) היו עומדים ומשמרים על קרבנכם:
עד דהוה מכסי מיניה ר' יוחנן — שאין ר' אלעזר רואהו:
מיניה דר' יוחנן — שאין ר' יוחנן רואהו מחזיר פניו:
